תלמוד ירושלמי -
מסכת פיאה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
דף לא,א פרק ז הלכה א משנה כל זית שיש לו שם בשדה אפי' כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה במה דברים אמורים בשמו ובמעשיו ובמקומו בשמו שהיה שופכני או בישני במעשיו שהוא עושה הרבה במקומו שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה ושאר כל הזיתים
דף לא,ב פרק ז הלכה א משנה ב' שכחה שלשה אינן שכחה רבי יוסי אומר אין שכחה לזיתים:
דף לא,ב פרק ז הלכה א גמרא א"ר לא כתיב ושכחת עומר בשדה עומר שאתה שוכחו לעולם יצא זה שאת זוכרו לאחר זמן ר' ירמיה בעי היה מסויים בדעתו כמי שהוא מסויים היה עומד בצד הדקל הדקל מסיימו היו שניהם נטופה זה מסיים את זה וזה מסיים את זה היתה כל שדהו נטופה נישמענא מן הדא רבי יוסי אומר אין שכחה לזיתים ואמר ר"ש בן יקים לא אמר רבי יוסי אלא בראשונה שלא היו הזיתים מצויין שבא אדריינוס הרשע והחריב את כל הארץ אבל עכשיו שהזיתים מצויין יש להם שכחה: שופכני נוטף שמן והתנינן נטופה אלא שהוא עושה שמן הרבה והתנן במעשיו שהוא עושה הרבה אלא שופכני שהוא עושה שמן הרבה נטופה נוטף שמן במעשיו שהוא עושה הרבה שהוא עושה זיתים הרבה בישני אית דבעי מימר בישני ממש אית דבעי מימר דהוא מבעית לחברי' עד די עביד ד' כיפליסין כי ההיא דתנינן תמן כל עומרי השדה של קב קב וא של ארבעת קבין ושכחו מכיון שהוא עושה יותר מחבירו כמי שהוא מסויים עד די יעבד כל שנה ושנה מכיון שהוא עושה רובן של שנים כמי שהוא מסויים במקומו שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה מתני' דבית שמאי היא דבית שמאי אומרים הפקר עניים הפקר אמר רבי יוסי דברי הכל היא תמן תלוש בצד דבר המחובר ברם הכא דבר מחובר בצד דבר מחובר רבי יוסי אומר אין שכחה לזיתים אמר רבי שמעון בן יקים לא אמר רבי יוסי אלא בראשונה שלא היו הזיתים מצויין שבא אדריינוס הרשע והחריב את כל הארץ אבל עכשיו שהזיתים מצויין יש להם שכחה אמר רבי יוסי לא חייב אדם שכחה לזיתים אלא ר"ע דו דריש אחריך אחריך מעתה אין שכחה לזיתים כרבי יוסי דלא דריש אחריך התיבון הרי עומר שכחה הרי לא כתיב אחריך מכיון שכתיב לא תשוב לקחתו כמי שכתיב אחריך רבי יונה בעי ההן זית נטופה הואיל והוא מסויים על דעתי' דר"י אפי' התחיל בו כמי שלא התחיל בו:
דף לב,א פרק ז הלכה ב משנה זית שנמצא עומד בין שלש שורות של שני מלבנים ושכחו אינו שכחה זית שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה בד"א בזמן שלא התחיל בו אבל התחיל בו אפי' זית הנטופה בשעתו ושכחו יש לו שכחה כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו ר"מ אומר משתלך המחבא:
דף לב,א פרק ז הלכה ב גמרא אמר ר"א כיני מתני' של שני מלבנים ושכחו מה אנן קיימין אם משום דבר מסויים אין כאן זיתים אם משום שורה הוא עצמו נידן בשורה אלא על ידי שורה ועל ידי שורות אמר רבי יוחנן בזית נודיין היא מתניתא אמר ר' יוסי לא סוף דבר נודיין אלא אפי' שאר כל הזיתים מכיון שדרכו ליבחן כנודיין אפי' שאר כל הזיתים אין להן שכחה אית תנאי תני שנמצא אית תנאי תני שנמצא עומד מאן דאמר שנמצא מסייע לרבי יוחנן מ"ד שנמצא עומד מסייע לר"א מתני' מסייע לרבי יוחנן דתני בד"א כשהיה מכירו אבל אם לא היה מכירו מרדף אחריו אפילו עד מאה הא אם יש בו סאתים ושכחו אינו שכחה לא על הדא איתאמרת אלא על הקדמייתא כל זית שיש לו שם בשדה כזיתה נטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה עליה איתאמרת הא אם יש בו סאתים ושכחו אינו שכחה: כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו פתר לה תרין פיתרין כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו קודם לכן אף על פי שאין לו תחתיו יש לו בראשו
