תלמוד ירושלמי - מסכת חגיגה - הכול
פרק א ב ג

מסכת חגיגה פרק ג

דף יד,ב פרק ג הלכה א משנה  חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים בתרומה אבל לא בקודש אחוריים ותוך ובית צביעה בתרומה אבל לא בקודש הנושא

דף טו,א פרק ג הלכה א משנה  את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקודש בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש לא כמידת הקודש מידת התרומה שבקודש מתיר ומטביל ואחר כך קושר ובתרומה קושר ואח"כ מטביל:

דף טו,א פרק ג הלכה א גמרא  ר' חייא בשם ר"י מפני שאוכלי תרומה זריזין ואוכלי קודש אינן זריזין א"ר חנניה קומי ר' מנא והדא היא מעלה אילו דבר שהוא שוה בזה ובזה טמא בזה וטהור בזה ודא היא מעלה א"ל תיפתר במזוקק לקדש ר' לא בשם ר"י אם היה דבר טמא כבד כליטרא אין מטבילין אותו אבא שאול אומר אף בתרומה אין מטבילין אותו אלא סל וגרגותני בלבד א"ר יוחנן אבא שאול ור' שמעון שניהם אמרו דבר א' דתנינן תמן האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאים וכשהוא מדיח את ידיו טהורין רבי שמעון אומר ירפס עד שיבוא בהן המים א"ר יוחנן מסתברא רבי שמעון יודה לאבא שאול אבא שאול לא יודי לר"ש רבנן דקיסרין בשם ר' יוחנן הלכה כאבא שאול ותני כן הלכה כדבריו א"ר יונה מתניתא דר"מ אבל דברי חכמים עושין כן אפי' בקודש שאין בית צביעה תוך כלי קודש כולן תוך רבי יונה בשם רבי חייה בר בא מעשה שנכנסו שבעה זקינים לעבר את השנה בבקעת רימון ומי היו רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ור"ש רבי נחמיה ורבי ליעזר בן יעקב ורבי יוחנן הסנדלר אמרו

דף טו,ב פרק ג הלכה א גמרא  כמה מעלות בקודש ובתרומה רבי מאיר אומר שלש עשרה רבי יוסי אומר שתים עשרה א"ר מאיר כך שמעתי מרבי עקיבה שלש עשרה אמר לו רבי יוחנן הסנדלר שימשתי את ר"ע עומדות מה שלא שימשתו ישיבות אמרו רבי יוחנן הסנדלר אלכסנדרי לאמיתו הוא ועמדו משם בנשיקה וכל מאן דלא ה"ל גולה הוה חבריה קטע פלגא דגולתיה ויהב ליה ולמה הוון עבדין כן דהוון כולהון דרשין הדין פסוקא מן שבע שבע אפין (ישעיהו ה) אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו וקלסון לאחרייא מה אשכח אפוי בגוה אמרין ר"ש בן יוחי הוה ולמה הוון דחקין מעתה הדא מילתא דהוון דרשין מימר (שמות לד) אלהי מסכה לא תעשה לך מה כתוב בתריה את חג המצות תשמור אמרין כל מי שספיקה בידו לעבר את השנה ואינו מעברה כאילו עובד עכו"ם מי אתי מיזל לון אמרון אתוי נחוי עובדינן והוה חמי חד כיף דשייש והוה כל חד וחד נסיב חד מסמר וקבע ליה בגויה והוא נחת ושקע כהדין לייש עד כדון מיתקרי כיפא מסמרא א"ר יוחנן בית צביעה שאמרו בין בפנים בין בחוץ כדרך שהנקיים תופסין בו א"ר זעירה איפשר לומר בנגוב שאין הידים מיטמות בנגוב אבל איפשר לומר במלוא משקה שמכיון שנגע בו טימהו אלא כי נן קיימין במלוכלך במשקה רבי יוחנן בשם רבי בנייה עשו משקה בית צביעה כמשקה בית מטבחיא כמא דאת אמר תמן משקה בית מיטבחיא טהורין במקומן וטמאין במקום אחר וכה משקה בית צביעה טהורין במקומן וטמאין במקום אחר רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי משקה בית מטבחייא שיצא לחוץ ניטמא והא תנינן משקה בית מיטבחייא שיצאו לחוץ בקדושתן הן א"ר יוסה קיימה רבי סימון רבי חיננא ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי כשיצאו וחזרו ניטמא משקה העליון והיה שותת

