תלמוד ירושלמי - מסכת מועד קטן - הכול
פרק א ב ג

מסכת מועד קטן פרק א

דף א,א פרק א הלכה א משנה  משקין בית השלחין במועד ובשביעית בין ממעיין שיוצא בתחלה בין ממעיין שאין יוצא בתחלה אבל לא ממי גשמים ולא ממי קילון ואין עושין עוגיות לגפנים:

דף א,א פרק א הלכה א גמרא  ניחא מעיין שלא יצא בתחילה מעיין שיוצא בתחילה ולא טריח הוא אלא כר"מ דר"מ אמר משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל.  א"ר יוסי דברי הכל כשהיה אחד ונעשה שנים או שהיו מימיו מועטין ונתברכו:  ותני כן מעיין שיצא בתחילה משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל דברי ר"מ.  וחכ"א אין משקין ממנו אלא שדה בית השלחין שחרבה.  על דעתיה דר"מ משקין ממנו דבר שאינו אבד ודבר שהוא טריח.  על דעתיה דרבנן אין משקין ממנו אלא דבר שהוא אבד ובלבד דבר שאינו טריח.  אבל וטרח מה אמרי בה רבנן.  נישמעינה מן הדא כל שהוא פסידה והולכת זו היא בית השלחין.

דף א,ב פרק א הלכה א גמרא  עמדה מלהכחיש זו בית הבעל מחלוקת דר"מ וחכמים.  עד כמה תשהא ותיעשה בית השלחין עד כדי שתשהא שנים שלשה ימים קודם לרגל.  נישמעינה מן הדא חבריה נגב קומי מועדא תלתא יומין חזר במועדא.  אתא עובדא קומי רב חונה ואמר אילין דאכחשין ישתיין אילין דלא אכחשין לא ישתיין.  ר' יונה ור' יוסי הורון בהדה מקרת דצילייא דהוון זריעה סערין מיחצדינון במועדא דלא יפקען וייבדן:  ניחא מי קילון מי גשמים א"ר יוחנן גזרו מי גשמים מפני שהן כמי קילון.  ר' ביסנא בשם ר' לא שנו אלא במועד הא בשביעית מותר.  מה בין שביעית מה בין מועד שביעית ע"י שהיא מותרת במלאכה התירו בין דבר שהוא טריח בין דבר שאינו טריח.  מועד ע"י שהוא אסור במלאכה לא התירו אלא דבר שהוא אבד ובלבד דבר שאינו טרח.  ואית דבעי מישמעינה מן הדא שביעית ע"י שזמנו מרובה התירו.  מועד ע"י שזמנו קצר אסרו.  אותן שבעה ימים האחרונים לא מסתברא מיעבדינן בשבעה ימי הרגל ויהיו אסורין.  ר' ירמיה בעי מי תמציות שלא פסקו מה הן.  נישמעינה מן הדא אלו הן מי תמציות כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין.  פסקו גשמים אע"פ שהרים בוצצין הרי הן כמי תמציות.  פסקו מלהיות בוצצין הרי הן כמי גביים.  עד איכן חייה בר בון בשם ר' יוחנן עד כדי שתפרח חברית.  רבי לעזר בי יוסי בשם רבי תנחום בי ר' חייה עד כדי שיעשו כרגלי האווז.  רבי ירמיה בעי פרחה חברית ולא פסקה למפריעו הוא נעשה כמעיין או מיכן ולבא.  ליידה מילה הטביל בו מחטים וצינורות אין תימר למפריעו הוא נעשה מעיין טהרו אין תימר מיכאן ולבא לא טהרו.  רבי לעזר בי רבי יוסי שאל