דף לב,ב פרק ז הלכה ב גמרא פתר חורן כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו הלכה המחבוא' אע"פ שאין לו בראשו יש לו תחתיו תני משום ב"ש משיניח את הכרכר וגמרו הרי זה יש לו בראשו: ר' אבהו בשם ר"ש בן לקיש בר כרה א"ר אבהו שהוא משייר את המחבויין (שמואל א כג) ודעו וראו מכל המחבויין אשר יתחבא שם:
דף לב,ב פרק ז הלכה ג משנה איזו פרט הנושר בשעת הבציר' היה בוצר עקץ את האשכול הוסבך בעלים ונפל לארץ ונפרט הרי זה של בע"ה המניח כלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי זה גוזל את העניים על זה נאמר (משלי כב) אל תסיג גבול עולים איזהו עוללות כל שאין לו לא כתף ולא נטף אם יש לה כתף או נטף הרי זה של בעל הבית אם ספק לעניים עוללות שבארכובה אם נקרצת היא עם האשכול הרי זה של בע"ה ואם לאו הרי הוא של עניים גרגר יחידי רבי יהודא אומר אשכול וחכמים אומרים עוללות:
דף לב,ב פרק ז הלכה ג גמרא הדא אמרה פרט בנשירתו קדש לית הדא פשיטא שאלתיה דאילפא דאילפא שאל לקט בנשירתו מהו שיקדש אמר רבי שמואל בר אבדומא שנייא היא שהוא גרם לו שלא ירד לארץ: איזו היא עוללות כו': איזו היא כתף פסיגי' זו על גבי זו איזו היא נטף התלויות בשדרה ויורדות ר' בא בשם רב יהודא והן שיהיו כולן נוגעות בפס ידו לא כן אמר רבי חייא מעשה ששקלו עוללות שבע ליטריות בציפורין אמר רבי חיננה שאם נתנה על גבי טבלה והן שיהו כולן נוגעות בטבלה בן לוי שנתמנה לו מעשר טבל ומצא בתוכו עוללות הרי זה עושה אותן תרומת
דף לג,א פרק ז הלכה ג גמרא מעשר במקום אחר ועוללות לאו של עני הם רבי אבין בשם רבנן דתמן אני אומר עם הנקרצות עם האשכולות: א"ר סימון טעמא דרבי יהודא (ישעיהו יז) ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים יותר מכאן אשכול: דלמא רבי אבהו ורבי יוסי בן חנינא ור"ש בן לקיש עברו על כרם דורון אפיק לון אריסא חדא פרסיקא אכלון אינון וחמריהון ואייתרן ושערונא כהדין לפיסא דכפר חנניא מחזיק סאה של עדשים בתר יומין עברון תמן אפיק לון תרי תלת לגו ידא אמרו ליה מן ההוא אילנא אנן בעיין אמר לון מיני' אינון וקרון עלוי ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה אמר ר' חנינא כד סלקת להכא נסיבת איזורי ואיזורי' דברי ואיזוריה דחמרי מקפא בירתא דחרובתיה דארעא דישראל ולא מטין קצת חד חרוב ונגד מלא ידוי דובש' אמר רבי יוחנן יפה סיפסוף שאכלנו בילדותינו מפרסקי' שאכלנו בזקנותינו דביומוי אישתני עלמא א"ר חייא בר בא סאה ארבלית היתה מוציאה סאה סולת סאה קמח סאה קיבר סאה מורסן סאה גניינין וכדון אפילו חדא בחדא לא קיימא רבי חונא בשם רבי אבון קינמון מאכל עזים הן והיו ישראל מגדלין אותו רבי חונא בשם רבי אבון שני תמידין שהיו מקריבין בכל יום היו מרכיבין אותן על גבי גמל ורגליהן נוגעות בארץ רבי חונא בשם רב אידי מעשה באחד שקשר עז לתאינה ובא ומצא דבש וחלב מעורבין רבי אמר לרבי פרידא לית את חמי לי ההיא סגולה בגו כרמך א"ל אין נפיק בעי מחמייא לי' עד דהוא רחוק צפה ביה כמין תור א"ל לית הדין תורא מחבל כרמך א"ל הדין תורא דאת סבר הוא סגולה וקרא עליו (שיר השירים א) עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו בית מקדשא חריב ואת קאים בקשיותך מיד איתבעין ולא אשכח אייתון קומיה תרין פוגלין מבין ריש שתא לצומ' רבא והוה אפוקי שמיטתא והוו בעון טעיני' דגמלא אמר לון ולית אסור ולית ספיחי' אינון א"ל באיפוקי ריש שתא איזדרעין באותה שעה התיר רבי ליקח ירק במוצאי שביעית מיד בעון קומי מהו הדין דכתיב (יואל א) עבשו פרודות תחת מגרופותי' א"ל תחת שהיינו גורפי' דבש הרי אנו גורפין רקבובית מעשה בא' שהיה לו שורה של תאינין ובא ומצא גדר של דבש מקיף אותן חד בר נש זרע חקלא לפת והוה מקטע ומזבין מעשה בשועל שבא וקינן בראשה של לפת מעשה בשיחין בקלח א' של חרדל שהיו בו שלשה בדין ונפשח אחד מהם וסיככו בו סוכת יוצרי' ומצאו בו שלשת קבין של חרדלי אמר רבי שמעון בן חלפתא קלח אחד של חרדל היה לי בתוך שלי והייתי עולה בו כעולה בראש התאינה מעשה בא' שזרע סאה של אפונים ועשת שלש מאות סאין אמרו לו התחיל קב"ה לברכך אמר לון אזלון לכון די אנחת טלא בישא עליה די לא כן בכפלא הוות מעבד אמר ר"ש בן חלפתא היה מעשה שאמר ר' יהודא לבנו בסיכנין עלה והביא לנו גרוגרות מן החביות עלה והושיט ידו ומצאה של דבש א"ל אבא של דבש הוא א"ל השקע ידך ואת מעלה גרוגרות מעשה שאמר רבי יוסי לבנו בציפורן עלה והביא לנו גרוגרות מן העליי' עלה ומצא את העליי' צף עליה דבש רבי חנניא מזבין דבש דדבוריין והוה ליה דבש דצליין בתר יומין עברין תמן א"ל בגין לא מטייעא לכון הוון ידעין ההוא דובשא <דתאני'> דיהבית לכון דצליין אינון א"ל מיני' אנן בעון דו טב לעבידתיה ואפריש טמיתיה ובנא בי מדרשא דציפורן ראיה אזל לחד אתר ואייתון קומי' כרוב מצמק א"ל סגין דבש יהבתון ביה אמרין ליה לא יהבינון בי' מיניה וביה הוא:
דף לג,א פרק ז הלכה ד משנה המדל בגפנים כשם שהוא מידל בתוך שלו כך הוא מידל בשל עניים דברי רבי יהודא ר"מ אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים:
דף לג,א פרק ז הלכה ד גמרא הכל מודים במוכר לחבירו עשרה אשכולות שיהא אסור ליגע בהן
דף לג,ב פרק ז הלכה ד גמרא הכל מודים בשותף כשם שהוא מידל בתוך שלו כך הוא מידל בתוך של חבירו רבי יהודא עביד ליה כשותף רבי מאיר עביד ליה כמוכר אמר ליה רבי אימי הגע עצמך שאכלתן חיה אין תעבדינא כשותף יהא חייב לשלם לו: א"ר יוחנן נראית מוחלפת שיטתו של רבי יהודא תמן הוא אומר בין כך ובין כך נוטלן ומניחן על הגדר והעני בא ונוטל את שלו וכא הוא אומר הכין מתוך שהוא מעכן הוא עושה יותר לשנה הבאה ואמור אוף הכא מתוך שהוא מרבצה היא עושת יותר לשנה הבאה א"ל מצוי הוא לזורעה ירק ולהבריחה מן העניים:
דף לג,ב פרק ז הלכה ה משנה כרם רבעי ב"ש אומרים אין לו חומש ואין לו ביעור ובה"א יש לו בש"א יש לו פרט ויש לו עוללות ועניים פודים לעצמן ובה"א כולו לגת:
דף לג,ב פרק ז הלכה ה גמרא תני רבי אומר לא אמרו ב"ש אלא בשביעית אבל בשאר שני שבוע בש"א יש לו חומש ויש לו ביעור על דעתיה דהדין תניא לא למדו נטע רבעי אלא ממע"ש כמה דתימר אין מע"ש בשביעית דכוותי' אין נטע רבעי בשביעי' מעתה אל יהא לו קדושה קדושתה מאיליו למדו (ויקרא יט) קודש הילולים הרי הוא כקודש שקורין עליו את ההלל ויהא מותר לאונן תני קודש מגיד שהוא אסור לאונן ויהא חייב בביעור בגין דר"ש פוטר בביעור ויפדה במחובר לקרקע תני רשב"ג א' שביעית וא'
דף לד,א פרק ז הלכה ה גמרא שאר שני שבוע בש"א אין לו חומש ואין לו ביעור על דעתיה דהדין תניי לא למדו נטע רבעי ממעשר שני כל עיקר מעתה אל יהא לו קדושה קדושתו מאיליו למדו קודש הילולים הרי הוא כקודש שקורין עליו את ההלל ויהא מותר לאונן תני קודש הילולים מגיד שהוא אסור לאונן ויהא חייב בביעור בגין דר"ש פוטר בביעור ויפדה במחובר לקרקע: ר"ז בעי קומי רבי אבהו מניין שהוא טעון חילול קודש הילולים קודש חילולים לא מתמנעין רבנן בין ה"י לחי"ת תני רבי אייבו בר נגרי קמיה רבי לא דרבי ישמעאל (ויקרא כז) ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו פרט לנטע רבעי שאין מוסיף עליו חומש חזר ותני קומי' שתי גאולות הן אחת למעשר שני ואחת לנטע רבעי: תמן תנינן רבי יהודא אומר אין לנכרי כרם רבעי וחכמים אומרים יש לו אמר רבי אלעזר כיני מתני' אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר רב ביבי אמר בעון קומי ר"ז בשם ר"א אתיא דרבי יהודא כב"ש על דעתיה דרבי כמה דבית שמאי אומרים לא למדו לנטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימר אין מעשר שני בשביעית ודכוותה אין נטע רבעי בשביעית כן רבי יהודא אומר לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימר אין מעשר שני בסוגיא דכוותי' אין נטע רבעי בסוריא א"ל חמי מה אמר לא אמר אלא אין לו חומש ואין לו ביעור הא שאר דברים יש לו רבי יהודא אומר אין לנכרי כרם רבעי בסוריא שמואל בר אבא בעי הא בש"א לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימר אין מ"ש בשביעית ודכוותי' אין נטע רבעי בשביעית ודכוותי' שלישית וששית הואיל ואין בהן מעשר שני לא יהא בהן נטע רבעי אמר ר' יוסי שלישית וששית אע"פ שאין בהן מעשר שני יש בהן מעשר עני שביעית אין בהן מעשר כל עיקר חיפה שאל את רבי יודא אמרינן לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימר אין מ"ש בסוריא ודכוותי' אין נטע רבעי בסוריא דכוותי' לא למדו תרומת תודה אלא מתרומת מעשר כמה דתימר אין תרומת מעשר במדבר ודכוותי' לא תהא תרומת תודה במדבר א"ר יוסי לא למדו ממנו אלא לשיעורן תני רבי יוסי ב"ר יהודא ר' אליעזר ב"ר שמעון אומר לא נתחייבו ישראל בנטע רבעי אלא לאחר ארבע עשרה שנה שבע שכיבשו ושבע שחילקו אמר רב חסדא אתייא דרבי יוסי ב"ר יהודא בשיטת רבי יהודא אבוי כמה דרבי יהודא אמר לא למדו נטע רבעי אלא ממ"ש כמה דתימר אין מ"ש אלא לאחר ארבע עשרה שנה ודכוותי' אין נטע רבעי אלא לאחר ארבע עשרה שנה אמר רבי יוסי והוא בשיטת בנו סוריא למדה מי"ד אין י"ד שנה למדה מסוריא כתיב ובשנה החמישית תאכלו את פריו ר' יוסי הגלילי אומר הרי את כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית מה פירות חמישית לבעלים אף פירות רביעית לבעלים ר"ז רבי יוסי בשם רבי יוחנן אתיא דרבי יוסי הגלילי כרבי יהודא כמה דר"י עשה אותה כנכסיו כן ר"י הגלילי עושה אותו כנכסיו רבי ירמיה בעי קומי