דף טז,א פרק ג הלכה א גמרא  ויורד רבי בא ורבי בון בר חייה חד אמר במקומו טהור וירד למטן טמא וחורנה אמר הואיל והוא בא מכח טהרה טהור רבי אחא בשם רבי זעירה הדא דאת אמר במשקין שניטמו באוכלין אבל במשקין שניטמו בשרץ טמאים הן תמן תנינן כל הכלים יש להן אחוריים ותוך ויש להם בית צביעה ר"מ אומר לעריבה גדולה של עץ ר"ע אומר לכוסות ר"מ אומר לידים טמאות וטהורות א"ר יוסי לא אמרו אלא לידים טהורות בלבד וכרבי מאיר היו ידיו טמאות ואחורי הכוס טהורין משקה לחוץ על גבי הכוס ואחזו בבית צביעתו פשיטא שאין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס כשם שאין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס כך אין משקה מיטמא מן היד לטמא ככר במקום אחר נישמעינה מן הדא משקין טהורים נתונין בקרקע נגע בהן ככר טמא טימאן לאי זה דבר טימאן לא לטמא ככר במקום אחר מפני שהן ע"ג הקרקע הא ע"ג הכוס לא אלא משקה נתון ע"ג היד ואחזו בבית צביעתו אפי' כן אין משקה מיטמא מן הכוס לטמא את היד נישמעינה מן הדא משקין טמאין נתונין בקרקע נגע בהן ככר טהור ניטמא לא אמר אלא ככר הא יד לא וכר' יוסה היו ידיו טהורות ואחורי הכוס טמאים משקה נתון על גבי היד ואחזו בבית צביעתו פשיטא שאין משקה מיטמא מן הכוס לטמא את היד וכשם שאין משקה מיטמא מן הכוס לטמא היד כך אין משקה מיטמא מן הכוס לטמא ככר במקום אחר נישמעינה מן הדא משקין טמאין נתונין בקרקע נגע בהן ככר טהור ניטמא לאיזה דבר ניטמא לא לטמא הככר במקום אחר מפני שהן על גבי קרקע הא על גבי היד לא אלא משקה נתון על גבי הכוס ואחזו בבית צביעתו אפי' כן אין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס נישמעינה מן הדא משקין טמאים נתונים בבית צביעתו של כוס נגע בהן כוס שאחוריו טהורים בבית צביעתו ניטמא:  הנושא את המדרס הוא נושא את התרומה אבל לא את הקודש:  ר' בא בשם רב יהודה מפני מעשה שאירע מעשה באחד שניקבה חביתו

דף טז,ב פרק ג הלכה א גמרא  ופקקה בסנדלו רבי זעירה רבי יסא בשם רבי לעזר עבר ונשא טהור ואתיא כהיא דאמר רבי לעזר יש מהן שאמרו לא ישא עבר ונשא טמא ויש מהן שאמרו לא ישא ואם עבר ונשא טהור א"ר זעירה קומי ר' מנא לית הדא אמרה שלא עשו גופו כזב אצל הקודש אין תימר עשו גופו כזב אצל הקודש אפילו עבר ונשא יהא טמא אמר ליה תיפתר במזוקק לקודש שלא כמידת הקודש מידת התרומה שבקודש מתיר את החוטים ומנגב את הנקבים ואחר כך קושר ובתרומה קושר ואח"כ מטביל אוכלי תרומה זריזין הן והן חצין אותה אוכלי הקודש אינן זריזין ואינן חצים אותה:

דף טז,ב פרק ג הלכה ב משנה  כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש אבל לא לתרומה הרביעי בקודש פסול והשלישי בתרומה ובתרומה ניטמאת אחת מידיו חבירתה טהורה ובקודש מטביל שתיהן והיד מטמא את חברתה בקודש אבל לא לתרומה:

דף טז,ב פרק ג הלכה ב גמרא  תני מעשה באשה אחת שהיתה אורגת בגד א' בטהרה ובאת אצל ר' ישמעאל להישאל לו אמרה לו יודעת אני שלא ניטמא אלא שלא נתתי דעתי לשומרו מתוך שהוא בודקה אמרה לו נידה באת ומתחה עמי בחבל באותה השעה א"ר ישמעאל גדולים הם דברי חכמים שאמרו כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה שוב מעשה באשה אחת שהיתה אורגת מטפחת אחת בטהרה ובאת אצל ר' ישמעאל להישאל לו אמרה לו יודעת אני שלא ניטמא אלא שלא נתתי דעתי לשומרו מתוך שהוא בודקה אמרה לו נפסקה נימא אחת וקשרתיה בפי באותה השעה א"ר ישמעאל גדולים הן דברי חכמים שאמרו כלים הנגמרין בטהרה צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה החותך משפופרת הקודש חותכה ומטבילה טעון טבילה ניחא חותכה מטבילה ויכרכינה בסיב ויטבילה א"ר אילא תיפתר שחתכה על מנת להטבילה א"ר יהושע בן לוי עד כאן בקודשי מקדש המקודשים מיכן והילך בחולין שנעשו על טהרת הקודש א"ר יוחנן מעידותו של רבי עקיבה היא דתנינן

דף יז,א פרק ג הלכה ב גמרא  תמן הוסיף רבי עקיבה הסולת והקטרת הלבונה והגחלים שנגע טבול יום במקצתן שפסל את כולן רשב"ל אמר יודעין היו שכלי שרת מחברים ומה בא להעיד על שירי מנחות שיהו מחברין את עצמן ר' יוסה בי ר' זמינה בשם ר' יוחנן מפני מה אמרו שירי מנחות מחברין את עצמן מפני שנזקקו לכיליין רבי אחא רבי אילא בשם ר' יסא יודעין היו שכלי שרת מחברין ומה בא להעיד על הסולת ועל הקטורת ועל הלבונה ועל הגחלים ניחא סולת וקטורת ולבנה גחלים מאי א"ר בון בר כהנא תיפתר בגחלים של יה"כ שכמה שהוא חותה הוא מכניס אבל בגחלים שבכל יום לא כהיא דתנינן תמן נתפזר ממנו כקב גחלים היה מכבדן לאמה ובשבת כופין עליו פסכתר א"ר מתניה וכי סולת וקטורת ולבונה וגחלים יש להן שיעור אצל זה לא מפני שנזקקו לכיליין והכא מפני שנזקקו לכיליין ר' בון בר חייה בעי קומץ מהו שיקרב בשני כלים התיב ר' חנין והא תנינן הכלי מצרף אין תימר שקומץ קרב בשני כלים וליידא מילה תנינן הכלי מצרף א"ר לעזר דרומייא לא כן א"ר יוסי בי ר' זמינא בשם רבי יוחנן מפני מה אמרו שירי מנחות מחברין את עצמן לא מפני שנזקקו לכיליין והכא שנזקקו לכיליין א"ר מתנייה וכי סולת וקטורת ולבונה וגחלים לא בכמה כלים הן קריבין ואת אמר הכלי מצרף והכא הכלי מצרף כהנא שאל לרבנין דתמן מנחה חלוקה

דף יז,ב פרק ג הלכה ב גמרא  בגסה ניטמאת זו ניטמאת זו א"ל ניטמאת זו ניטמאת זו וקפצה טומאה אמרון ליה וקפצה טומאה אפי' אחרת בינתיים אמרון ליה אפילו אחרת בינתיים קומץ מזו לזו א"ל שמועה לא שמענו משנה שנינו כהיא דתנינן לתמן שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו אם יכול לקמוץ מזו בפ"ע ומזו בפ"ע כשירות ואם לאו פסולות ואין שיריה של זו מפסיקין לזו אתא ר' יעקב בר אחא ר' יסא בשם ר"י קומץ מזו על זו ניטמאת זו ניטמאת זו האמצעית לא ניטמאת לא כן תני כף אחת שהיא עושה מה שבתוכה אחת א"ר חיננה אין הכלי מצרף אלא דבר שהוא אסור לו רשב"ל בעי צריד של מנחות מהו שיעשה מניין התיב ר' לעזר והכתיב (ויקרא יא) מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא את שטומאתו על ידי מים עושה מיניין את שאין טומאתו על ידי מים אינו עושה מיניין התיב ר"י הרי נבלת עוף הטהור הרי היא מטמא טומאת אוכלים בלא הכשר ובלא טומאה מפני שסופה לטמאות טומאה חמורה מאי כדון מכל האוכל אשר יאכל את שטומאתו משם אוכל עושה מיניין ואת שאין טומאתו משם אוכל אינו עושה מיניין ר' יונתן בשם רבי האוכל אוכל שלישי בתרומה נפסל גופו מלוכל בתרומה ר' שמואל בר רב יצחק בעי מה ר' כר"א דתנינן תמן האוכל אוכל ראשון ראשון האוכל אוכל שני שני האוכל אוכל שלישי שלישי דברי הכל היא כדי שיהא בדל מן התרומה ודכוותה האוכל אוכל שני במעשר נפסל גופו מלוכל במעשר נישמעינה מן הדא וחכמים אוסרין

דף יח,א פרק ג הלכה ב גמרא  במעשר ולא שמיע להו דא"ר שמואל בשם ר' זעירה מהו וחכמים אוסרין במעשר נפסל גופו מלוכל במעשר ודכוותה האוכל אוכל רביעי בקודש נפסל גופו מלוכל בקודש נישמעינה מן הדא דא"ר ירמיה בשם ר' בא בר ממל עשו אותו כאוכל אוכל רביעי בקודש הדא אמרה האוכל אוכל רביעי בקודש נפסל גופו מלוכל בקודש עד כדון בקדשי מקדש המקודשין ואפי' בחולין שנעשו על טהרת הקודש נישמעינה מן הדא דתנינן תמן השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם כשירין ונאכלים בידים מסואבות אע"פ שלא הוכשרו בדם ר"ש אומר הוכשרו בשחיטה ר' לעזר בשם רבי הושעיה מתני' בחולין שנעשו על גב הקודש כר' יהושע ר' זעירא ר' יסא ר' יוחנן ר' יניי בשם ר' האוכל אוכל שלישי בתרומה נפסל גופו מלוכל בתרומה ולא מתני' היא שהשלישי שני לקודש מתני' בקודשי מקדש המקודשין דרבא אתא מימר לך ואסור בחולין שנעשו על גב הקודש א"ר בון בר חייה קומי ר' זעירה מתני' אמרה כן ככרות הקודש בתוך גומותיהם המים מקודשין באש לך דאתא מימור לך עשה משקה פיו כמשקה קודש א"ר זעירה כמה דאת אמר תמן עשה את הטהור לחטאת כמי חטאת וכאפר חטאת והכא עשה משקה פיו כמשקה קודש ר' זעירא ר' יסא ר' יוחנן ר' יניי ולא ידעין אין מטי בה בשם ר' מתניתא מינה קיומה ומינה תברה מינה קיומה שהשלישי שני לקודש ואין שני לתרומה שנעשה לטהרת התרומה

דף יח,ב פרק ג הלכה ב גמרא  אבל אם נעשה לטהרת הקודש נעשה גופו שני אצל הקודש מינה תברה שהשלישי שני לקודש ולא שני לתרומה שנעשית לטהרת הקדש אבל אם נעשה לטהרת התרומה נעשה גופו שני אצל התרומה וכל שכן אצל הקדש תני ר' יוסי מניין לרביעי בקודש שהוא פסול ודין הוא מה אם מחוסר כיפורים שאינו פוסל בתרומה הרי פוסל בקדש רביעי שהוא פוסל בתרומה אינו דין שיפסל בקודש הרי למדנו לשלישי מן הכתוב ולרביעי מק"ו התיב ר' יוחנן הרי האוכל הכא מחמת טבול יום יוכיח הרי הוא פוסל בתרומה ואינו פוסל בקודש ר' חנניה בשם ר' יוחנן אתיא דר' יוסה בשיטת ר"ע רבו כמה דר"ע אמר תמן יטמא יטמא דבר תורה כן ר' יוסה אמר הכא יטמא יטמא דבר תורה ר' אבהו בשם ר' יוסה בן חנינה לית ר' יוסי צריך להדין ק"ו קריי דרש ר' יוסי (ויקרא ז) והבשר אשר יגע זה שני שנגע בראשון בכל טמא זה שלישי שנגע בשני לא יאכל סוף טמא לא יאכל עד כדון באוכלין שניטמאו מאויר כלי חרס שניטמא בשרץ אוכלין עצמן שניטמו בשרץ מניין ודין הוא ומה אם הכלים שאינן מיטמין מאויר כלי חרס שניטמא בשרץ הרי הן מיטמין כשרץ לטמא אוכלין אוכלין עצמן שניטמו בשרץ אינו דין שיטמו כשרץ לטמא אוכלין עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל והבשר אשר יגע בכל טמא זה ראשון שנגע בטמא לא יאכל לרבות אתה שני שלישי בתרומה מניין ודין הוא מה אם טבול יום שאינו פוסל בחולין הרי הוא פוסל בתרומה שני שהוא פוסל בחולין אינו דין שיפסול בתרומה רביעי בקודש מניין ודין הוא מה אם מחוסר כיפורים שאינו פוסל בתרומה הרי הוא פוסל בקודש שלישי שהוא פוסל בתרומה אינו דין שיפסול בקודש הרי למדנו לראשון ולשני מן הכתוב ולשלישי מן הדין ולרביעי מק"ו דנין לו דין מן הדין שיהא הכל משועבד להלכה שיהא השלישי פוסל בתרומה והרביעי בקודש.  ובתרומה אם ניטמאת אחת מידיו חבירתה טהורה לטמא את הקודש דברי רבי ר' יוסי בי ר' יודה אומר לפסול בקודש מה ר' כר' יהושע דתנינן תמן כל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות והיד מטמא את חבירתה דברי ר' יהושע ודר' יהושע רבא מן דר' מה דאמר ר' בקודש ומה דא"ר יהושע בתרומה ר"ש בן לקיש אמר לא שנו אלא חבירתה הא

דף יט,א פרק ג הלכה ב גמרא  אחרת לא ר' יוחנן אמר אפילו אחרת ר' ירמיה ר' אמי בשם ר' יוחנן אפילו ככר אמרין חזר ביה ר' יוחנן מה הדא מה אמר כה עד לא יחזור ביה לא אמר אלא לטמא ככר על שם כל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות הא לטמא ככר כל עמא מודיי שאינו מטמא על שם שאין שני עושה שני:

דף יט,א פרק ג הלכה ג משנה  אוכלין אוכלים נגובים בידים מסואבות בתרומה אבל לא בקודש האונן והמחוסר כיפורים צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה:

דף יט,א פרק ג הלכה ג גמרא  א"ר חנניה בן אנטיגנס וכי יש אוכלים נגובין אצל הקודש תוחף את החררה משפוד ואוכל עמה כזית בשר בתרומה אבל לא בקודש תמן תנינן היה אוכל דבילה בידים מסואבות הכניס ידו לתוך פיו ליטול את הצרור חזקיה אמר לא שנו אלא דבילה שהוא רוצה במשקין שעל אצבעו הא שאר כל הדברים לא ר"י אמר לא שנייא היא דבילה היא שאר כל הדברים מתניתא פליגא על חזקיה מגע טמא מת שהיו אוכלין ומשקין לתוך פיו הכניס ראשו לאויר התנור טהור וטימאהו והטהור שהיו אוכלין ומשקין לתוך פיו הכניס ראשו לאויר התנור טמא וניטמא ניחא משקין טמאין אוכלין מאיכן הוכשרו לא ממשקה פיו תיפתר או בדבילה שמינה או באוכלין שהוכשרו עד שהן מבחוץ מתניתא פליגא על ר"י אוכלין

דף יט,ב פרק ג הלכה ג גמרא  אוכלין נגובין בידים מסואבות בתרומה אבל לא בקודש פתר לה בזורק אם בזורק אפי' בקודש שמא ישכח ויגע אם שמא ישכח ויגע אפי' בתרומה יהא אסור מאי כדון אוכלי תרומה זריזין הן ואינו שוכח אוכלי הקודש אינן זריזין והוא שכח תמן תנינן אונן נוגע ואינו מקריב ואינו חולק לוכל בערב תמן את אמר מותר ליגע וכא את אמר אסור ליגע א"ר יניי כאן בשהסיע דעתו וכאן בשלא הסיע דעתו רבי יוסה בעי אם בשהסיע דעתו אפי' בתרומה יהא אסור מאי כדון כהיא דא"ר ירמיה בשם ר' בא בר ממל עשו אותו אוכל כאוכל רביעי בקודש הדא אמרה האוכל אוכל רביעי בקודש אסור לוכל ומותר ליגע וכא אסור לוכל ומותר ליגע תמן תנינן שבית שמאי אומרים צריכה טבילה באחרונה וב"ה אומר אינה צריכה טבילה באחרונה מה אנן קיימין אם לאכילת תרומה קשיא על דבית שמאי ולא טבולת יום היא ואין טבול יום מעריב שמשו ואוכל אם לאכילת קדשים קשיא דבית הלל ולא מחוסרת כפרה היא ואין מחוסר כפרה טעון טבילה אצל הקודש אין תימר בתרומה אנן קיימין תמן והדא דתנינן הכא רישא דברי הכל וסיפא במחלוקת אין תימר בתרומה אנן קיימין הכא והדא היא דתנינן תמן רישא דברי הכל וסיפא במחלוקת א"ר שמואל בר אבודומי קומי ר' מנא בתרומה אנן קיימין תמן טעמון דב"ש מפני ההדיוטות שלא יהו אומר ראינו אשה שופעת דם ואוכלת בתרומה:

דף יט,ב פרק ג הלכה ד משנה  חומר בתרומה שביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה עברו הגיתות והבדים והביאו לו חבית של יין של תרומה לא יקבלם ממנו אבל

דף כ,א פרק ג הלכה ד משנה  מניחה לגת הבאה אם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית קודש נאמן כדי יין וכדי שמן המדומעות נאמנין עליהן בשעת הגיתות והבדים קודם לגת שבעים יום:

דף כ,א פרק ג הלכה ד גמרא  חומר בתרומה שביהודה נאמנין הא בגליל לא רבי סימון רבי יהושע בן לוי בשם רבי פדייה מפני שפסיקייא של כותים מפסקת והא תנינן שנייה לה רגב בעבר הירדן בלא כך אין פסוקיות של כותיים מפסקת א"ר שמי תיפתר במביא גרגרים וכותשן שם וביהודה נאמנין על היין אבל לא על הקנקנים רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי בן דרום שאמר מגליל הבאתיה נאמן ובן גליל שאמר מדרום הבאתיה אינו נאמן רבי ירמיה סבר מימר בתרומה שנעשית על גב הקודש הא על גב עצמה לא א"ר יוסה ואפילו נעשית על גב עצמה פליגא על רבי יוסה צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו פתר לה שלא בשעת הבד אית לך מימר שלא בשעת הגת א"ר יצחק בי רבי לעזר או קודם עד שלא בצרו בה ג' בני אדם נגעו בו טהרות בשעת הגיתות והבדים הטהרות טהורות עברו הגיתות והבדים הטהרות טמאות ויש כלי חרש משהוא מיטהר חוזר ומיטמא ולית כל אילין מילייא כן אלא כיני נגעו בו טהרות קודם לגיתות ולבדים הטהרות טהורות ויש כלי חרש משהוא מיטמא חוזר ומיטהר ולית כל אילין מילייא כן אלא כיני נגעו בו טהרות בשעה שהוא מלא הטהרות טהורות פינהו הטהרות טמאות ויש כלי חרש משהוא מיטהר חוזר ומיטמא ולית כל אילין מילייא כן אלא כיני

דף כ,ב פרק ג הלכה ד גמרא  נגעו בו טהרות בשעה שהוא ריקן הטהרות טמאות מילהו הטהרות טהורות ויש כלי חרש משהוא מיטמא חוזר ומיטהר ולית כל אילין מיליין כן א"ר יוחנן כושת וקירויה ומבוי וגר ועם הארץ חומרין כושת כיי דתנינן תמן הכושת והחמת וראשי בשמים התייה והחלתית והפילפלין וחלות חריע נלקין בכסף מעשר ואינן מטמין טומאת אוכלין דברי רבי עקיבה אמר רבי יוחנן בן נורי אם נלקחין בכסף מעשר מפני מה אינן מטמות טומאת אוכלין אם אינן מטמות טומאת אוכלין אף הן לא ילקחו בכסף מעשר ר' יוחנן אמר חומרין מטמין טומאת אוכלים ואינן נלקחין בכסף מעשר קירויה כיי דתנינן תמן קירויה שהטבילוה במים שהן ראויין לקדש מקדשין בה עד שתיטמא ניטמא אין מקדשין בה רבי יהושע אומר אם מקדשין בה בתחילה אף בסוף אם אינן מקדשין בה בסוף אף לא בתחילה בין כך ובין כך לא יאסוף בתוכה מים מקודשין ר' יוחנן אמר חומרין אין מקדשין בה לא בתחילה ולא בסוף מבוי כיי דתנינן תמן וכן מבוי שניטלה קורתו או לחייו כו' ר"י אמר חומרין אסורין בין בשבת הזאת בין בשבת הבאה גר דתני גר שנתגייר והיו לו יינות אמר בבריא לי שלא נתנסך מהן בזמן שנעשו על גב עצמו טהורין לו וטמאין לאחרים ע"ג אחרים טמאין בין לו בין לאחרים ר"ע אומר אם טהורין לו יהיו טהורין לאחרים אם טמאין לאחרים יהיו טמאין לו רבי יוחנן אמר חמרין טמאין בין לו בין לאחרים עם הארץ דתני עם הארץ שנתמנה להיות חבר והיו לו טהרות ואמר בבריא לי שנעשו בטהרה בזמן שנעשו על גב עצמו טהורות לו וטמאות לאחרים על גב אחרים טמאות בין לו בין לאחרים רבי עקיבה אומר אם טהורות לו יהיו טהורות לאחרים אם טמאות לאחרים יהיו טמאות לו רבי יוחנן אמר חומרי טמאות בין לו בין לאחרים אמר רבי יניי הרובין היו אומרים בתרומה שנעשית על גב הקודש הא על גב עצמה לא ואני אומר אפי' נעשית על גב עצמה אתיא דר' יוסי כרבי ינאי ודרבי ירמיה כרובים.  אם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית בקודש נאמן מאחר שהוא נאמן על הקודש נאמן על התרומה.  כדי יין וכדי שמן המדמעות אמר ר' יוסי בי רבי בון אלו שקודחין בהן את הדמע:

