א,א שש מעלות במקוות--זו למעלה מזו, זו למעלה מזו. מי גבאין: שתה טמא, ושתה טהור--טמא; שתה טמא, ומילא בכלי טהור--טמא. שתה טמא, ונפל כיכר של תרומה--אם הדיח, טמא; ואם לא הדיח, טהור.
א,ב מילא בכלי טמא, ושתה טהור--טמא; מילא בכלי טמא, ומילא בכלי טהור--טמא. מילא בכלי טמא, ונפל כיכר של תרומה--אם הדיח, טמא; ואם לא הדיח, טהור.
א,ג נפלו מים טמאים, ושתה טהור--טמא; נפלו מים טמאים, ומילא בכלי טהור--טמא. נפלו מים טמאים, ונפל כיכר של תרומה--אם הדיח, טמא; ואם לא הדיח, טהור. רבי שמעון אומר, בין שהדיח ובין שלא הדיח, טמא.
א,ד נפל לתוכן מת, או שהילך בהן טמא, ושתה טהור--טהור. אחד מי גבאין, מי בורות, מי שיחין, מי מערות, מי תמצייות שפסקו, ומקוות שאין בהן ארבעים סאה--בשעת הגשמים, הכול טהור. פסקו הגשמים--הקרובים לעיר ולדרך, טמאין; והרחוקים, טהורין--עד שיהלכו רוב אדם.
א,ה מאימתיי היא טהרתן--בית שמאי אומרין, משירבו, וישטופו; בית הלל אומרין, רבו, אף על פי שלא שטפו. רבי שמעון אומר, שטפו אף על פי שלא רבו. כשרין לחלה, וליטול מהן לידיים.
א,ו למעלה מהן, מי תמצייות שלא פסקו: שתה טמא, ושתה טהור--טהור; שתה טמא, ומילא בכלי טהור--טהור. שתה טמא, ונפל כיכר של תרומה--אף על פי שהדיח, טהור. מילא בכלי טמא, ושתה טהור--טהור. מילא בכלי טמא, ומילא בכלי טהור--טהור. מילא בכלי טמא, ונפל כיכר של תרומה--אף על פי שהדיח, טהור. נפלו מים טמאין, ושתה טהור--טהור. נפלו מים טמאין, ומילא בכלי טהור--טהור. נפלו מים טמאין, ונפל כיכר של תרומה--אף על פי שהדיח, טהור. כשרין לתרומה, וליטול מהן לידיים.
א,ז למעלה מהן, מקוה שיש בו ארבעים סאה--שבו טובלין, ומטבילין. למעלה מהן, מעיין: שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין--שווה למקוה לטהר באשבורן, ולמעיין להטביל בו כל שהוא.
א,ח למעלה מהן, מים מוכין--שהן מטהרין בזוחלין. למעלה מהן, מים חיים--שבהן טבילה לזבים, והזיה למצורעין, וכשרין לקדש מהן מי חטאת.
ב,א הטמא שירד לטבול--ספק טבל, ספק לא טבל, אפילו טבל, ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו, שני מקוות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו, טבל באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן טבל--ספקו טמא.
ב,ב מקוה שנמדד, ונמצא חסר--כל הטהרות שנעשו על גביו למפרע, בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים--טמאות. במה דברים אמורים, בטומאה חמורה. אבל בטומאה קלה--אכל אוכלין טמאין, שתה משקין טמאין, בא ראשו ורובו במים שאובין, או שנפלו על ראשו ועל רובו שלושת לוגין מים שאובין, וירד לטבול, ספק טבל, ספק לא טבל, ואפילו טבל, ספק יש בו ארבעים סאה ספק שאין בו, שני מקוות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו, טבל באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן טבל--ספקו טהור. רבי יוסי מטמא: שהיה רבי יוסי אומר, כל דבר שהוא בחזקת טומאה--לעולם הוא בטומאתו, עד שיידע שטהר. אבל ספקו ליטמא, ולטמא--טהור.
ב,ג ספק מים שאובין שטיהרו חכמים: ספק נפלו, ספק לא נפלו, אפילו נפלו, ספק יש בהם ארבעים סאה ספק שאין בהן, שני מקוות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו, נפל לאחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נפל--ספקו טהור, מפני שיש לו במה יתלה. היו שניהם פחותים מארבעים סאה, ונפל לאחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נפל--ספקו טמא, מפני שאין לו במה יתלה.
ב,ד רבי אליעזר אומר, רביעית מים שאובין בתחילה, פוסלין את המקוה, ושלושת לוגין על פני המים; וחכמים אומרין, בין בתחילה ובין בסוף, שיעורו שלושת לוגין.
ב,ה מקוה שיש בו שלוש גומות של מים שאובין של לוג לוג--אם ידוע שנפל ארבעים סאין מים כשרים, עד שלא הגיעו לגומה השלישית--כשר; ואם לאו, פסול. ורבי שמעון מכשיר, מפני שהיא כמקוה סמוך למקוה.
ב,ו המסנק את הטיט לצדדין, ומשכו הימנו שלושת לוגין--כשר. היה תולש, ומשך הימנו שלושת לוגין--פסול; רבי שמעון מכשיר, מפני שלא נתכוון לשאוב.
ב,ז המניח קנקנים בראש הגג לנגבן, ונתמלאו מים--רבי אליעזר אומר, אם עונת הגשמים היא, או אם יש בו כמעט מים בבור--ישבר; ואם לאו, לא ישבר. רבי יהושוע אומר, בין כך ובין כך--ישבר, או יכפה; אבל לא יערה.
ב,ח הסייד ששכח עציץ בבור, ונתמלא מים--אם היו המים צפים על גביו כל שהן, ישבר; ואם לאו, לא ישבר, דברי רבי אליעזר. ורבי יהושוע אומר, בין כך ובין כך, ישבר.
ב,ט המסדר קנקנים בתוך הבור, ונתמלאו מים--אף על פי שבלע הבור את מימיו, הרי זה ישבר.
ב,י מקוה שיש בו ארבעים סאה מים וטיט--רבי אליעזר אומר, מטבילין במים, ואין מטבילין בטיט; רבי יהושוע אומר, בטיט, ובמים. באיזה טיט מטבילין, בטיט שהמים צפים על גביו. אם היו המים מצד אחד--מודה רבי יהושוע שמטבילין במים, ואין מטבילין בטיט. באיזה טיט אמרו--בטיט שהקנה יורד מאליו, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר, מקום שאין קנה המידה עומד. אבא אליעזר בן דולעאי אומר, מקום שהמשקולת יורדת; רבי אליעזר אומר, היורד בפי חביה. רבי שמעון אומר, הנכנס בשפופרת הנוד; רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, הנמדד בלוג.
ג,א רבי יוסי אומר, שני מקוות, אין בהן ארבעים סאה, ונפל לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה, ונתערבו--כשרים, מפני שלא נקרא עליהם שם פסול. אבל מקוה שאין בו ארבעים סאה, ונפלו לו שלושת לוגין, ונחלק לשניים--פסול, מפני שנקרא עליו שם פסול. ורבי יהושוע מכשיר: שהיה רבי יהושוע אומר, כל מקוה שאין בו ארבעים סאה, ונפלו בו שלושת לוגין, וחסר אפילו קורטוב--כשר, מפני שחסרו בו שלושת לוגין. וחכמים אומרין, לעולם הוא בפסולו, עד שייצא ממנו מלואו ועוד.
ג,ב כיצד: בור שבחצר, ונפלו בו שלושת לוגין--לעולם הוא בפסולו: עד שייצא ממנו מלואו ועוד; או עד שיעמיד בחצר ארבעים סאה, ויטהרו העליונים את התחתונים. רבי אלעזר בן עזריה פוסל, אלא אם פקק.
ג,ג בור שהוא מלא מים שאובין, והאמה נכנסת לו, ויוצאת הימנו--לעולם הוא בפסולו: עד שיתחשב, שלא נשתייר מן הראשונים שלושת לוגין. שניים שהיו מטילין למקוה, זה לוג ומחצה וזה לוג ומחצה, הסוחט את כסותו מטיל ממקומות הרבה, והמערה מן הצרצור ומטיל ממקומות הרבה--רבי עקיבה מכשיר, וחכמים פוסלין. אמר רבי עקיבה, לא אמרו מטילין, אלא מטיל; אמרו לו, לא כך ולא כך אמרו, אלא שנפלו בו שלושת לוגין.