דף לד,ב פרק ז הלכה ה גמרא ר"ז כדברי מי הוא עושה אותו כנכסיו מהו שיהא חייב במעשרות א"ל כיי דאמר ריב"ל דאמר רבי אבון בשם ריב"ל לא סוף דבר הלכה זו אלא כל הלכה שהיא רופפת בבית דין ואין את יודע מה טיבה צא וראה מה הציבור נוהג ונהוג ואנן חמיין ציבורא דלא מפרישין אמר רבי מנא אלו נאמר כב"ש ויש ציבור עושין כב"ש אמר רבי אבון כלום למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימר אין מ"ש חייב במעשרות דכוותיה אין נטע רבעי חייב במעשרות רבי בא רבי חייא בשם רבי יוחנן עיסת מ"ש בירושלים כר"מ פטורה מן החלה כרבי יהודה חייבת בחלה אמר רבי יונה לא אמרו אלא בירושלים אבל בגבולין לא רבי בא בר כהן בעי קומי רבי יוסי כדברי מי שהוא חייב בפרט מהו שתהא חייבת בחלה א"ל ולא ר' יהוד' היא וסברינן מימר כל הדא הלכתא ר"י כב"ש:
דף לד,ב פרק ז הלכה ו משנה כרם שכולו עוללות רבי אליעזר אומר לבע"ה ור"ע אומר לעניים אמר ר"א (דברים כד) כי תבצור לא תעולל אם אין בציר עוללות מניין אמר לו ר"ע (ויקרא יט) וכרמך לא תעולל אפי' כולו עוללות א"כ למה נאמר כי תבצור לא תעולל אין לעניים בעוללות קודם לבציר:
דף לד,ב פרק ז הלכה ו גמרא ודכוותי' אם אין בציר אין פרט עד שיהא בציר בצד הבציר אכלתן חיה לא וכמה הוא בציר דבית שילא אמרו שלשה אשכלות שהן עושים רביע והא ר"ע מקיים תרי קראי ומה מקיים ר"א וכרמך לא תעולל שלא תאמר הואיל ואין לעניים עוללות קודם לבציר יזכה בהן בע"ה לפום כן צריך מימר וכרמך לא תעולל:
דף לד,ב פרק ז הלכה ז משנה המקדיש את כרמו עד שלא נודעו העוללות אין העוללות לעניים משנודעו העוללות העוללות לעניים ר' יוסי אומר יתנו שכר גידולן להקדש ואיזו שכחה בעריס כל שאינו יכול לפשוט את ידיו וליטל' וברגליות משיעבור ממנה:
דף לד,ב פרק ז הלכה ז גמרא תמן תנינן מתירין בגמזיות של הקדש אמרו להם חכמים אין אתם מודים לנו בגידולי הקדש שהן אסורי' ואמרו הן אבותינו כשהקדישו לא הקדישו אלא קורות מפני בעלי אגרוף שהיו באין ונוטלין אותן בזרוע מה רבנן סברין מימר קורות ופירות ואפי' תימר קורות ופירות קורות הקדישו ופירות לא הקדישו צריכה לרבנן המקדיש שדה אילן מהו שישייר לו בגדוליהן נשמעינא מן הדא משנודעו העוללות העוללות לעניים שניי' היא שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו מעתה אפי' לא נודעו העוללות יהיו העוללות לעניים שניא היא שהוא כרם הקדש כהדא דתנא הנוטע כרם להקדש פטור מן הערלה מן הרבעי ומן העוללות וחייב בשביעית ר"ז בשם ר' יוחנן (ויקרא כה) ושבתה הארץ שבת לה' דבר שהוא לה' שביעית חלה עליו רבי חייא בר אבא בעי קומי רבי מנא לאוכלו בלא פדיון אי אפשר שאי אפשר להקדש לצאת בלא פדיון לפדותו ולאכלו נמצא כלוקח לו קורדם מדמי שביעית א"ל
דף לה,א פרק ז הלכה ז גמרא הגיזבר מחליפו ביד אחר אמר רבי מתניא ולמה לית אנן אמרין כיי דא"ר יוחנן דברי ר' יוסי מפני שקדם נדרו להבקרו וכא מפני שקדם הבקרו להקדשו אמר רבי יוחנן מעשה היה והורו כרבי יוסי לית הדא פליגי על רבי יוחנן דר"י אמר מכיון שעבר ממנו הרי זו שכחה שניא היא בעריס שדרכו לבחן ואפי' על רבי הושעיא לית הדא פליגי דר' הושעיא אמר רומס הייתי זיתים עם ר' חייא הגדול ואמר לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה שניא היא שכל רוגליות ורוגליות אומן בפני עצמו:
תלמוד ירושלמי -
מסכת פיאה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח