א,א חטאת העוף, נעשית למטן; וחטאת בהמה, למעלן. עולת העוף, נעשית למעלן; ועולת הבהמה, למטן. אם שינה בזה ובזה, פסל.
א,ב סדר קינים, כך הוא: החובה, אחד חטאת ואחד עולה; בנדרים ובנדבות, כולם עולות. איזה הוא נדר, האומר הרי עליי עולה; ואיזה הוא נדבה, האומר הרי זו עולה. מה בין נדרים לנדבות: אלא שהנדרים--מתו או נגנבו, חייב באחריותן; ונדבות--מתו או נגנבו, אינו חייב באחריותן.
א,ג [ב] חטאת שנתערבה בעולה, ועולה בחטאת--אפילו אחת בריבוא, ימותו כולם. חטאת שנתערבה בחובה, אין כשר אלא מניין חטאות שבחובה; וכן עולה שנתערבה בחובה, אין כשר אלא מניין עולות שבחובה: בין שהחובה מרובה ונדבה מועטת, ובין שהנדבה מרובה וחובה מועטת, בין ששתיהן שוות.
א,ד [ג] במה דברים אמורים, בחובה ונדבה. אבל חובה שנתערבה זו בזו, אחת לזו ואחת לזו, שתיים לזו ושתיים לזו, שלוש לזו ושלוש לזו--מחצה כשר, ומחצה פסול. אחת לזו, ושתיים לזו, שלוש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו--הממועט כשר: בין משם אחד, בין משני שמות, בין מאישה אחת, בין משתי נשים.
א,ה [ד] כיצד משם אחד: לידה ולידה, זיבה וזיבה--משם אחד. משני שמות, לידה וזיבה. כיצד משתי נשים: על זו לידה ועל זו לידה, על זו זיבה ועל זו זיבה--משם אחד. משני שמות, על זו לידה ועל זו זיבה. רבי יוסי אומר, שתי נשים שלקחו קיניהן בעירוב, או שנתנו דמי קיניהן לכוהן--לאיזו שירצה הכוהן, יקריב חטאת, ולאיזו שירצה יקריב, עולה: בין משם אחד, בין משני שמות.
ב,א קן סתומה שפרח ממנה גוזל לאוויר, או שפרח לבין המתות, או שמת אחד מהן--ייקח זוג לשני. פרח לבין הקרבות--פסול, ופוסל אחד כנגדו: שהגוזל הפורח--פסול, ופוסל אחד כנגדו.
ב,ב כיצד: שתי נשים, לזו שתי קינים ולזו שתי קינים--פרח מזו לזו, פוסל אחד בהליכתו; חזר, פוסל אחד בחזירתו. פרח וחזר, פרח וחזר--לא הפסיד כלום: שאפילו הן מעורבות, אין פחות משתיים.
ב,ג לזו אחת, ולזו שתיים, ולזו שלוש, ולזו ארבע, ולזו חמש, ולזו שש, ולזו שבע--פרח מן הראשונה לשנייה, לשלישית, לרביעית, לחמישית, לשישית, לשביעית, וחזר--פוסל אחד בהליכתו, ואחד בחזירתו: הראשונה והשנייה, אין להן כלום; השלישית, יש לה אחת; הרביעית, יש לה שתיים; החמישית, יש לה שלוש; השישית, יש לה ארבע; והשביעית, יש לה שש. פרח וחזר--פוסל אחד בהליכתו, ואחד בחזירתו: השלישית והרביעית, אין להן כלום; החמישית, יש לה אחת; והשישית, יש לה שתיים; השביעית, יש לה חמש. פרח וחזר--פוסל אחד בהליכתו, ואחד בחזירתו: החמישית והשישית, אין להן כלום; והשביעית, יש לה ארבע. ויש אומרין, השביעית לא הפסידה כלום. ואם פרח מבין המתות לכולם, הרי כולם ימותו.
ב,ד קן סתומה, וקן מפורשת--פרח מן הסתומה למפורשת, ייקח זוג לשני; חזר, או שפרח מן המפורשת ראשון--הרי כולם ימותו.
ב,ה חטאת מכאן, ועולה מכאן, וסתומה באמצע--פרח מן האמצע לצדדין, אחד הילך ואחד הילך--לא הפסיד כלום; אלא יאמר זה שהלך אצל חטאות, חטאת, וזה שהלך אצל עולות, עולה. חזרו לאמצע--האמצעיין ימותו, ואלו יקרבו חטאות, ואלו יקרבו עולות. חזר, או שפרח מן האמצע לצדדין--הרי כולם ימותו.
ב,ו אין מביאין תורין כנגד בני יונה, ולא בני יונה כנגד תורין. כיצד: האישה שהביאה חטאתה תור, ועולתה בן יונה--תכפול, ותביא עולתה תור. עולתה תור, וחטאתה בן יונה--תכפול, ותביא עולתה בן יונה. בן עזאי אומר, הולכין אחר ראשון. האישה שהביאה חטאתה, ומתה--יביאו היורשין עולתה; עולתה, ומתה--לא יביאו היורשין חטאתה.
ג,א במה דברים אמורים, בכוהן נמלך. אבל בכוהן שאינו נמלך: אחת לזו ואחת לזו, שתיים לזו ושתיים לזו, שלוש לזו ושלוש לזו--עשה כולם למעלה--מחצה כשר, ומחצה פסול; כולם למטה--מחצה כשר ומחצה פסול. חציים למעלה, וחציים למטה--את שלמעלה--מחצה כשר, ומחצה פסול; ואת שלמטה--מחצה כשר, ומחצה פסול. [ב] אחת לזו, ושתיים לזו, ושלוש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו--עשה כולם למעלן--מחצה כשר, ומחצה פסול; כולם למטן--מחצה כשר, ומחצה פסול. חציין למעלן, וחציין למטן--המרובה כשר. זה הכלל: כל מקום שאתה יכול לחלוק את הקינים, ולא יהו משל אישה אחת--בין למעלן, בין למטן--מחצה כשר, ומחצה פסול; ובכל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקינים, עד שיהו משל אישה אחת--בין למעלן, בין למטן--המרובה כשר.
ג,ב [ג] חטאת לזו ועולה לזו--עשה כולם למעלה--מחצה כשר, ומחצה פסול; כולם למטן--מחצה כשר, ומחצה פסול. חציין למעלן, וחציין למטן--שתיהם פסולות: שאני אומר, חטאת קרבה למעלן ועולה למטן.
ג,ג [ד] חטאת ועולה סתומה ומפורשת--עשה כולן למעלן--מחצה כשר, ומחצה פסול; כולן למטן--מחצה כשר, ומחצה פסול. חציין למעלן, וחציין למטן--אין כשר אלא סתומה, והיא מתחלקת ביניהן.
ג,ד [ה] חטאת שנתערבה בחובה, אין כשר אלא מניין חטאות שבחובה. חובה שניים בחטאת--מחצה כשר, ומחצה פסול. חטאת שניים בחובה, המניין שבחובה כשר. וכן עולה שנתערבה בחובה, אין כשר אלא מניין עולות שבחובה. חובה שניים בעולה--מחצה כשר, ומחצה פסול. עולה שניים בחובה, המניין שבחובה כשר.
ג,ה [ו] האישה שאמרה, הרי עליי קן כשאלד זכר--ילדה זכר--מביאה שתי קינים, אחד לנדרה ואחד לחובתה. נתנתם לכוהן--הכוהן צריך לעשות שלוש פרידין למעלן, ואחת למטן. לא עשה כן, אלא עשה שתיים מלמעלן ושתיים מלמטן, ולא נמלך--צריכה להביא עוד פרידה אחת, ויקריבנה למעלן, ממין אחד; משני מינין, תביא שתיים. פירשה נדרה--צריכה להביא עוד שלוש פרידין, ממין אחד; ומשני מינין, תביא ארבע. קבעה נדרה--צריכה להביא עוד חמש פרידין, ממין אחד; ומשני מינין, תביא שש. נתנתם לכוהן, ואין ידוע מה נתנה, והלך הכוהן ועשה, ואין ידוע מה עשה--צריכה להביא עוד ארבע פרידין לנדרה, ושתיים לחובתה, וחטאת אחת; בן עזאי אומר, שתי חטאות. אמר רבי יהושוע, זה הוא שאמרו, כשהוא חי, קולו אחד; וכשהוא מת, קולו שבעה. כיצד קולו שבעה: שתי קרניו, שתי חצוצרות; שני שוקיו, שני חלילין; עורו לתוף, ומעיו לנבלים, ובני מעיו לכינורות. ויש אומרין, אף צמרו לתכלת. רבי שמעון בן עקשיה אומר, זקני עם הארץ--כל זמן שהן מזקינין--דעתן מיטרפת עליהן, שנאמר "מסיר שפה, לנאמנים; וטעם זקנים, ייקח" (איוב יב,כ); אבל זקני תורה אינן כן--אלא כל זמן שהן מזקינין--דעתן מתיישבת עליהן, שנאמר "בישישים חכמה; ואורך ימים, תבונה" (איוב יב,יב).