תלמוד ירושלמי - מסכת חלה - הכול
פרק א ב ג ד

מסכת חלה פרק ד

דף כב,ב פרק ד הלכה א משנה  שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה אפילו הן ממין אחד פטורין ובזמן שהן של אשה אחת מין במינו חייב ושלא במינו פטור.  אי זהו מין במינו החיטים אינן מצטרפים עם הכל אלא עם הכוסמין.  השעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החיטים.  רבי יוחנן בן נורי אומר ושאר המינין מצטרפין זה עם זה:

דף כב,ב פרק ד הלכה א גמרא  שתי נשים שעשו שני כו':  א"ר יוחנן סתם אשה אחת אינה מקפדת שתים מקפידות הן.  אשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים.  שתי נשים שאינן מקפידות עשו אותם כאשה אחת.  אם אינה מקפדת למה היא עושה אותה בשני מקומות.  אמר ר' יונה בשאין לה מקום ללוש.  מילתי' דרבי יונה אמר היה לה מקום היכן ללוש והיא עושה אותן בשני מקומות מפקדת היא.  נקי וקיבר מקפדת היא.  אמר רבי לעזר שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים.  שמואל בר אבא בעי אפילו רוצות.  יש דברים שהן חיבור בחלה ואינן חיבור בטבול יום.  חיבור בטבול יום ואינן חיבור בחלה.  חיבור בחלה דתנינן ובזמן שהן של אשה אחת מין במינו חייב ושלא במינו פטור.  ואין <חייבין> [חיבור] בטבול יום דתנינן תמן המכניס חלות על מנת להפריש ונשכו בית שמאי אומרים חיבור בטבול יום.  ובית הלל אומרים אינן חיבור בטבול יום.  דתנינן תמן בשר הקודש שקרם עליו הקופה.  הא שאר כלה קופה חיבור ואין סופו לחתכו ואינן חייבים בחלה דא"ר יוחנן העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה:  מהו שיירתה רב הונא אמר אם אומר את השיפון מין כוסמין מצטרף עם החיטים.  שיבולת שועל מין שעורין אינו מצטרף עם החיטים.  שיבולת שועל מין שעורין אינו מצטרף עם החיטים.  רבי יוחנן בן נורי אומר שאר המינין מצטרפין זה עם זה.

דף כג,א פרק ד הלכה א גמרא  אית תניי תני כל המינין מצטרפין זה עם זה.  על דעתיה דהך תנייא בריא מה בין נשוך מה בין בלול.  אמר רבי יודן אבוה דרבי מתניה כשחלקן והוסיף עליהן נשוכין חייבין בלולין פטורין:

דף כג,א פרק ד הלכה ב משנה  שני קבין וקב אורז וקב תרומה באמצע אינן מצטרפין.  דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין שכבר נתחייב בחלה.  קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה רבי ישמעאל אומר יטול מן האמצע וחכמים אוסרין.  הנוטל חלה מן הקב ר"ע אומר חלה וחכמים אומרים אינה חלה.  שני קבין שניטלה חלתן של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו וחזר ועשאן עיסה אחת ר"ע פוטר וחכמים מחייבין נמצא אומר חומרו <קלו> [קולו]:

דף כג,א פרק ד הלכה ב גמרא  ניתני אורז ולא ניתני תרומה.  אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומה הוינן אמרין אורז על ידי שאינו ממינו אינו מצטרף.  תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף הוי צורכה מיתני תרומה.  או אילו תנינן תרומה ולא תנינן אורז הוינן אמרין.  תרומה על ידי שהיא אינה נגררת אינה מצטרפת.  אורז על ידי שהוא נגרר מצטרף הוי צורכה מיתני