ג,ד מכלי אחד, משניים, ומשלושה--מצטרפין; ומארבעה, אין מצטרפין. בעל קרי חולה שנפלו עליו תשעת קבין מים, וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלושת לוגין מים שאובין--מכלי אחד, משניים, ומשלושה--מצטרפין; ומארבעה, אינן מצטרפין. במה דברים אמורים, בזמן שהתחיל השני, עד שלא הפסיק הראשון. במה דברים אמורים, בזמן שלא נתכוון לרבות; אבל נתכוון לרבות--אפילו קורטוב בכל שנה, מצטרפין בשלושת לוגין.
ד,א המניח כלים תחת הצינור, אחד כלים גדולים ואחד כלים קטנים--אפילו כלי גללים, וכלי אבנים, וכלי אדמה--פוסלין את המקוה. אחד המניח, ואחד השוכח, כדברי בית שמאי; בית הלל מטהרין בשוכח. אמר רבי מאיר, נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל. ומודים בשוכח בחצר, שהוא טהור. אמר רבי יוסי, עדיין המחלוקת במקומה עומדת.
ד,ב המניח טבלה תחת הצינור--אם יש לה לזביז, פוסלת את המקוה; ואם לאו, אינה פוסלת את המקוה. זקפה לידוח--בין כך ובין כך, אינה פוסלת את המקוה.
ד,ג החוטט בצינור לקבל צרורות--בשל עץ, כל שהוא; ובשל חרס, רביעית. רבי יוסי אומר, אף בשל חרס, כל שהוא: לא אמרו רביעית, אלא בשברי כלי חרס. היו צרורות מתחלחלים לתוכו, פוסלין את המקוה; ירד לתוכו עפר, ונגבס--כשר. סילון שהוא צר מכאן ומכאן, ורחב מן האמצע--אינו פוסל, מפני שלא נעשה לקבלה.
ד,ד מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר, ובעוקה, ועל מעלות המערה--אם רוב מן הכשר, כשר; ואם רוב מן הפסול, פסול; מחצה למחצה, פסול. אימתיי--בזמן שמתערבין, עד שלא יגיעו למקוה. היו מקלחין בתוך המים--אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים, עד שלא ירדו לתוכו שלושת לוגין מים שאובין--כשר; ואם לאו, פסול.
ד,ה השוקת שבסלע--אין ממלאין בה, ואין מקדשין בה, ואין מזין הימנה, ואינה צריכה צמיד פתיל, ואינה פוסלת את המקוה; הייתה כלי, וחיברה בסיד--ממלאין בה, ומקדשין בה, ומזין הימנה, וצריכה צמיד פתיל, ופוסלת את המקוה. ניקבה מלמטן או מן הצד, ואינה יכולה לקבל מים כל שהן--כשרה. וכמה יהא בנקב, כשפופרת הנוד. אמר רבי יהודה בן בתירה, מעשה בשוקת יהו שהייתה בירושלים, והייתה נקובה כשפופרת הנוד, והיו כל הטהרות שבירושלים נעשות על גבה; ושלחו בית שמאי ופחתוה--שבית שמאי אומרין, עד שייפחת רובה.
ה,א מעיין שהעבירו על גבי השוקת, פסול; העבירו על גבי השפה כל שהוא--כשר חוצה לה, שהמעיין מטהר בכל שהוא. העבירו על גבי בריכה, והפסיקו--הרי הוא כמקוה; חזר והמשיכו--פסול לזבים ולמצורעים ולקדש מהן מי חטאת, עד שיידע שייצאו הראשונים.
ה,ב העבירו על גבי כלים, או על גבי הספסל--רבי יהודה אומר, הרי הוא כמות שהיה; רבי יוסי אומר, הרי הוא כמקוה--ובלבד, שלא יטביל על גבי הספסל.
ה,ג מעיין שהוא משוך כנדל--ריבה עליו והמשיכו, הרי הוא כמות שהיה; היה עומד, וריבה עליו והמשיכו--שווה למקוה לטהר באשבורן, ולמעיין להטביל בו בכל שהוא.
ה,ד כל הימים כמקוה, שנאמר "ולמקוה המים קרא ימים" (בראשית א,י), דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, הים הגדול, כמקוה; לא נאמר "ימים", אלא שיש בו מיני ימים הרבה. רבי יוסי אומר, כל הימים מטהרין בזוחלין, ופסולין לזבין ולמצורעין ולקדש מהן מי חטאת.