דף כ,ב פרק ג הלכה ה משנה  מן המודיעות ולפנים נאמנין על כלי חרש ומן המודיעות ולחוץ אינן נאמנין כיצד הקדר שהוא מוכר את הקדירות נכנס לפנים מן המודיעות הוא הקדר והן הקדירות

דף כא,א פרק ג הלכה ה משנה  והן הלוקחין נאמן יצא אינו נאמן:

דף כא,א פרק ג הלכה ה גמרא  מתניתא בכלי חרש הדקים מתניתא אמרה כן הוא הקדר והן הקדירות והן הלוקחין וקדירות לא כלי חרש דקין הן נגעו בו טהרות מן המודיעות ולפנים טימא משקה את הכלי היה מלא מים רבי שמעון בן לקיש אמר נאמן על הכלי ואינו נאמן על המשקה רבי יוחנן אמר נאמן על זה ועל זה מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית קודש נאמן א"ר זעירה תיפתר באומר עד שאני חבר הפרשתיה רבנן דקיסרין בשם רבי בון בר חייה טעמא דר"ש בן לקיש אין חבירות למים:

דף כא,א פרק ג הלכה ו משנה  הגבאים שנכנסו לתוך הבית וכן הגבאים שהחזירו את הכלים נאמנין לומר לא נגענו ובירושלם נאמנין על הקודש ובשעת הרגל אף על התרומה:

דף כא,א פרק ג הלכה ו גמרא  הגבאים שנכנסו לתוך הבית טמא אם יש עמהן עכו"ם נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו פתר לה תרין פתרין נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו בשיש עדים יודעין ובירושלם נאמנין על הקודש אפילו יש עדים יודעין פתר לה פתר חורן נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו לכן צריכה בשיש עדים יודעין ובירושלם נאמנין אף על הקודש אע"פ שיש עדים יודעים א"ר יהושע בן לוי (תהילים קכז) ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים מעתה אפי' בשאר ימות השנה א"ר זעירה ובלבד בשעה ששם עלו שבטים:

דף כא,ב פרק ג הלכה ז משנה  הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו על גב הרגל רבי יהודה אומר יגמור וחכ"א לא יגמור משעבר הרגל היו מעבירין על טהרת עזרה עבר הרגל ביום הששי לא היו מעבירין מפני כבוד השבת ר' יהודה אומר אף לא ביום חמישי שאין הכהנים פנויים:

דף כא,ב פרק ג הלכה ז גמרא  רבי חנניה בשם רבי יוחנן התירו סופו מפני תחילתו שאם אומר את לו שלא יגמור אף הוא אינו פותח ולא יפתח אף הוא ממעט בשמחת הרגל רבי שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מה פליגין בחבית של יין אבל בחבית של שמן כל עמא מודיי שאינו גומרה כיצד הוא עושה תני ר' חייה שופכה תני בר קפרה שוברה והא תנא רבי חלפתא בר שאול מניחה לרגל הבא ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי יום טוב שחל להיות בערב שבת אוכל אף תשבות הרגל כרגל א"ר זעירה מתניתא אמרה כן ערב הפסח כפסח ויום טבוח כעצרת א"ר חנניה אוף אנן תנינן דרבא ר' יודה אומר אף לא ביום החמישי שאין הכהנים פנויים:

דף כא,ב פרק ג הלכה ח משנה  כיצד מעבירין על טהרת עזרה מטבילין את הכלים שהיו במקדש כל הכלים שהיו במקדש היו להן שניים ושלישים שאם ניטמאו הראשונים יביאו שניים תחתיהן כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שהן כקרקע דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים מפני שהן מצופין:

דף כא,ב פרק ג הלכה ח גמרא  וכלים טעונין טבילה א"ר בא אני אומר שמא שהיה שם אחד מן הכלים שלא הוזה מעתה נחוש לכולן א"ר בון בר חייה אני אומר שהיה שם א' מן הכהנים שיצא לדבר עם האשה על עיסקי קינה ונתזה צינורה של רוק מתוך פיה על בגדיו וטימתו מעתה נחוש לכולם תיפתר בשניטמא בספק משקין

דף כב,א פרק ג הלכה ח גמרא  תמן תנינן ספק משקין לטמא טמא ולטמא טהור תמן בתרומה וכאן בקודש חומר הוא בקודש תני שולחן שניטמא מטבילין אותו בזמנו אפי' בשבת דברי ר"מ וחכ"א מיד אשכחת אמר על דעתיה דר"מ מטמא שני לחמים על דעתון דרבנן אינו מטמא אלא לחם אחד בלבד א"ר יעקב בר סיסי קומי ר' יוסה ואפי' על דעתיה דר' מאיר אינו מטמא אלא לחם אחד בלבד תיפתר שניטמא בספק משקין פעם אחת הטבילו את המנורה אמרו צדוקים ראו פרושים מטבילין גלגל חמה תמן תנינן נכנסו ללישכת הכלים והוציאו משם תשעים וג' כלי כסף וכלי זהב ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן כנגד תשעים ושלש אזכרות שכתוב בפרשת חגי זכריה ומלאכי א"ר חונה חישבתים ואינן אלא שמונים ושלש כנגד שמונים ושלש חותמות שכתוב בעזרא שהיה כל א' ואחד מיחד שמו של הקב"ה וחותם אית דבעי מימר כיום מרובה

דף כב,ב פרק ג הלכה ח גמרא  של תמיד כנגד י"ג פרים וי"ד כבשים ואילים שנים ושעיר אחד ר' שילה דכפר תמרתה בשם ר' יוחנן טעמא דר' ליעזר (שמות כ) וצפית אותו זהב טהור וגו' התורה קראת אותו קרקע עד כדון מזבח הזהב מזבח העולה מניין ודין הוא מה אם מזבח הזהב שהוא אמה על אמה את אמר קרקע מזבח העולה שהוא חמש על חמש לא כ"ש אית דבעי מימר רבוע רבוע מה כאן קרקע אף כאן קרקע א"ר הילא טעמא דרבנן (יחזקאל יא) המזבח עץ ג' אמות גובה וגו' התורה קראת אותו מיטלטל עד כדון מזבח העולה מזבח הזהב מניין ודין הוא מה אם מזבח העולה שהוא ה' על ה' את אמר מיטלטל מזבח הזהב שהוא אמה על אמה לא כ"ש אית דבעי מימר רבוע רבוע מה כאן מיטלטל אף כאן מיטלטל.  וחכ"א מפני שהן מצופין.  לא ציפוי שהוא עומד מחמתו הוא לא כן אמר ר"ש בן לוי בשם ר' הושעיה כעובי דינר גורדיינין היה בו אמר רבי לא למלכתו אינו עומד מחמתו הוא ואתייא כיי דאמר רשב"ל (שמות ל) ועשית מזבח מקטר קטורת אין כתיב כאן אלא מקטר קטורת המזבח היה מקטיר את הקטורת ויהא כטבלה שהיא עשויה לילך ולהניח לא כן א"ר אמי בשם רשב"ל השלחן למה טמא לא מפני שמוציאין אותו ומראין אותו לעולי רגלים וזה לא במקומו הוא עומד אף זה שימש כלי במקדש ויהא טהור ולמה טמא א"ר מנא כיי דתנינן תמן שלש משפלות הן א"ר זעירה מפני שמשתמשין בה על גב חביליה וכא מפני שמשתמשין בו על גב חביליו:

תלמוד ירושלמי - מסכת חגיגה - הכול
פרק א ב ג