דף ב,א פרק א הלכה א גמרא  אילין אנטרגטייא מה את עביד לון כמי קילון או אינון כמי קילון.  בריכה שנתמלאת מן המעיין והפסיק המעיין מתוכה מהו להשקות ממנה.  נישמעינה מן הדא אבל אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון.  מה אנן קיימין אם בשעה שהגשמים יורדין והלא כמשקין לים הגדול הן.  אלא כי נן קיימין בשעה שפסקו גשמים אם בשעה שפסקו גשמים לא כבריכה שנתמלאת מן המעיין והפסיק המעיין מתוכה היא ואת אמר אין משקין ממנה הדא אמרה בריכה שנתמלאת מן המעיין והפסיק המעיין מתוכה אין משקין ממנה.  בריכה שנתמלאת מן הקילון והמשיך המעיין לתוכה מהו להשקות ממנה נישמעינה מן הדא שדה בית השלחין שניטופה לתוך שדה בית השלחין אחרת משקין ממנה.  א"ר ירמיה ועודה מנטפת.  וכי מחמת הניטוף היא יכולה להשקות.  לא מחמת עצמה שהיא מליאה ואת אמר משקין ממנה הדא אמר בריכה שנתמלאת מן הקילון והמשיך המעין לתוכה משקין ממנה.  ותני שמואל כן הפוסקין והבריכה שמילאן קודם לרגל לא ישקה מהן ברגל אם היתה אמת המים עוברת ביניהן משקה מהן ואינו נמנע:  ואין עושין עוגיות לגפנים.  אלו הן עוגיות אלו הן הבדידין שבעיקרי אילנות כיי דתנינן תמן יד הבדיד ארבעה:

דף ב,א פרק א הלכה ב משנה  ר' אלעזר בן עזריה אומר אין עושין את האמה בתחילה במועד ובשביעית וחכ"א עושין את האמה בתחילה בשביעית ומתקני' את המקולקלות במועד ומתקנין את קילקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן ומתקני' את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים ועושין כל צורכי הרבים ומציינין על הקברות ויוצאין אף על הכלאים:

דף ב,ב פרק א הלכה ב גמרא  תמן תנינן ר' לעזר בן עזריה אוסר עד שיעמוק שלשה או עד שיגביה שלשה או עד שיתן על הסלע.  פתר לה תרין פתרין בשהיה לו דבר ממועט בתוך ביתו מערב שביעית והוא מבקש להוציאו בתוך שדהו בשביעית הרי זה מוסיף עליו והולך משיפסקו עוברי עבירה רבי לעזר בן עזריה אוסר מה טעמא דר' לעזר בן עזריה שמא לא ימצא לו זבל ונמצא מזבל את אותו המקום.  אתיא דר' לעזר בן עזריה כר' יוסי כמה דר' יוסי אומר אין זבל מצוי כן ר' לעזר ב"ע אמר אין זבל מצוי.  פתר לה פתר חורין כשהיה לו דבר ממועט בתוך ביתו בערב שביעית והוא מבקש להוציאו לתוך שדהו בשביעית ה"ז מוסיף והולך משיפסקו עוברי עבירה ר' לעזר בן עזריה אוסר מ"ט דר' לעזר בן עזריה שמא לא ימצא לו זבל ונמצא מזבל את אותו מקום.  ולא כבר הוא מזובל מערב שביעית.  ר' ירמיה ר' בון חייה בשם ר' בא בר ממל מפני מראית העין עד שיוציא עשר משפלות כאחת.  ולית לרבנן מפני מ"ע א"ר אידי דחוטרא סלו ומגריפו מוכיחין עליו שהוא עושה אשפה.  ר' יוסי בי ר' בון אמר אילין שמועתא דהכא דתנינן תמן רבי לעזר בן עזריה אומר אין עושין את האמה בתחילה במועד ושביעית.  א"ר ירמיה מפני שהוא מכשיר את צדדיה לזריעה.  ר' ירמיה ר' בון בר חייה בשם ר' בא בר ממל מפני מראית העין.  הוון בעיי מימר מאן דאמר תמן מפני מראית העין וכא מראית העין מ"ד תמן מפני שהוא מכשיר את צדדיה לזריעה וכא מה אית לך.  לית לך אלא כהדא שמא לא ימצא לו זבל ונמצא מזבל את אותו המקום.  מה נפק מן ביניהון חפר לעשות אמה של בנין הוון בעיי מימר מ"ד תמן מפני מראית העין וכא מפני מראית העין מאן דאמר תמן מפני שהוא מכשיר את צדדיה לזריעה הרי אינו מכשיר את צדדיה לזריעה.  הכל מודין שאם היה לו שם אבנים או צרורות או סיד או גיבסס מותר:  ומתקנין את המקולקלות במועד.  דבר שהוא לצורך המועד אבל דבר שאינו לצורך המועד אסור בשל יחיד אבל בשל רבים אפי' דבר שאינו לצורך המועד מותר.

דף ג,א פרק א הלכה ב גמרא  כהדא דבני דסכותא איתפחת' במועדא ושרא לון רבי אבהו מעבדינה במועדא.  בטריח וכיוני לא סברון מימר ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד.  אמרין אין לא מתעבדא כדון לא מתעבדא עוד.  איירא דציפורין איתפחת.  במועדא חברייא סברין מימר שרי מן הדא ומתקנין את קילקולי המים.  א"ר פינחס לא אסר ר' ירמיה אלא משם הלכת הפטיש.  בית עלמא דבר מקטיא איתפחת במועדא.  רב חונה סבר מימר שרי מן הדא ועושין כל צורכי הרבים.  א"ל ר' מנא ולא תני שמואל אלא להיות שפיר את סדקיהן.  חוטטן אותן.  גרפין לון כיי דתנינן תמן החוטט בצינור לקבל צרורות ועושין כל צורכי הרבים.  אלו הן צורכי הרבים דנין דיני ממונות ודיני נפשות דיני מכות ופודין את השבויין וערכים וחרמים והקדישות ומשקין את הסוטה ושורפין את הפרה ועורפין עגלה ערופה.  ורוצעין עבד עברי ומטהרין את המצורע ומפרקין את המנעל מעל גבי האימוס אבל לא מחזירין אותו:  ומציינין על הקברות.  לא כבן ציינו מאדר.  תיפתר שירד שטף של גשמים ושטפו:  ויוצאין אף על הכלאים.  לא כבר יצאו באדר תיפתר שהיתה השנה אפילה ואין הצמחים ניכרים.  ומניין לציון ר' ברכיה ר' יעקב בר בת יעקב בשם ר' חונייה דברת חוורן.  ר' יוסה אמר לה רבי יעקב בר אחא בשם ר' חונייה דברת חוורן ר' חזקיה ר' עוזיאל בריה דר' חונייה דברת חוורן (ויקרא יב) וטמא טמא יקרא כדי שתהא טומאה קוראה לו בפיה ואומרת לו פרוש.  ר' לא בשם ר' שמואל בר נחמן (יחזקאל לט) ועברו העוברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון מיכן שמציינין על העצמות.  אדם מיכן שמציינין על השדרה ועל הגולגולות.  ובנה מיכן שמציינין על גבי אבן קבועה.  אם אומר את על גבי אבן תלושה אף היא אבן אחת מצויינת אף על פי שאין מקיימין כן המאהיל עליה טמא אני אומר מת קמצוץ היה נתון תחתיה.  היו שתים המאהיל עליהן טהור ובניהן טמא אם היה חרוש בינתיים הרי הן כיחידות ביניהן טהור סביבותיהן טמא.  תני אין מציינין על הבשר שמא נתאכל הבשר.  ר' יוסטא בר שונם בעא קומי ר' מנא ולא נמצא מטמא טהרות למפרע אמר ליה מוטב יתקלקלו בו לשעה ואל יתקלקלו בו לעולם:

דף ג,א פרק א הלכה ג משנה  רבי אליעזר בן יעקב אומר מושכין את המים מאילן לאילן אבל לא ישקה את כלה שדה כולה זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקם במועד וחכמים מתירין

דף ג,ב פרק א הלכה ג משנה  בזה ובזה:

דף ג,ב פרק א הלכה ג גמרא  רבי מנא אמר לה סתם.  רבי אבין בשם שמואל בסתם חלוקים.  מה אנן קיימין אם במרווחין דברי הכל אסור אם ברצופין דברי הכל מותר אלא כי נן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה רבי ליעזר בן יעקב עבד לון כמרווחין ורבנן עבדין לון כרצופין.  הא רבנן אמרי במרווחין אסור להשקות מהו להמשיך.  נילף הדא דרבנן מן דרבי ליעזר בן יעקב כמה דר' ליעזר בן יעקב אמר במרווחין אסור להשקות ומותר להמשיך כן רבנן אמרי במרווחין אסור להשקות ומותר להמשיך.  ולא כן סברינן מימר במרווחין דברי הכל אסור והן עפר לבן לא במרווחין הוא.  אלא כאן בשביעית וכאן במועד.  מה בין שביעית ומה בין מועד.  שביעית על ידי שהוא מותרת במלאכה התירו בין דבר שהוא טריח בין דבר שאינו טריח מועד ע"י שהוא אסור במלאכה לא התירו אלא דבר שהוא אבד ובלבד דבר שאינו טריח.  ואית דבעי מימר נישמעינה מן הדא שביעית על ידי שזמנה מרובה התירו מועד על ידי שזמנו קצר אסור.  אותן שבעת ימים האחרונים לא מסתברא מיעבדינון כשבעת ימי הרגל ויהיו אסורין.  אשכח תני מרבצין בעפר לבן בשביעית אבל לא במועד:  וחכמים מתירין בזה ובזה.  מהו בזה ובזה בין ששתו קודם לרגל בין שלא שתו קודם לרגל.  אלא כאן באילן כאן בזרעים:

דף ג,ב פרק א הלכה ד משנה  צדין את האישות ואת העכברים בשדה האילן ובשדה הלבן כדרכו במועד ובשביעית ר' יהודה אומר בשדה האילן כדרכו ובשדה לבן שלא כדרכו ומקרין את הפירצה במועד ובשביעית בונה כדרכו:

דף ג,ב פרק א הלכה ד גמרא  אישות זו חולדה.  אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (תהילים נח) נפל אשת בל חזו שמש.  ניחא בשדה האילן בשדה הלבן.  אלא בשדה הלבן שהיא סמוכה לשדה האילן:  כדרכו.  צד במצודה.  שלא כדרכו תוחב בשפוד ומכה בקרדום ומורדד את האדמה תחתיה.  תני מחריבין חורדי הנמלים במועד כיצד הוא עושה רשב"ג אומר נוטל מאלו ונותן בצד אלו והן מחנקין אלו את אלו

דף ד,א פרק א הלכה ד גמרא  והוא שתהא אמת המים עוברת ביניהן:  ומקרין את הרצפה במועד.  אבן על גבי אבן וצרור על גבי צרור.  ובשביעית בונה כדרכו אבן על גבי צרור וצרור ע"ג אבן.  ובפירצה שאינה סגה את העפר אבל פירצה שהיא היתה סגה את העפר אסור לגודרה בשביעית ותני כן כל פירצה שהיא סגה את העפר אסור לגודרה בשביעית ושאינה סגה את העפר מותר לגודרה בשביעית.  בשאינה מכשלת את הרבים אבל אם מכשלת הרבים אע"פ שהיא סגה את העפר מותר לגודרה בשביעית כהדא אם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו.  ויסתור ולא יבנהו.  רבי חנניה בשם רבי יוחנן התירו סופו מפני תחלתו שאם אומר את לו שלא יבנה אף הוא אינו סותרו ונמצא בא לידי סכנה:

דף ד,א פרק א הלכה ה משנה  ר' מאיר אומר רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר ועוד א"ר מאיר מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו ר' יוסי אומר אבל הוא לו ולא יעורר על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום:

דף ד,א פרק א הלכה ה גמרא  תמן תנינן בהרת כגריס ופסת כגריס ונולד לפסיון מחיה או שער לבן.  והלכה לה האום ר' עקיבה מטמא וחכמים אומרים תיראה כתחילה.  הא רבי עקיבה מטמא ומחליט ורבנן אמרי תיראה כתחלה מחליטין.  ומה ביניהון ר' יוחנן אמר ערב הרגל ביניהון.  רבי עקיבה אומר הי קדמייתא ואין את נזקק לו לא להקל ולא להחמיר.  ורבנן אמרי חורי היא ואת פוטרו מן הראשונה.

דף ד,ב פרק א הלכה ה גמרא  והיידא היא שלא להחמיר שאין את נזקק לו לשנייה לא להקל ולא להחמיר.  ר' יוסה בשם ר' אחא אתייא דיחידייא דהכא כסתמא דתמן ודיחידייא דתמן כסתמא דהכא.  אתיא דיחידייא דהכא כסתמא דתמן ר' עקיבה אומר היא קדמייתא ואין את נזקק לו לא להקל ולא להחמיר ודיחידייא דתמן כסתמא דהכא ורבנן אמרי חורי היא ואת פוטרו מן הראשונה.  ותנינן הכא ר' מאיר אומר רואין את הנגעים בתחילה להקל אבל לא להחמיר.  ר' יוסי בי ר' בון בשם רבי אחא בין דיחידייא דהכא בין דרבנן דהכא מודיי לרבנן דתמן להקל אבל לא להחמיר.  תמן בשהלכה לה האום ברם הכא בשהלכו להם הסימנין והאום קיימת.  א"ר נראים דברי ר' יוסי במוסגר ודברי ר' מאיר במוחלט ר' זעירה אמר ימי הרגל ביניהון.  ר' עקיבה אומר היא קדמיתא והוא נכנס לעזרה ורבנן אמרי חורי היא ואינו נכנס לעזרה.  הא ר' עקיבה מטמא ומחליט ורבנן אמרי תיראה כתחילה מחליטין.  ומה ביניהון שמואל אמר

דף ה,א פרק א הלכה ה גמרא  פריחה ביניהון.  ר' עקיבה אומר היא קדמייתא בפורח מן הטמא טהור ורבנן אמרי חורי היא בפורח מן הטהור טמא.  ואמרין בשם שמואל פריחה ושחין המורד ביניהון.  רבי עקיבה אומר היא קדמייתא בפורח מן הטמא טהור ורבנן אמרי חורי היא בפורח מן הטהור טמא.  בגין דהוא חורי הא אין הוא היא טהורה ואתייא כיי דאמר רבי שמעון בן לקיש דאיתפלגון פרחה בו בשחין המורד ר' יוחנן אמר טהור ר' שמעון בן לקיש אמר טמא:  ועוד א"ר מאיר מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו.  בראשונה היו קוברין אותן במהמורות נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן ברזים אותו היום היה מתאבל ולמחר היה שמח לומר שנינוחו אבותיו מן הדין.  תני המעביר ארון ממקום למקום אין בו משום ליקט עצמות א"ר אחא הדא דאת אמר בארון של אבן אבל בארון של עץ יש בו משום ליקוט עצמות.  א"ל ר' יוסי ואפילו תימר בארון של עץ אין בו משום ליקוט עצמות.  אי זהו ליקוט עצמות מעבירין באפיקרסין ממקום למקום ותני כן ליקוט עצמות מלקט עצם עצם משיתאכל הבשר.  חגי בשם ר' זעירה ליקוטי עצמות כשמוען.  תני אין שמועה לליקוטי עצמות אמר רבי חגי והוא ששמע למחר אבל אם שמע בו ביום יש שמועה לליקוטי עצמות ויש שיעור לליקוטי עצמות.  תנא ניקומכי קומי ר' זעירה אין שיעור לליקוטי עצמות כהדא רבי מנא הורי לר' הלל דכיפרה

דף ה,ב פרק א הלכה ה גמרא  לקרוע ולהתאבל כר' אחא שלא להיטמאות כר' יוסי.  תני ליקוטי עצמות אין אומרים עליהן קינים ונהי.  אין אומר עליהן לא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים אלו הן ברכת אבלים מה שהן אומרים בשורה תני אבל אומרים עליהן דברים מהו דברים רבנן אמרו קילוסין:  ולא יעורר על מתו.  אי זהו העירור מזכירתו בין המתים.  ולא יספידנו אי זה הוא הספד שהוא עושה לו הספד בפני עצמו.  הדא דאת אמר בישן אבל בחדש מותר.  אי זהו חדש ואי זהו ישן חדש בתוך שלשים יום ישן לאחר שלשים יום.  תני לא תעורר אשה לווייתה במועד.  ר' נחמן בשם ר' מנא אמר לוייתה כמה דתימר (איוב ג) העתידים עורר לויתן.  תני לא ישא אדם אשה שיש לה בנים אפילו בקבר א"ר ייסא מפני מעשה שאירע:

דף ה,ב פרק א הלכה ו משנה  אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכין את הכוכין ועושין נברכת וארון עם המת בחצר ר' יהודה אוסר אלא א"כ יש עמו נסרים:

דף ה,ב פרק א הלכה ו גמרא  איזהו חינוך קברות.  רבי יוסי בר נהוראי אמר סדו בסיד רב חסדא אמר אם היה ארוך מקצרו ריב"ל אמר מאריך בו מצד אחד ומרחיב בו מצד אחד.  תני רבי חייה מאריך בו ומרחיב בו בין מצד אחד בין משני צדדין ועושין נברכת במועד.  זה הבקיע כל שהוא תושב נקרא בקיע.  וארון עם המת בחצר הדא דאת אמר במת שאינו מפורסם אבל במת שהוא מפורסם עושין לו ארון אפי' בשוק.  כד דמך ר' חנניא חברין דרבנן עבדין ליה ארון בשוקא.  הכל מודין שלא יקוץ לו ארזים ודכוותה לא יחצוב לו אבנים.  היו חצובות תפלוגתא דר' יהודה ורבנן:

דף ה,ב פרק א הלכה ז משנה  ואין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו אבל מחזיר את גרושתו ועושה אשה תכשיטיה במועד רבי יהודה אומר אשה לא תסוד מפני שניוול הוא לה:

דף ו,א פרק א הלכה ז גמרא  שמעון בר בא בשם רבי יוחנן מפני ביטול פריה ורביה.  בעון קומי רבי יסא העבד מהו שישא במועד אמר לון נישמעינה מן הדא מי שחציו עבד וחציו בן חורין ואמר שמעון בר בא בשם רבי יוחנן מפני ביטול פריה ורביה הדא אמרה שהעבד מצווה על פריה ורביה וכל שהוא מצווה על פריה ורביה אסור לו לישא במועד.  ר' אילא ר' לעזר בשם ר' חנניה על שם שאין מערבין שמחה בשמחה.  רבי לא שמע לה מן הדא (מלכים א ח) כי חנוכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים ר' יעקב בר אחא שמע לה מן הדא (בראשית כט) מלא שבוע זאת ר' אבהו בשם רבי לעזר מפני הטורח.  תני אבל מתכוין הוא ונושא מערב הרגל.  לית הדא פליגא על ר' לעזר לית הדא פליגא על ר' יוחנן ואפילו על ר' חנינה לית היא פליגא א"ר בא עלת כלתא נפקת טרחותא:  אבל מחזיר הוא את גרושתו.  מפני שאינו שמחה היא לו הדא דאת אמר מן הנישואין אבל מן האירוסין אסור:  ועושה אשה תכשיטה במועד.  ואלו הן תכשיטי אשה גודלת וכוחלת ופוקסת ונוטלת את שערה ואת צפרניה ומעברת כלי חרש על פניה א"ר יודן אבוי דר' מתניה בלשון נקי היא מתניתא:  ר' יהודה אומר לא תסוד מפני שהוא ניוול לה.  תרין אמורין רבי חנניה ור' מנא.  חד אמר בסיד שהוא מתרתו לאחר המועד דברי הכל אסור וחורנה אמר בסיד שהוא מתרתו לאחר המועד נחלקו אבל בסיד שהוא מתרתו בתוך המועד דברי הכל מותר ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא.  מן מה דא"ר חנינה ר' יסא בשם ר' יוחנן ור' יודה כדעתיה כמה דר' יודה אמר תמן צרת שעה צרה כן הוא אומר הכא ניוול שעה ניוול.  הוי דו אמר בסיד שהיא מתרתו בתוך המועד נחלקו אבל בסיד שהיא מתרתו לאחר המועד דברי הכל אסור:

דף ו,ב פרק א הלכה ח משנה  ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכלב ומסרגין את המיטות רבי יוסי אומר אף ממתחין:

דף ו,ב פרק א הלכה ח גמרא  דבית ר' ינאי אמרו כדרכו ממלא את המחט.  מכלב אחת אחת.  רבי יוחנן אמר כדרכו אחת אחת מכלב מפסיע.  מתניתא מסייעא לר' יוחנן הרוצענין מכלבין במועד.  אין תימר אחת אחת כך היא אומנותן.  אלא כינן קיימין במפסיע.  אי זהו הדיוט ואי זהו אומן א"ר יוסי בן חנינה כל שהוא מזווג את האומריות זה הוא הדיוט.  א"ר סימון בתופר כיסין היא מתניתא:  ממתחין.  רבי יסא אמר איתפלגון חזקיה ור' יוחנן חזקיה אמר סירוג שתי וערב.  מיתוח או שתי או ערב.  רבי יוחנן אמר סירוג או שתי או ערב.  מיתוח היתה רפה ממתחה:  א"ר חייה בר בא הכל מודין בסירוג שהוא שתי וערב מה פליגין במיתוח חזקיה אמר או שתי או ערב ר' יוחנן אמר אם היתה רפה ממתחה.  רבי יסא הורי לשמואל בר' חנינה סירוג שתי וערב.  ולא ידעין אי כהדא דחזקיה ואין כהדא דר' חייה בר בא דברי הכל.  אמר רבי בון בר חייה קומי רבי זעירה מתניתא אמרה כן סירוג שתי וערב דתנינן תמן החובל מאימתי הוא חיבור למטה משיסרג בה שלשה בתים.  אית לך מימר שתי ולא ערב או ערב ולא שתי.  מהו להעריב ולסרג רב הושעיה אית ליה קמח וטחן חיטין ר' זעירה אמר לר' יונה פוק זבון לן שיחורין לדוכנה אמר ליה אית לן פילחא דמועדא ואיקפד עלוי:

דף ו,ב פרק א הלכה ט משנה  מעמידין תנור וכירים במועד רבי יהודה אומר אין מכבשין את הריחים בתחלה:

דף ז,א פרק א הלכה ט גמרא  תנא ר' חלפתא בר שאול ובלבד שלא יגדרנו בתחלה.  תני תנור וכיריים חדשים אין סכין אותן בשמן ואין טולין אותן במטלית ואין חוסמין אותן בצונין בשביל שיתחסמו ואם בשביל לשפוך עליהן את הקדירה מותר.  ותני כן תנור וכיריים חדשים הרי הן ככל הכלים המיטלטלין בחצר.  רבי יודן בי רבי ישמעאל הורי מדוחק להביא כירה חדשה מבית האומן לשפות עליה את הקדירה בתחילה ביום טוב:

דף ז,א פרק א הלכה י משנה  ועושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן שפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל אבל לא במחלציים הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנין אותן במועד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד כבשין שהוא יכול לוכל מהן במועד כובשין:

דף ז,א פרק א הלכה י גמרא  לגג שלשה ולמרפסת עשרה:  שפין את הסדקין.  תני ר' חייה השף שף ברגל והמעגל מעגל ביד.  מתני' במעגילה קטנה ומה דתני ר' חייה במעגילה גדולה:  הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד.  כהדא ר' מנא איתבר עוקא דסולמיה שאל לר' יונה אבוי ושרא ליה.  אפילו כן א"ל פוק חמי חד סב וסמוך עלוי נפק ואשכח ר' בון בר כהנא ושאל ליה ושרא ליה:  וכל כבשין שהוא יכול לוכל מהן במועד כובשן.  הא כבשין שאינו יכול לוכל מהן במועד לא א"ר בא הדא דאת אמר בשאינן אבודין אבל אם היה דבר אבד מותר.  תני לא יהא יוצא ומלקט עשבים ומוכרן בשוק שאין דרכו לוכל מהן במועד.  אמר רב הושעיה אם אומר את כן נמצאתה מתיר את האומנות במועד.  לא כן אמר ר' בא הדא דאת אמר בשאינן אבודין אבל אם היה דבר אבד מותר.  מתני' בשלקטן ברגל מה דאמר ר' בא בשלקטן מערב הרגל:

תלמוד ירושלמי - מסכת מועד קטן - הכול
פרק א ב ג