דף כג,ב פרק ד הלכה ב גמרא  אורז וצורכה מיתני תרומה.  קב אורז אינו מצטרף.  קב מדומע אינו מצטרף.  קב תרומה אינו מצטרף.  קב הגוי אינו מצרף.  קב מין <אחד> [אחר] מצרף.  קב אשה אחרת מצרף.  קב חדש מצרף.  קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע מצטרף.  ור' בון בר חייא בעי קב חלה מהו שיצרף.  תני רבי חלפתא בן שאול קב הקדש מצרף.  קב חלה אינו מצרף.  מה בין הקדש ומה בין חלה.  הקדש ראוי לפדותו ולחייבו.  חלה אינה ראוי לפדותה ולחייבה:  חצי קב חטים וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן.  קב חטים וקב שעורין וקב כוסמין תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא.  לא אמר אלא קב חיטין קב שעורין קב כוסמין.  הא קב חטים וקב כוסמין מאמצע לא בדא.  רבי בון בר חייא א"ר חנינ' חברון דרבנין בעי מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע.  רבי כהן בשם רבנין דקיסרין אין הכוסמין מצטרפין עם החיטים מפני שהוא במינו אלא שהו' מדמה לו מכיון שהוא רחוק ממנו אינו מדמ' לו.  ר' יונה בעי אף לעניין מעש' בהמה כן כמה דתימר תמן היו לו חמש חיוב בכפר חנניא וחמש חיוב בכפר בנותני וחמש פטור בציפורין.  כמה דתימר תמן דבר

דף כד,א פרק ד הלכה ב גמרא  שניטלה חלתו מאמצע מצרף אוף הכא כן.  אין תימר שנייה היא חלה שהיא כנשוך וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא.  מצינו חלה מהלכה לא מצינו מעשר בהמ' מהלכה:  יאות א"ר ישמעאל כוסמין וחיטין שני מינים הן.  ע"י שהוא מדמה לו את או' מצרף.  חדש וישן לא כ"ש.  א"ר הילא טעמ' דרבנן כוסמין וחיטין שני מינין ואין בני אדם טועין לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה.  חדש וישן מין אחד הוא אם את אומר כן אף הוא סבר לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה:  אחד הוא אם את אומר כן אף הוא סבר לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה:  רבי עקיבה מדמה לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן.  עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה.  ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש.  עבר והפריש ממנה חלה אינ' חלה.  חזרו לו' אינן דומין לא לפירות שלא נגמר' מלאכתן ולא לתבוא' שלא הביאה שליש.  אלא ר' עקיבה מדמה לה <לומר> [לאומר] הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו ונתלשו.  ורבנין מדמין לה <לומר> [לאומר] הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו.  הוון בעי מימר מה דא"ר עקיבה נוטל חלה מקב חלה מהלכה הא מדבר תורה לא.  מן מה דתנינן ר' עקיבה פוטר וחכמים מחייבין הדא אמרה אפילו מדבר תורה נמצא חומרו קולו אית תניי תני קולו חומרו.  מ"ד חומרו קולו ר' עקיב'.  קולו חומרו רבנין:

דף כד,א פרק ד הלכה ג משנה  נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשות' בטהרה להיות מפריש עליה והולך.  חלת דמאי עד שתסרח שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף:

דף כד,ב פרק ד הלכה ג גמרא  מהו עד שתסרח מאוכל אדם או עד שתפסול מאוכל הכלב.  נישמעינ' מן הדא נסרח' מאוכל אדם מטמא טומא' אוכלין ושורפין אותה בטומאה.  מטמא טומאת אוכלין ואת אמרת מאוכל הכלב.  אלא מאוכל אדם.  הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה.  ואתייא כיי דמר רב שמואל בר רב נחמן בשם ר' יונתן שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקום שאוכלין אותה כהדא גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה אתא שאל לרבי יוחנן א"ל אית תמן קניבה אפריש מן קנובתה.

דף כה,א פרק ד הלכה ג גמרא  תני תרומת מעש' של דמאי אית חמי תרומ' מעשר של וודאי ניטלת מן הטהור על הטמא.  תרומת מעשר של דמאי לא כ"ש.  א"ר יוסי בספק תרומה גדולה אנן קיימין ספק הפריש תרומה ספק לא הפרי'.  כמה דתימ' מן הודאי על הדמאי תרומה לא תאכל עד שיוציא [עליה] תרומ' ומעשרו' ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן.  אמר ר"ש בר ברסנ' כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצה לשורפה:

דף כה,א פרק ד הלכה ד משנה  ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא רבי ליעזר מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית.  ורבן גמליאל פוטר.  רבן גמליאל אומר שתי חלות בסוריא.

דף כה,ב פרק ד הלכה ד משנה  ורבי ליעזר אומר חלה אחת.  אחזו קולו של רבן גמליאל וקולו של רבי ליעזר חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים.  רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה.  מארץ ישאל ועד גזיב חלה אחת מגזיב ועד הנהר ועד אמנם שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן.  של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור.  מהנהר ומאמנם ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן.  של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור.  וטבול יום אוכלה.  רבי יוסי אמר אינו צריך טבילה.  ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות ונאכלת עם הזר על השלחן וניתנת לכל כהן.  אלו נותנין לכל כהן החרמים והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה וקדשי מקדש והביכורים.  ורבי יהודה אוסר בביכורים.  כרשיני תרומה רבי עקיבה מתיר וחכמים אוסרין:

דף כה,ב פרק ד הלכה ד גמרא  ר' אבהו בשם ר' יוחנן לא חייב ר' ליעזר אלא בחכירי [בתי] אבות כגון <מהלל> [מהלין] דבית ר'.  תני ר' חלפתא בן שאול קנס קנסו ר' ליעזר.  מה נפק מביניהון אריס לשעה.  מאן דאמר קנס חייב.  מאן דאמר בחכירי בתי אבות פטור:  הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי דברי רבן גמליאל וחכמים אומרים אינו צריך להפריש חלת דמאי.  א"ר חנניה קומי רבי מנא ויאות אמ' רבן גמליאל מה טעמהון דרבנין.  א"ל כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא.  ר' אבון בר חייא בעי כמה <דאתאמר> [דאת אמר] שתי חלות בסוריא ודכוותה שתי תרומות בסוריא.  א"ר חגי חלה אין אחריה כלום.  תרומה יש אחריה כלום.  אם או' את כן נמצאת אותה תרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות.  ביקש ר"ג בר' להנהיג את הדמאי בסוריא ולא הניח לו רבי הושעיה.  אמר ליה מעתה יחושו הכהנים על חלתן.  מחלפה שיטתיה דרבי הושעיה תמן אמר אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן.  וכא הוא

דף כו,א פרק ד הלכה ד גמרא  או' הכן.  א"ר בון בר חייא אני אומר אותה של אור נתן לו א"ל רבי מנא לא תני רבי הושעיה אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן:  הלוקח מן הנחתו' ומן האשה שהיא עושה למכו' בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית.  והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלה דמאי.  ר' יונה בשם ר' חנניה חברון דרבנין במתארח אצלו לעיסתו.  א"ר יונה והן שראו אותו מגבל אצל אחר.  חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי.  ר' בון בר חייה בעי ולית הדא פליגא על ר' הושעיה.  א"ר מנא כאן בארץ.  כאן בחוצה לארץ:  רבי חונא אמר כיני מתניתא מגזיב עד הנהר מגזיב עד אמנם:  תני אי זו היא הארץ ואיזהו חוץ לארץ כל שהוא שופע מטוורס אמנם ולפנים ארץ ישראל.  מטוורס אמנם ולחוץ חוצה

דף כו,ב פרק ד הלכה ד גמרא  לארץ.  הניסין שבים את רואה אותן כאלו חוט מתוח מטוורס אמנם ועד נחל מצרים.  מהחוט ולפנים ארץ ישראל.  מהחוט ולחוץ חוץ לארץ.  רבי יודה אומר כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל שנאמר (במדבר לד) וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים.  שבצדדין <מהן> [מה הן] את רואה אותן כאלו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס.  מנחל מצרים ועד אוקיינוס מהחוט ולפנים ארץ ישראל.  מהחוט ולחוץ חוץ לארץ.  אמר רבי יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטוורס אמנם הן עתידות לומר שירה שנאמר (שיר השירים ד) תשורי מראש אמנה.  אית תניי תני הירדן מארץ ישראל אית [תניי] תני הירדן מחוצה לארץ.  אית [תניי] תני הירדן גבול בפני עצמו.  מאן דאמר הירדן מארץ ישראל (דברים ג) והערבה והירדן וגבול.  מאן דאמר הירדן מחוץ לארץ.  (יהושוע יח) והירדן <וגבול> [יגבול] אותו לפאת קדמה.  ומ"ד הירדן גבול בפני עצמו והוא שיהא במקום אחד עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן.  ומה נן קיימי' אם במקו' שהיה ארץ ישראל ונעשה בסוריא חזקתו למעשרות ולשביעית.  רבי ירמיה רבי אימי בשם רבי יוחנן.  ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי לחזקות ולביעורין ולמעשר בהמה.  רבי הילא בשם רבי שמעון בן לקיש והוא שמשך עפר:  של אור יש לה שיעור שהוא דבר תורה.  של כהן אין לה

דף כז,א פרק ד הלכה ד גמרא  שיעור שהיא מדבריהן.  ויפריש לאור ולא יפריש לכהן.  שלא יהו אומרי' ראינו תרומה טהורה נשרפת.  ויפריש לכהן ולא יפריש לאור.  שלא יהו אומרים ראינו תרומה טמאה נאכלת.  מתוך שהוא מפריש שתיהן לכשהוא בא לכאן הוא נשאל.  וזו וזו מדבריהן הוא.  מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת:  אוף רבי יודה מודי בה.  חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו.  הורי ר' אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב.  אמר רבי יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה.  אמר רבי זעירא מתניתא אמרה אפילו באחד ואחד.  דתנינן ונאכלת עם הזר על השלחן.  אמר רבי יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן.  מאן אינון הרובין תרגמוניא.  רבי זעירא רב יהודה בשם שמואל חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ אוכל ואח' כך מפריש.  ר' בא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר.  רבי הילא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומה בלבד.  אבל לירקות או אפילו לתרומה גדולה לא חשו.  כהדא דתני איסי בן עקיבה אומר מעשרות לירקות מדבריהן.  תני חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך ואוכל:  וניתנת לכל כהן בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ:  יש מהן נותנין לאנשי משמר ויש מהן נותנין לכל כהן.  הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהן לכל כהן.  רבי ירמיה בעי קומי רבי זעירא מניין <שהדמים> [שחרמים] לאנשי משמר.  אמר ליה (ויקרא כז) כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו.  אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכתיב לכהן תהיה אחוזתו.  <אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר> והכתיב (דברים יח) ונתן

דף כז,ב פרק ד הלכה ד גמרא  לכהן הזרוע והלחיים והקיבה.  מעתה לאנשי משמר.  רבי אחא רבי אבהו בשם רבי יוחנן (ויקרא כז) כל חרם קודש קדשים הוא לה' מה קדשי קדשים לאנשי משמר.  אף חרמים לאנשי משמר.  מעתה אף המטלטלין.  דתני מה בין הקרקעות למטלטלין אלא שהקרקעות לאנשי משמר והמטלטלין לכל כהן.  רבי יוסי בי רבי בון רבי חייא בשם רב ששת (דברים יח) אשי ה' ונחלתו יאכלון.  מה אישים לאנשי משמר.  אף נחלה לאנשי משמר.  עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו.  עשר במקדש.  ארבע בירושלם.  עשר בגבולין.  אילו הן שבמקדש חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור וחטא' העוף ואשם תלוי ולוג שמן של מצורע.  שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והעומר.  ואילו הן שבירושלם הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורת המוקדשין.  אלו הן שבגבולין התרומה ותרומת מעשר וחלה והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז וגזל הגר ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וחרמים ושדה אחוזה:  ר' יודה אוסר בביכורי' רבי יודה כדעתיה דו רבי יודה אמר אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה:  אמר רבי יונה רבי עקיבה כדעתיה דו רבי עקיבה אמר כל מעשיהן בטומאה.  אמר רבי יוסי אפילו תימא מחלפא שיטתיה שנייא הוא שאין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן יצאת עמהן מאלכסנדריאה.  אימתי גזרו על הכרשינין רבי יוסי אומר בימי רעבון.  רבי חנניה בשם רבי בימי דוד.  אמרין היא הדא היא הדא:

דף כז,ב פרק ד הלכה ה משנה  נתיי איש תקוע הביא חלו' מבייתור ולא קיבלו ממנו.  אנשי אלכסנדיראה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן.  אנשי הר בצועים הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן מפני הכתוב שבתורה (שמות כג) וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה.  בן אטיטס העלה בכורו' מבבל ולא קיבלו <מהן> [ממנו].  יוסף הכהן הביא בכוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו.  אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה.  אריסטון הביא בכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה

דף כח,א פרק ד הלכה ה משנה  בפרוור ירושלם:

דף כח,א פרק ד הלכה ה גמרא  תני רבי חייה גזרו עליהן והחזירם למקומן.  אמר רבי בא בר זבדא איפשר לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה שנאכלת.  לשורפה אין את יכול שלא יהו אומרים ראינו תרומה טהורה נשרפת.  להחזירה למקומה אין את יכול שלא יהו אומרים ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ.  הא כיצד מניחה על הפסח ושורפה.  אמר רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין של תרומה בעכו שאמר זה הובא מקיליקיה וגזרו עליו ושתייו בספינה.  ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ.  נאמר לא ירד לעכו איכן שתייו מן החוט ולחוץ מן החוט ולפנים.  נאמר מן החוט ולחוץ.  אמר רבי יונה אפילו תימר מן החוט ולפנים לא חשו למראית העין בספינה.  אימתי היה שמעון בן כהנ' בימי רבי ליעזר.  רבי שמעון בר כהנה הוה מסמך לרבי ליעזר עברון על חד סייג אמר ליה אייתי חד קיסם נחצי שניי, חזר ואמר לא תיתי לי כלום.  אמר דאין אתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן הוה אזיל סייגה דגוברה.  רבי חגי הוה מסמך לרבי זעירא עבר חד טעין חד מובל דקיסין אמ' ליה אייתי לי חד קיסם ניחצי שניי.  חזר ואמר ליה לא תיתי לי כלום דאין אתי כל בר נש ובר נש מתעבד כן הא אזלא מובלה דגברא.  [לא] רבי זעירה כשר כל כך.  אלא מילין דיצרן שמע <לך> [לן] נעבדינן:  אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קבלו מהן.  א"ר בא מרי ולא רבי חייה רובא היא.  עוד הוא אית ליה וגזרו עליהן והחזירום:  אני שהר צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן.  תנינן תמן אין מביאין בכורים משקין.  רבי הילא בשם רבי לעזר כיני מתניתא אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים.  והתני רך ביכורים משקה להביאן.  מניין שיביא תלמוד לומר תביא.  תיפתר שלקטן משעה הראשונה על מנת כן.  וכאן לא לקטן משעה ראשונה על מנת כן:  ואתייא כמאן דאמר פסחן של נשים רשות.  תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה והשני טפילה לאחרים דברי רבי מאיר.  רבי יוסי אומר האשה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת ואין צריכה לומר הראשון.

דף כח,ב פרק ד הלכה ה גמרא  רבי שמעון בן אלעזר אומר האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שני.  מה טעמא דרבי מאיר (שמות יב) איש שה לבית אבות כל שכן לבית.  מה טעמא דרבי שמעון בן אלעזר איש ולא אשה.  מה מקיימין רבנין איש פרט לקטן.  אמר רבי יונה ואפילו למאן דאמר חובה שנייא היא שהדבר מסויי' שמע יקבע הדבר חובה.  לא כן סברנן מימר קודם לשתי <חלות> [הלחם] לא יביא ואם הביא כשר.  שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה.  ולא כן תנינן אם באו תמימין יקרבו.  שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה.  אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו.  תמן תנינן אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ.  ויביאו ביכורין.  אמר רבי הושעיא ביכורים באחריות הבעלים.  תרומה אינה באחריות הבעלים.  אם אומר את כן אף הן מרדפין לאחריה לשם:

תלמוד ירושלמי - מסכת חלה - הכול
פרק א ב ג ד