ה,ה הזוחלין, כמעיין; והנוטפין, כמקוה. העיד רבי צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין, שהן כשרין. ונוטפין שעשאן זוחלין--סומך אפילו מקל, אפילו קנה, אפילו זב וזבה--יורד וטובל, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר, כל דבר שהוא מקבל טומאה, אין מזחילין בו.
ה,ו גל שנתלש, ובו ארבעים סאה, ונפל על האדם, ועל הכלים--טהורין: כל מקום שיש בו ארבעים סאה, טובלין ומטבילין. מטבילין בחריצין, ובנעיצין, ובפרסת חמור המעורבת בבקעה. בית שמאי אומרין, מטבילין בחרדלית; ובית הלל אומרין, אין מטבילין. ומודים שהוא גודר כלים, וטובל בהן; וכלים שגדר בהן, לא הוטבלו.
ו,א כל המעורב למקוה, כמקוה. חררי המערה, וסדקי המערה--מטביל בהן, במה שהן. עוקת המערה--אין מטבילין בה, אלא אם כן הייתה נקובה כשפופרת הנוד. אמר רבי יהודה, אימתיי, בזמן שהיא מעמדת את עצמה; אם אינה מעמדת את עצמה, מטבילין בה במה שהיא.
ו,ב דלי שהוא מלא כלים, והטבילו--הרי אלו טהורים; אם לא טבל--[אין] המים מעורבין, עד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד.
ו,ג שלוש מקוות--בזה עשרים סאה, ובזה עשרים סאה, ובזה עשרים סאה מים שאובין: והשאוב מן הצד, וירדו שלושה וטבלו בהן, ונתערבו--המקוות טהורין, והטובלין טהורין; היה השאוב באמצע--ירדו שלושה וטבלו בהן, ונתערבו--המקוות כמות שהיו, והטובלין כמות שהיו.
ו,ד הספוג והדלי שהיו בהן שלושת לוגין מים--נפלו למקוה, לא פסלוהו: שלא אמרו אלא שלושת לוגין שנפלו.
ו,ה השידה והתיבה שבים--אין מטבילין בהן, אלא אם כן היו נקובין כשפופרת הנוד. רבי יהודה אומר, בכלי גדול, ארבעה טפחים; ובקטן, רובו. אם היה שק, או קופה--מטבילין בהן במה שהן, מפני שהמים מעורבין; היו נתונים תחת הצינור--אין פוסלין את המקוה, ומטבילין אותן, ומעלין אותן כדרכן.
ו,ו גצטרה שבמקוה, והטביל בה את הכלים--טהרו מטומאתן, אבל טמאין על גב כלי חרס; אם היו המים צפין על גביו כל שהן, טהורין. מעיין שהוא יוצא מן התנור, וירד וטבל לתוכו--הוא טהור, וידיו טמאות; ואם היו על גביו רום ידיו, אף ידיו טהורות.
ו,ז עירוב המקוות--כשפופרת הנוד, כעובייה וכחללה, כשתי אצבעות חוזרות למקומן. ספק שהיא כשפופרת הנוד, ספק שאינה כשפופרת הנוד--פסולה, מפני שהיא מן התורה. וכן כזית מן המת, כזית מן הנבילה, וכעדשה מן השרץ. כל שיעמוד בשפופרת הנוד, ממעטה; רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל שהוא מבריית המים, טהור.
ו,ח מטהרין את המקוות--העליון מן התחתון, והרחוק מן הקרוב. כיצד: מביא סילון של חרס או של אבר, ומניח ידו תחתיו עד שהוא מתמלא מים, ומושכו, ומשיקו--אפילו כשערה, דייו. היה בעליון ארבעים סאה, ובתחתון אין כלום--ממלא בכתף ונותן לעליון, עד שיירדו לתחתון ארבעים סאה.
ו,ט כותל שבין שתי מקוות שנסדק--לשתי, מצטרף; ולערב, אינו מצטרף--עד שיהא במקום אחד, כשפופרת הנוד. רבי יהודה אומר, חילוף הדברים. נפרצו זה לתוך זה--על רום, כקליפת השום; ועל רוחב, כשפופרת הנוד.
ו,י האביק שבמרחץ--בזמן שהוא באמצע, פוסל; מן הצד, אינו פוסל--מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרין, אם מקבלת האמבטי רביעית, עד שלא יגיעו לאביק--כשרים; ואם לאו, פסול. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, אם מקבל האביק כל שהוא, פסול.
ו,יא המטהרת שבמרחץ--התחתונה מלאה שאובין, והעליונה מלאה כשרין--אם יש כנגד הנקב שלושת לוגין, פסול. כמה יהא בנקב, ויהא בו שלושת לוגין--אחד משלוש מאות ועשרים לבריכה, דברי רבי יוסי. ורבי אלעזר אומר, אפילו התחתונה מלאה כשרין, והעליונה מלאה שאובין, ויש כנגד הנקב שלושת לוגין--כשר: שלא אמרו אלא שלושת לוגין שנפלו.
ז,א יש מעלין את המקוה ולא פוסלין, פוסלין ולא מעלין, לא מעלין ולא פוסלין. אלו מעלין, ולא פוסלין--השלג, והברד, והכפור, והגליד, והמלח, וטיט הנרוק. אמר רבי עקיבה, היה רבי ישמעאל דן כנגדי לומר, השלג אינו מעלה את המקוה. העידו אנשי מידבא משמו שאמר להם, צאו והביאו שלג, ועשו מקוה כתחילה. רבי יוחנן בן נורי אומר, אבן הברד, כמים. כיצד מעלין, ולא פוסלין: מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת--נפל מהם סאה לתוכו העלהו--נמצאו מעלין, ולא פוסלין.
ז,ב אלו פוסלין ולא מעלין--המים בין טמאים בין טהורים, ומי כבשים ומי שלקות, והתמד עד שלא החמיץ. כיצד פוסלין, ולא מעלין: מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר קורטוב--נפל מהם קורטוב לתוכו--לא העלהו, ופוסלו בשלושת לוגין. אבל שאר המשקין, ומי פירות, והציר, והמורייס, והתמד משהחמיץ--פעמים מעלין, פעמים שאינן מעלין. כיצד: מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת--נפל מהם סאה לתוכו, לא העלהו; היה בו ארבעים סאה, נתן סאה ונטל סאה--הרי זה כשר.
ז,ג הדיח בו סלי זיתים וסלי ענבים, ושינו את מראיו--כשר; רבי יוסי אומר, מי הצבע פוסלין אותו בשלושת לוגין, ואינן פוסלין אותו בשינוי מראה. נפל לתוכו יין, ומוחל, ושינו את מראיו--פסול. כיצד יעשה--ימתין עד שיירדו גשמים, ויחזרו מראיהן למראה המים; היו בו ארבעים סאה--ממלא בכתף ונותן לתוכו, עד שיחזרו מראיהן למראה המים.
ז,ד נפל לתוכו יין או מוחל, ושינו מקצת מראיו--אם אין בו מראה מים ארבעים סאה, הרי זה לא יטבול בו.
ז,ה שלושת לוגין מים, ונפל לתוכן קורטוב יין, והרי מראיהן כמראה היין--נפלו למקוה, לא פסלוהו. שלושת לוגין מים חסר קורטוב, נפל לתוכן קורטוב חלב, והרי מראיהן כמראה המים, ונפלו למקוה--לא פסלוהו; רבי יוחנן בן נורי אומר, הכול הולך אחר הנראה.
ז,ו מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות--ירדו שניים, וטבלו זה אחר זה--הראשון טהור, והשני טמא; רבי יהודה אומר, אם היו רגליים של ראשון נוגעות במים, אף השני טהור. הטביל בו את הסגוס, והעלהו--מקצתו נוגע במים, טהור. הכר והכסת של עור--כיון שהגביה שפתותיהם מן המים, המים שבתוכן שאובין. כיצד יעשה--מטבילן, ומעלה אותן דרך שוליהן.
ז,ז הטביל בו את המיטה--אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה--טהורה, מפני שהמים מקדמין. מקוה שמימיו מרודדין--כובש אפילו חבילי עצים, אפילו חבילי קנים--כדי שיתפחו המים, ויורד וטובל. מחט שהיא נתונה על מעלות המערה--היה מוליך ומביא במים--כיון שעבר עליה הגל, טהורה.
ח,א ארץ ישראל טהורה, ומקוותיה טהורין. מקוות העמים שבחוצה לארץ--כשרין לבעלי קריין, אפילו נתמלאו בקילון. ושבארץ ישראל--שחוץ למפתח, כשרין אף לנידות; את שלפנים מן המפתח--כשרין לבעלי קריין, ופסולין לכל הטמאים. רבי אלעזר אומר, הקרובים לעיר ולדרך, טמאים מפני הכביסה; והרחוקים, טהורים.
ח,ב אלו בעלי קריין שהן צריכין טבילה--ראה מים חלוקים או עכורים--בתחילה, טהור; באמצע ובסוף, טמא; מתחילה ועד סוף, טהור. לבנים ונמשכים, טמא; רבי יוסי אומר, לבנים כעכורים.
ח,ג המטיל טיפין עבות מתוך האמה, טמא, דברי רבי אלעזר חסמא. המהרהר בלילה, ועמד ומצא בשרו חם--טמא. הפולטת זרע ביום השלישי, טהורה, דברי רבי אלעזר בן עזריה. רבי ישמעאל אומר, פעמים שהן ארבע עונות, פעמים שהן חמש, פעמים שהן שש; רבי עקיבה אומר, לעולם חמש.
ח,ד נוכרית שפלטה שכבת זרע מישראל, טמאה; בת ישראל שפלטה שכבת זרע מנוכרי, טהורה. האישה ששימשה את ביתה, וירדה וטבלה, ולא כיבדה את הבית--כאילו לא טבלה. בעל קרי שטבל, ולא הטיל מים--כשיטיל את המים, טמא. רבי יוסי אומר, בחולה ובזקן, טמא; בילד ובבריא, טהור.
ח,ה נידה שנתנה מעות בפיה, וירדה וטבלה--טהורה מטומאתה, אבל טמאה היא על גב רוקה. נתנה שערה בפיה, קפצה ידה, קרצה שפתותיה--כאילו לא טבלה. האוחז באדם ובכלים, ומטבילן--טמאין; ואם מדיח את ידיו במים, טהורין. רבי שמעון אומר, ירפה שיבואו בהן מים. בית הסתרים, ובית הקמטים--אינן צריכין שיבואו בהן המים.
ט,א אלו חוצצין באדם--חוטי צמר, וחוטי פשתן, והרצועות שבראשי הבנות; רבי יהודה אומר, של צמר ושל שיער אינן חוצצין, מפני שהמים באין בהן.
ט,ב קלקי הלב והזקן, ובית הסתרים באישה, לפלוף שחוץ לעין, וגלד שחוץ למכה, והרטייה שעליה, ושרף היבש, וגלדי צואה שעל בשרו, ובצק שתחת הציפורן, והמלמולין, וטיט היוון, וטיט היוצרין, וגץ יווני. איזה הוא טיט היוון--זה טיט הבורות, שנאמר "ויעלני, מבור שאון--מטיט היוון" (תהילים מ,ג). טיט היוצרין, כמשמעו; רבי יוסי מטהר בשל יוצרין, ומטמא בשל מריקה. גץ יווני--אלו יתדות הדרכים, שאין טובלין בהן ולא מטבילין. ושאר כל הטיט, מטבילין בו כשהוא לח. לא יטבול בעפר שעל רגליו. לא יטביל את הקומקמוס בפחמין, אלא אם כן שיפשף.
ט,ג אלו שאינן חוצצין--קלקי הראש, ובית השחי, ובית הסתרים באיש. רבי אלעזר אומר, אחד איש ואחד אישה--כל המקפיד עליו, חוצץ; וכל שאינו מקפיד עליו, אינו חוצץ.
ט,ד לפלוף שבעין, וגלד שעל המכה, ושרף הלח, ולכלוכי צואה שעל בשרו, וצואה שתחת הציפורן, וציפורן המדולדלת. כשות של קטן, לא מטמא ולא מיטמא. וקרום שעל המכה, טמא ומטמא.
ט,ה ואלו חוצצין בכלים: הזפת, והמור--בכלי זכוכית, בין מבפנים בין מבחוץ. על השולחן ועל הטבלה ועל הדרגש--על הנקיים, חוצצין; ועל הבלוסין, אינן חוצצין. על מיטות בעל הבית, חוצץ; ועל של עני, אינו חוצץ. על איכוף של בעל הבית, חוצץ; ועל של זקקין, אינו חוצץ. על המרדעת, חוצץ; רבן שמעון בן גמליאל אומר, עד כאיסר האיטלקי.
ט,ו על הבגדים--מצד אחד, אינו חוצץ; משני צדדין, חוצץ. רבי יהודה אומר משום רבי ישמעאל, מצד אחד. רבי יוסי אומר, של בנאים, מצד אחד; ושל בור, משני צדדין.
ט,ז מטפחות של זפתין, ושל יוצרין, ושל מפסלי אילנות--אינן חוצצין; רבי יהודה אומר, אף של קייצין, כיוצא בהן. זה הכלל--כל המקפיד עליו, חוצץ; וכל שאינו מקפיד עליו, אינו חוצץ.
י,א כל ידות הכלים שהכניסן שלא כדרכן, או שהכניסן כדרכן ולא מירקן, או שמירקן ונשברו--הרי אלו חוצצין. כלי שהטבילו דרך פיו, כאילו לא טבל. הטבילו כדרכו בלא זיבורית, עד שיטנו על צידו. כלי שהוא צר מכאן ומכאן, ורחב מן האמצע--אינו טהור, עד שיטנו על צידו. צלוחית שפיה שוקע--אינה טהורה, עד שיטנה על צידה. קלמרין אינה טהורה, עד שייקבנה מצידה; קלמרין של יוסף הכוהן, הייתה נקובה מצידה.
י,ב הכר והכסת של עור, הרי אלו צריכין שיבואו בהן המים; כסת עגולה, והכדור, והאימום, והקמיע, ותפילה--אינן צריכין שיבואו בהן המים. זה הכלל--כל שאין דרכו להכניס ולהוציא, טובלין סתומין.
י,ג אלו שאינן צריכין שיבואו בהן המים--קשרי העני, והנומין, וחבט של סנדל, ותפילה של ראש בזמן שהיא חוצה, ושל זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת, ואוזני החמת, ואוזני התורמל.
י,ד אלו שהן צריכין שיבואו בהן המים--הקשר שבפרקסין ושבכתף, ושפה של סדין צריך למתח, ותפילה של ראש בזמן שאינה חוצה, ושל זרוע בזמן שהיא עולה ויורדת, ושנץ של סנדל. ובגדים שהטבילן מכובסין, עד שיבעבעו; הטבילן נגובין, עד שיבעבעו וינוחו מבעבוען.
י,ה כל ידות הכלים שהן ארוכין, ועתיד לקוצן--מטבילן, עד מקום המידה; רבי יהודה אומר, עד שיטביל את כולו. שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים, ושל קטן עשרה--מטבילן, עד מקום המידה; רבי טרפון אומר, עד שיטביל את כל הטבעת. החבל שהוא קשור בקופה--אינו חיבור, אלא אם תפר.
י,ו בית שמאי אומרין, אין מטבילין חמין בצונן, ולא צונן בחמין; לא יפים ברעים, ולא רעים ביפים. בית הלל אומרין, מטבילין. כלי שהוא מלא משקין, והטבילו--כאילו לא טבל; מלא מי רגליים, רואים אותן כאילו הן מים. מלא מי חטאת, עד שירבו המים על מי חטאת; רבי יוסי אומר, אפילו כלי מחזיק כור, ואין בו אלא רביעית--כאילו לא טבל.
י,ז כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגווייה, בכחצי פרס; וכל המשקין מצטרפין לפסול את הגווייה, ברביעית. זה חומר בשותה משקין טמאין מבמקוה, שעשה בו שאר משקין כמים.
י,ח אכל אוכלין טמאין, שתה משקין טמאין, טבל והקיאן--טמאין, מפני שאינן טהורין בגוף. שתה מים טמאין, טבל והקיאן--טהורין, מפני שהן טהורין בגוף. בלע טבעת טהורה, נכנס לאוהל המת, הזה ושנה וטבל והקיאה--הרי היא כמות שהייתה. בלע טבעת טמאה, טובל ואוכל בתרומתו; הקיאה, טמאה וטימאתו. חץ שהוא תחוב באדם--בזמן שהוא נראה, חוצץ; אם אינו נראה, טובל ואוכל בתרומתו.