תלמוד ירושלמי - מסכת דמאי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז


מסכת דמאי פרק ב

דף ז,א פרק ב הלכה א משנה  אלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום הדבילה והתמרים והחרובין האורז והכמון האורז שבחוצה לארץ כל המשתמש ממנו פטור:

דף ז,א פרק ב הלכה א גמרא  תמן תנינן שום בעל בכי ובצל של רכפה וגריסין הקילקין ועדשין המצריות המינין הללו ע"י שיש כיוצא בהן בא"י צרכו חכמים ליתן להן סימן אבל האלצרין והפסטקין והאצטובולין ע"י שאין כיוצא בהן בארץ ישראל לא צרכו ליתן להם סימן.  אמר רבי אבין הדא מתניתא חילופא חיוב המינין האלו ע"י שאין כיוצא בהן בחוצה לארץ צרכו חכמים למנותן.  והא דבילה בבוצרה.  שחיקה היא.  והא תמרין באלכסנדיא.  דקיקין אינון.  והא חרוב בביארי.  גידוד הוא.  והא אורז בחולתא אבתר הוא סומק הוא.  הוא כמון בקיפרוס.  עקום הוא:  א"ר אלעזר לא שנו אלא הלוקח מן העכו"ם אבל הלוקח מן ישראל דמאי.  רבי יוחנן אמר לא שנייא היא הלוקח מישראל היא הלוקח מן העכו"ם דמאי.  רבי לעזר סבר מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד עכו"ם.  רבי יוחנן סבר מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל ואפילו יסבור ר' לעזר כרבי יוחנן רוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל רבי לעזר חש למעוט.  כהדא סורקיא שהיא מסתפקת יום אחד מן האיסור נעשה אותו היום הוכח לכל הימים.  רבי יוסי בעי מעתה גר שבא להתגייר <בימים הקדמונים> אין מקבלין אותו אני אומר מעמון ומואב הוא.  ונעשה אותו הגר הוכיח לכל הגרים.  אלא כיני הא רבי לעזר סבר מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד עכו"ם.  ורבי יוחנן סבר

דף ז,ב פרק ב הלכה א גמרא  מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל ועוד מן הדא ר' זעירא שלח שאל לר' אלכסנדריא דצדוקא אילין נקלווסין דהכא מה אתון משערין בהון רוב מן העכו"ם או רובן מישראל א"ל לית אנן יכלין משערין בהון.  מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין מתניתא מסייע לרבי לעזר התגר בכל מקום דמאי אימתי בזמן שרוב מכנסו מישראל אבל אם היה לוקח מן העכו"ם ודאי.  מתניתא מסייע לר' יוחנן תני רבי נחמיה אמר אחד עכו"ם ואחד ישראל אחד כותי ואחד עם הארץ פעמים שהוא לוקח פעם אחת מן העכו"ם פעם אחת מישראל דמאי רבי חייא בר אדא בעי קומי רבי מנא ממי לקח האיש הזה נאמר מישראל דמאי מן העכו"ם ודאי תיפתר שהיה התגר עכו"ם ועכו"ם וישראל מטיילין לפניו דמאי התיב רב הושעיא והא מתניתא מסייע לרבי יוחנן דתני אמר רבי יודן לא הוזכרו רימוני בדן וחציר גבע אלא שהן מתעשרין ודאי בכל מקום מה אנן קיימין אם בלוקח מישראל בהדא תנינן ודאי אלא כי אנן קיימין בלוקח מן העכו"ם הא שאר כל הדברים דמאי.  אמר רבי שמואל בר רב יצחק בודאי אנן קיימין ובלוקח מישראל אנן קיימין תיפתר שהיה אגרונימוס גדול ודחוק עליו להיות מוכר בזול והתירו לו להיות

דף ח,א פרק ב הלכה א גמרא  מוכר טבלים והלוקח יחוש לעצמו:  איזהו התגר כל שהביא ושנה ושילש רבי יונה בעי הביא ג' משואין כאחת אין זה תגר.  זה אחר זה הרי זה תגר רבי יונה בעי למפרע הוא נעשה תגר או מכאן ולהבא מה נפק מביניהון בא והתקין אין תימר מכאן ולהבא מעשר מזה על זה.  רבי מנא בעי הוא ובנו ופועלו מהו שיצטרפו לג' משואות כאחת.  רבי יונה בעי ספינה הבאה מרומי כמה מינין יש בה את רואה אותה כאלו אחת הפירות לא הילכו בהן לא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הטעם ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן אם היה יין כגון יין חדש ויין ישן הלכו בו אחר הטעם א"ר מנא אזלית לקיסרין וחמיתון נהיגין בהדא דבילתא שוריי.  שאלית לרבי יצחק ב"ר אליעזר ואמר לי כך נהג זוגא שוריי.  רבי יצחק ב"ר אליעזר בשם זוגא דקיסרין כל דחמי מיא שוריי.  אית דבעי מימר על מגדל מילחא.  ואית דבעי מימר עד מערת טלימון:  אמר רבי אבא מרי מיליהון דרבנן אמרי כל המינין אסורין בקיסרין החיטים הפת והיין והשמן והתמרים האורז והכמון ולא פרשינן דבילה בגין דתניתא.  והא תנינן אורז וכמון ופרשתנון הוי שייריה היא הרי אלו בשביעית היתר בשאר שני שבוע דמאי.  הרי אלו בשביעית היתר ויהיו בשביעית שביעית.  שביעית ישראל משמטין ועכו"ם פטור וישראל ועכו"ם רבים על כותיים.  בשאר שני שבוע דמאי דיהודאי ישראל מתקנין ועכו"ם פטורין ישראל ועכו"ם רבים על כותיים.  עד היכן פונדקא דעמודא פונדקא דטיבתא עד כפר סבא.  וצירן ודאי בקיסרין.  כולכסין הנמכרין בקיסרין הרי אלו אסורים מפני שרובן באין מהר המלך.  רבי חייא בר אבא אמר בלבנין ורבנן דקיסרין אמרי באדומין רבי זעירא רבי חייא בשם רבי יוחנן רבי התיר בית שאן מפי יהושע בן זריז בן חמיו של ר' מאיר שאמר אני ראיתי את רבי מאיר לוקח ירק מן הגינה בשביעית והתיר את כולה.  א"ר זעירא הדא אמרה אסור לבר נש למיעבד מלה בציבורא.  אני אומר אותה הגינה היתה מיוחדת לו דהתיר את כולה.  רבי התיר בית שאן רבי התיר קיסרין רבי התיר בית גוברין רבי התיר כפר צמח רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית והיו הכל מליזין עליו אמר להו באו ונידיין כתיב וכיתת נחש הנחושת וכי לא עמד צדיק ממשה עד חזקיהו להעבירו אלא אותה עטרה הניח לו הקב"ה להתעטר בה ואנו העטרה הזאת הניח הקב"ה לנו להתעטר בה

דף ח,ב פרק ב הלכה א גמרא  רבי יהושע בן לוי היה מפקד לטלייא לא תיזבין לי ירק אלא מן גינתא דסיסרא קא עימי' הזכור לטוב א"ל זיל אומר לרבך לית הדא גינתא דסיסרא דיהודא הות וקטלו ונסבי' מיניה ואין בעית מחמרא על נפשך אשתרי לחברך.  רבי יוסי דכפר דן בשם רבי בן מעדיה המינין האסורים בבית שאן הקצח והשימשום והחרדל והשום והבולכסין האופנים השחורים ובצלים הנמכרים ובני המדינה הנמכרים במידה ופול הנאגד בשיפה מינתה הנאגד בפני עצמה והאסטפניני לעולם.  וקפלוטות מן עצרת עד חנוכה אמר רבי זעירא מן העצרת עד חנוכה איסור רבה על ההיתר מן החנוכה עד העצרת ההיתר רבה על האיסור ולענין ספיחין מראש השנה עד חנוכה אסור ספיחין מן חנוכה עד עצרת היתר ספיחות מן העצרת עד ראש השנה צריכה הקישועין והדלועין והאבטיחים ומלפפונות והיין והשמן ותמרין אפסיות וי"א אף התורמסין ופת חלה לעולם הרי אלו בשביעית שביעית.  בשאר שני שבוע מה רבי יונה אמר דמאי רבי יוסי אמר ודאי.  ולא פליגין מה דרבי יונה אמר דמאי בלוקח מן הבלנקי' ומה דר' יוסי אמר ודאי בלוקח מן הגינה.  עד היכין פרשתא וריצפתא ונפשא דפנוטי עד כפר קרנים מכפר קרנים כבית שאן.  ר' יונה בשם ר"ש בן זכריה המינין האסורים בפניי' האגוזים והאורז והשומשמין ופול המצרי גמליאל זוגא אמר אהיניות הבכורות.  אמר רבי יונה הדא דתימר מתרנגול קיסרן ולמעלן אבל מתרנגול קיסרן ולמטן כארץ ישראל היא רבי יונה בעי היתה שדהו זרועה ירק ובא ומצאה אורז ירק מותר ואורז אסור אורז מלמעלן וירק מלמטן ירק מותר ואורז אסור.  אבל רוב השדות הללו עושות המינין הללו.  ואפילו תימר רוב השדות הללו עושות רוב מינין רוב המינין הללו אינן באות אלא מן האיסור.  תנא האורז שבחולת אנטוכיא מותר במקומו.  רבי לעזר ב"ר יוסי התיר עד בורן.  רבי יונה בעי וכמדתה לכל רוח:  אילו עיירות אסורות בתחום צור שצת ובצת ופי מצובה עלייתה וחנותה תחתייה ובית כריא וראש מנא ואמון ומזי.  אמר רבי מנא הדא דאת אמר בראשונה.  אבל עכשיו יש סוסיתה עיינש ועין תרע ורם ברין ועיון ויערוט וכפר וחרוב ונוב והכפיה וכפר צמח רבי התיר כפר צמח רבי אימי בעי ולא ממעלי מסין הן.  סבר ר' אימי ממעלי מסין כמי שנתכבשו.  אילו עיירות שהן מותרות בתחום צור נכי צור וצייר

דף ט,א פרק ב הלכה א גמרא  וגשמיו וזיזין ויגדי חמס ודבב חרבתיה וכרכב דבר חזרג.  חד טעין דצמוקין עאל לטבריא שאל גמליאל זוגא לרבי בא בר כהנה אמר לו אין כל ארץ ישראל עשוי משאוי אחד של צמוקין.  ואין כל ארץ ישראל עשוי משאוי אחד של צמוקין.  אלא כן אמר ליה אין מקום בארץ ישראל עושה משאוי אחד של צמוקין.  חד בר נש אייתי חדא אשפלה דקפלוטין לרבי יצחק בר טבליי שאל לרבי יוחנן.  א"ל פוק שאל לחנניה בן שמואל דתנייתא נפק ושאל לי' א"ל מתניי' לא יחמי לי שמועה אמר לי דאמר רבי ייסא בשם רבי יוחנן איתפלגין רבי ור"א בר"ש חד אמר אחר מקומו.  חרנה אמר אחר מעמדו.  רבי אבהו אמר.  רבי אמר אחר מקומו והורי ליה כהדא דר"א ב"ר שמעון אחר מעמדו הדא דתימא באילין אשפלתא.  ברם באילין טוענייא כל עמא מודיי אחר מקומו.  היה מקומו ומעמדו היתר והוא עתיד להעבירו דרך איסור אותו האיסור כמי שלא העבירו.  רבי בא בר כהן בעי קומי רבי יוסי לא כן אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן רבי וחבירו הלכה כרבי.  ואמר רבי יונה ואפילו רבי אצל ר"א בר"ש.  א"ל מה את בעי מרבי יוחנן ר' יוחנן כדעתי' דר' יוחנן אמר קל הקילו בשביעית שהיא מדבריהם.  אית דבעי מימר נצטרפה דעתו של ר' יוחנן עם ר"א בר"ש וירבו על רבי:

דף ט,א פרק ב הלכה ב משנה  המקבל עליו להיות נאמן.  מעשר את שהוא מוכר ואת שהוא אוכל ואת שהוא לוקח ואינו מתארח אצל עם הארץ.  רבי יהודה אומר המתארח אצל עם הארץ נאמן.  אמרו לו על עצמו אינו נאמן כיצד יהא נאמן על של אחרים:

דף ט,א פרק ב הלכה ב גמרא  מה שהוא לוקח על מנת לאכול.  והא תנינן את שהוא אוכל.  אלא את שהוא לוקח ע"מ למכור והא תנינן את שהוא מוכר.  אלא את שהוא לוקח ע"מ למכור את שהוא מוכר מפירות מכנסו תני אמר רבי יודה מימיהן של בעלי בתים לא נמנעו להיות מתארחין אצל בעלי בתים חביריהם אעפ"כ נוהגין בפירותיהם מתוקנין לתוך בתיהן.  אמר רבי יונה חברין אינן חשודין לא לאכול ולא להאכיל.  אמר רבי יוסי חבירין חשודין לאכול ואינן חשודין להאכיל.  מתני' פליגא על רבי יוסי אמרו לו על עצמו אינו נאמן היאך יהא נאמן על של אחרים מיליהון דרבנן מסייעין על רבי יוסי דאמר רבי חנינא רבי ייסא בשם רבי יוחנן לא אמר ר' יודה אלא בסוף אבל בתחילה אוף רבי יודה מודי.  אין תימר חברין אינן חשודין לא לאכול ולא להאכיל מה בין בתחילה מה בין בסוף דתני המקבל עליו להיות נאמן חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו החשוד על דבר אחד חשוד על הכל.  רבי יודה אומר אינו חשוד

דף ט,ב פרק ב הלכה ב גמרא  אלא על אותו דבר בלבד:  תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות.  תניתה רבי ינאי בי ר' ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימר במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים.  רבי זעירא רבי יסא בשם רבי יוחנן אפילו חבר ששלח לחבר צריך לעשר.  ר"ז בעי קומי רבי יסא כגון אני לרב שמואל בר רב יצחק ורבי שמואל בר רב יצחק לי א"ל מה את בעי מרבי שמואל בר רב יצחק דכל מה דהוא אוכל משוקא הוא אכל הוא נאמן ואשתו אינה נאמנת לוקחין ממנו ואין מתארחין אצלו אבל אמרו הרי כדר עם הנחש בכפיפה אשתו נאמנת והוא אינו נאמן מתארחין אצלו ואין לוקחין ממנו אבל אמרו תבוא מאירה למי שאשתו נאמנת והוא אינו נאמן תני לא ישמש חבר במשתה ע"ה ולא בסעודת ע"ה אלא אם כן היה הכל מתוקן ומעושר תחת ידו ואפילו מניקת של יין ואם שימש חבר במשתה עם הארץ ובסעודת עם הארץ הרי זו חזקה למעשרות.  ראו אותו מיסב אינה חזקה אני אומר על התנאים שבלבו הוא מיסב.  בנו מיסב אצלו צריך לעשר על ידיו חבירו אין צריך לעשר על ידיו:

דף ט,ב פרק ב הלכה ג משנה  המקבל עליו להיות חבר אינו מוכר לע"ה לח ויבש ואינו לוקח ממנו לח ואינו מתארח אצל ע"ה ולא מארחו אצלו בכסותו.  ר' יהודה אומר אף לא יגדל בהמה דקה ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק ולא יהא מיטמא למתים ומשמש בבית המדרש אמרו לו לא באו אלו לכלל:

דף ט,ב פרק ב הלכה ג גמרא  אינו לוקח ממנו לח הא יבש מותר שעמי הארץ נאמנים על הכשירות.  ותני כן נאמן עם הארץ לומר הפירות הללו לא הוכשרו.  אבל אינו נאמן לומר הוכשרו אלא שלא קבלו את הטומאה.  הא מכלל דו מודי בקמייתא לית הדא פליגי עלה דרבי יונה דרבי יונה אמר חבירין אינן חשודין לא לאכול ולא להאכיל שלא ילך ויטמא גופו ויבא ויטמא טהרות ואפילו על דרבי יוסי לית הדא פליגא דרבי יוסי אמר חבירין חשודין לאכול ואינן חשודין להאכיל.  תמן לטהרות אבל הכא למעשרות הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות תנא כל הבא צריך לקבל עליו אפי' חבר תלמיד חכם.  אבל חכם שישב בישיבה אינו צריך לקבל

דף י,א פרק ב הלכה ג גמרא  עליו שכבר קיבל עליו משעה שישב.  אמר רבי לא והוא שקיבל עליו משעה ראשונה רבי יוסי בעי אי משעה ראשונה למה לי חבר אפילו ע"ה.  אתיא דרבי לא כריש לקיש דר"ש בן לקיש הוה סלק לגבי אילין דבית רבי ינאי והוו נשייא חזיין ליה וערקין מן קמוי.  אמר לון אבא לכון בייתא ע"ה אני אצל טהרות.  תני הוא נענה לחבורה ובניו ובני ביתו נענין לו.  אית תניי תני הוא ובניו ובני ביתו נענין לחבורה ולא פליג כאן בטפולין לאביהן וכאן כשאין טפולין לאביהם תני רבי חלפתא בן שאול גדולים נענין לחבורה קטנים נענין לו תני מקריבן לכנפיים ואחר כך מלמדין לטהרות.  אמר ר' יצחק ב"ר לעזר כנפים מדפות והסטות טהרות מעשרות בראשונה היו אומרים חבר שנעשה גביי דוחין אותו מחבורתו יצא מגבייתו הרי הוא כחבר.  חייא בר בון בשם רבי יוחנן חבר שיצא חוצה לארץ אין דוחין אותו מחבורתו הא קטן אין צריך קירוב:

דף י,א פרק ב הלכה ד משנה  הנחתומין לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה.  החנוונין אינן רשאין למכור את הדמאי וכל המשפיעין במידה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה:

דף י,א פרק ב הלכה ד גמרא  תמן תנינן הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר.  הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר הנחתום מפריש.  רבי יונה אמר איתפלגין רבי לעזר ור' יוחנן חד אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה וחרנה אמר כאן במידה דקה וכאן במידה גסה ולא ידעון מאן אמר דא ומאן אמר דאמן מה דאמר רבי יוחנן מפני הטהרות הוי רבי לעזר דו אמר כאן במידה דקה כאן במידה גסה וקישא על דר"י אם בעושה בטהרה יפריש על הכל.  בדין היה שלא יפריש כלום שאין מוסרין ודאי לע"ה וקשיא על דר"ל אם במדה דקה יפריש על הכל.

דף י,ב פרק ב הלכה ד גמרא  החנוני אין רשאי למכור דמאי חברייא בשם רבי לעזר דר"מ היא דר"מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד התיב רבי יוסי והא מתניתא פליגא עילו הן המשפיעין במידה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה הוי אית חורנין.  אמר רבי יוסי לא על הדא רבי אילא אמר הדא מילתא אלא על הדא דתני בד"א בזמן שהוא מוכר בחנותו או על פתח חנותו.  אבל אם היה מוכר בפלטר או בחנותו שהוא סמוך לפלטר מעשר על הכל עליה חברייא בשם ר' לעזר דר"מ היא דר"מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד היידן ר"מ ההיא דתנינן לבתרה ר"מ אומר את שדרכו למדוד בגסה ומדדו בדקה טפילה דקה לגסה תני ר"ח כן את שדרכו להימדד בגסה ומדדו בדקה טפילה דקה לגסה וכן פלטר מידה דקה וחנות מידה גסה טפילה היא גסה לדקה חברייא בשם ר"י מפני התינוקות דלא ייכלון טבל רבילא בשם רבי יוחנן מידה דקה הואיל והמוכר משתכר המוכר מפריש מידה גסה הואיל והלוקח משתכר הלוקח מפריש

דף יא,א פרק ב הלכה ד גמרא  מתניתא מסייע לדין מתניתא מסייע לדין מתני' מסיע לחברייא רבי נחמיה אמר את שהוא טפל לדקה כדקה ואת שהוא טפל לגסה כגסה מתניתין מסייע לרבי לא תני רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אמר מדד לו בדקה חייב אפילו לא מדד לו אלא סאה ורובע צריך לעשר את אותו הרובע אמר ר"ז חשבון שכר ביניהן מדד לו סאה לענין רביעין הואיל והמוכר משתכר המוכר מפריש מכר לו רביעין לענין סאה הואיל והלוקח משתכר הלוקח מפריש:

דף יא,א פרק ב הלכה ה משנה  ר"מ אומר את שדרכו למדוד בדקה ומדדו בגסה טפילה דקה לגסה ואת שדרכו למדוד בגסה ומדדו בדקה טפילה גסה לדקה.  איזו היא מידה גסה ביבש שלשה קבין ובלח דינר רבי יוסי אומר סלי תאני' וסלי ענבים וקופות של ירק כל זמן שהוא מוכרן אכסרא פטור:

דף יא,א פרק ב הלכה ה גמרא  על דעתיה דהאי תנא נתנו שיעור ליבש לא נתנו שיעור ללח נתנו דמי' ללח לא נתנו דמים ליבש תני רבי חייא הין מידה גסה מן ההין ולמטן מידה דקה טמן מידה דקה מן הטמן ולמעלה מידה גסה על דעתיה דהדין תניא נתנו שיעור ללח ולא נתנו שיעור ליבש נתנו דמי' ליבש ולא נתנו דמים ללח רבי יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק תניי ב"ד הוא שתהא תרומת מעשר משל מוכר ומ"ש משל לוקח מה אנן קיימין אם במידה דקה הואיל והמוכר משתכר המוכר מפריש ואם במדה גסה הואיל והלוקח משתכר הלוקח מפריש אמר רבי בון בר חייא תפתר באומר לו מכנסו א"ר יוסי אפילו תימר שלא מהכנסו באומר בדעתו נתקן אעפ"כ אמרו לו תניי ב"ד הוא שתהא תרומת מעשר משל מוכר ומ"ש משל לוקח רבי לעזר בשם ר' הושעיא תניי ב"ד הוא החלב משל טבח וגיד הנשה משל לוקח הנהיג רבי אבהו בקיסרין שיהו שניהן משל לוקח בגין דיהוון מרבין טבאות:


תלמוד ירושלמי - מסכת דמאי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז