א,א שלושים ושש כרתות בתורה: הבא על האם, ועל אשת האב, ועל הכלה, הבא על הזכור, ועל הבהמה, ואישה המביאה את הבהמה, והבא על אישה ובתה, ועל אשת איש, הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אימו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנידה, והמגדף, והעובד עבודה זרה, והנותן מזרעו למולך, ובעל אוב, והמחלל את השבת, וטמא שאכל את הקודש, והבא אל המקדש טמא, והאוכל חלב, ודם, ונותר, ופיגול, השוחט ומעלה בחוץ, האוכל חמץ בפסח, האוכל והעושה מלאכה ביום הכיפורים, המפטם את השמן, והמפטם את הקטורת, והסך בשמן המשחה; הפסח והמילה, במצות עשה.
א,ב על אלו חייבין על זדונן כרת, ועל שגגתן חטאת, ועל לא הודע שלהן אשם תלוי--חוץ מן המטמא מקדש וקודשיו, שהוא בעולה ויורד, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, אף המגדף, שנאמר "תורה אחת יהיה לכם, לעושה בשגגה" (במדבר טו,כט)--יצא מגדף, שאין בו מעשה.
א,ג יש מביאות קרבן ונאכל, מביאות ואינו נאכל; ויש שאינן מביאות. אלו מביאות קרבן ונאכל: המפלת כמין בהמה חיה ועוף, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, עד שיהא בו מצורת האדם. המפלת סנדל, או שליה, ושפיר מרוקם, והיוצא מחותך, וכן שפחה שהפילה--מביאה קרבן ונאכל.
א,ד אלו מביאות ואינו נאכל: המפלת ואין ידוע מה הפילה, וכן שתי נשים שהפילו אחת ממין פטור ואחת ממין חובה. אמר רבי יוסי, אימתיי, בזמן שהלכו זו למזרח וזו למערב; אבל אם היו שתיהן עומדות כאחת, מביאות קרבן ונאכל.
א,ה ואלו שאינן מביאות: המפלת שפיר מלא מים, מלא דם, מלא גנינים, המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים, המפלת יום ארבעים, ויוצא דופן. רבי שמעון מחייב ביוצא דופן.
א,ו המפלת אור שמונים ואחד--בית שמאי פוטרין מן הקרבן, ובית הלל מחייבין. אמרו בית הלל לבית שמאי, מה שנה אור שמונים ואחד, מיום שמונים ואחד; אם שווה לו לטומאה, לא ישווה לו לקרבן. אמרו להם בית שמאי, לא, אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד, שכן יצאת לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן--תאמרו במפלת אור שמונים ואחד, שלא יצאת לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן. אמרו להן בית הלל, והרי המפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח--שלא יצאת לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן, וחייבת בקרבן. אמרו להן בית שמאי, לא, אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת, שאף על פי שאינו ראוי לקרבן יחיד, ראוי לקרבן ציבור--תאמרו במפלת אור שמונים ואחד, שאין הלילה ראוי לא לקרבן יחיד ולא לקרבן ציבור. הדמים אינן מוכיחין: שהמפלת בתוך מלאת--דמיה טמאין, ופטורה מן הקרבן.
א,ז האישה שיש עליה ספק חמש לידות, ספק חמש זיבות--מביאה קרבן אחד, ואוכלת בזבחים; ואין השאר עליה חובה. חמש לידות ודאייות, חמש זיבות ודאייות--מביאה קרבן אחד, ואוכלת בזבחים; והשאר עליה חובה. מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינר זהב. אמר רבן שמעון בן גמליאל, המעון הזה, לא אלין הלילה, עד שיהו בדינרין. נכנס לבית דין ולימד, האישה שיש עליה חמש לידות ודאייות, חמש זיבות ודאייות--מביאה קרבן אחד, ואוכלת בזבחים; ואין השאר עליה חובה. ועמדו קינים בו ביום ברבעתיים.
ב,א ארבעה מחוסרי כפרה, וארבעה מביאין על הזדון כשגגה. אלו הן מחוסרי כיפורים--הזב, והזבה, והיולדת, והמצורע. רבי אליעזר בן יעקוב אומר, גר--מחוסר כיפורים, עד שיזרק עליו הדם; ונזיר--ליינו, לתגלחתו, ולטומאתו.
ב,ב ואלו מביאין על הזדון כשגגה--הבא על השפחה, ונזיר שנטמא, ושבועת העדות, ושבועת הפיקדון.
ב,ג חמישה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה, וחמישה מביאין קרבן עולה ויורד. אלו מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה--הבא על השפחה ביאות הרבה, ונזיר שנטמא טומאות הרבה, והמקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה, ומצורע שנתנגע נגעים הרבה. הביא ציפוריו ונתנגע, הביא ציפוריו ונתנגע--לא עלו לו, עד שיביא את חטאתו; רבי יהודה אומר, עד שיביא את אשמו.
ב,ד האישה שילדה ולדות הרבה, הפילה בתוך שמונים נקבה וחזרה והפילה בתוך שמונים נקבה, המפלת תאומים--רבי יהודה אומר, מביאה על הראשון, ואינה מביאה על השני; מביאה על השלישי, ואינה מביאה על הרביעי.
ב,ה ואלו מביאין קרבן עולה ויורד--על שמיעת הקול, ועל ביטוי שפתיים, ועל טומאת מקדש וקודשיו, והיולדת, והמצורע. ומה בין שפחה לבין כל העריות--שלא שוות להן לא בעונש, ולא בקרבן: שכל העריות, בחטאת; והשפחה, באשם. וכל העריות--אחד האיש ואחד האישה, שווין במכות ובקרבן; ובשפחה--לא השווה האיש לאישה במכות, ולא את האישה לאיש בקרבן. שכל העריות--עשה בהן את המערה כגומר, וחייב על כל ביאה וביאה; החמיר בשפחה, שעשה בה את המזיד כשוגג.
ב,ו [ה] איזו היא שפחה--כל שחצייה שפחה וחצייה בת חורין, שנאמר "והופדה לא נפדתה" (ויקרא יט,כ), כדברי רבי עקיבה; רבי ישמעאל אומר, זו היא שפחה ודאיית. רבי אלעזר בן עזריה אומר, כל העריות מפורשות; ושיור אין לנו, אלא שחצייה שפחה וחצייה בת חורין. [ו] כל העריות: אחד גדול, ואחד קטן--הקטן פטור; אחד ער, ואחד ישן--הישן פטור; אחד שוגג, ואחד מזיד--השוגג בחטאת, והמזיד בהכרת.
ג,א אמרו לו אכלת חלב, מביא חטאת; עד אומר אכל ועד אומר לא אכל, אישה אומרת אכל ואישה אומרת לא אכל--מביא אשם תלוי. עד אומר אכל, והוא אומר לא אכלתי--פטור. שניים אומרין אכל, והוא אומר לא אכלתי--רבי מאיר מחייב; אמר רבי מאיר, אם הביאוהו שניים למיתה חמורה, לא יביאוהו לקרבן הקל. אמרו לו, מה אם ירצה, ויאמר מזיד הייתי.
ג,ב אכל חלב וחלב בעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת; אכל חלב ודם ונותר ופיגול בעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת: זה חומר במינים הרבה, ממין אחד. וחומר במין אחד, ממינים הרבה: שאם אכל כחצי זית, וחזר ואכל כחצי זית--ממין אחד, חייב; משני מינים, פטור.
ג,ג וכמה ישהה באוכלן, כאילו אוכלן קליות, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, עד שישהה מתחילה ועד סוף, יתר מכדי אכילת פרס. אכל אוכלין טמאין, שתה משקין טמאין, שתה רביעית יין, נכנס למקדש, ושהה--כדי אכילת פרס. רבי אלעזר אומר, אם הפסיק בה, או שנתן לתוכה מים כל שהוא--פטור.
ג,ד יש אוכל אכילה אחת, וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד--הטמא שאכל את החלב, והיה נותר, מן המוקדשין, ביום הכיפורים. רבי מאיר אומר, אם הייתה שבת, והוציאו בשבת; אמרו לו, אינו השם.
ג,ה יש בא ביאה אחת, וחייב עליה שש חטאות: הבא על בתו--חייב עליה משום בתו, ואחותו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, ואשת איש, ונידה; וכן הבא על בת בתו--חייב עליה משום בת בתו, וכלתו, ואחות אשתו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, ואשת איש, ונידה. רבי יוסי אומר, אם עבר הזקן ונשאה, חייב עליה משום אשת אב. וכן הבא על בת אשתו, ועל בת בת אשתו.
ג,ו הבא על חמותו--חייב עליה משום חמותו, וכלתו, ואחות אשתו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, ואשת איש, ונידה. וכן הבא על אם חמותו, ועל אם חמיו. רבי יוחנן בן נורי אומר, הבא על חמותו--חייב עליה משום חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו. אמרו לו, שלושתן שם אחד הן.
ג,ז אמר רבי עקיבה, שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושוע באטליס של אמאוס, שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל, הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אימו בעלם אחד, מה הוא--חייב אחת על כולן, או אחת על כל אחת ואחת. אמרו לי, לא שמענו; אבל שמענו, בבא על חמש נשיו נידות בעלם אחד, שהוא חייב על כל אחת ואחת. ורואין אנו, שהדברים קל וחומר.
ג,ח שאלן רבי עקיבה, אבר המדולדל בבהמה, מה הוא. אמרו לו, לא שמענו. אבל שמענו באבר המדולדל באדם, שהוא טהור: שכך היו מוכי שחין שבירושלים עושין--הולך לו ערב פסחים אצל הרופא, וחותכו עד שהוא מניח בו כשעורה, ותוחבו בסירה, ונמשך הימנו; והלה עושה פסחו, והרופא עושה פסחו. ורואין אנו שהדברים קל וחומר.
ג,ט ועוד שאלן רבי עקיבה, השוחט חמישה זבחים בחוץ בעלם אחד, מה הוא--חייב אחת על כולם, או אחת על כל אחד ואחד. אמרו לו, לא שמענו. אמר רבי יהושוע, שמעתי באוכל מזבח אחד בחמישה תמחויין בעלם אחד, שהוא חייב על כל אחד ואחד משום מעילה. ורואה אני שהדברים קל וחומר. אמר רבי שמעון, לא כך שאלן רבי עקיבה, אלא באוכל נותר מחמישה זבחים בעלם אחד, מה הוא--חייב אחת על כולן, או אחת על כל אחד ואחד. אמרו לו, לא שמענו. אמר רבי יהושוע, שמעתי באוכל מזבח אחד בחמישה תמחויין בעלם אחד, שהוא חייב על כל אחד ואחד משום מעילה. ורואה אני שהדברים קל וחומר. אמר רבי עקיבה, אם הלכה, נקבל; ואם לדין, יש תשובה. אמר לו, השב. אמר לו, לא, אם אמרת במעילה שעשה את המאכיל כאוכל, ואת המהנה כנהנה, צירף את המעילה לזמן המרובה--תאמר בנותר, שאין בו אחת מכל אלו.
ג,י אמר רבי עקיבה, שאלתי את רבי אליעזר, העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בעלם אחד, מה הוא--חייב אחת על כולן, או אחת על כל אחת ואחת. אמר לי, חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר: ומה אם הנידה, שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, חייב על כל אחת ואחת--שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת. אמרתי לו, לא, אם אמרת בנידה, שיש בה שתי אזהרות, שהוא מוזהר על הנידה והנידה מוזהרת עליו--תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת. אמר לי, הבא על הקטנות יוכיח--שאין בה אלא אזהרה אחת, וחייב על כל אחת ואחת. אמרתי לו, לא, אם אמרת בבא על הקטנות, שאף על פי שאין בהן עכשיו, יש בהן לאחר זמן--תאמר בשבת שאין בה לא עכשיו, ולא לאחר זמן. אמר לי, הבא על הבהמה יוכיח. אמרתי לו, הבהמה כשבת.
ד,א ספק אכל חלב, ספק לא אכל, ואפילו אכל, ספק יש בו כשיעור וספק שאין בו, ואפילו יש בו חלב ושומן לפניו, אכל את אחד מהן ואין ידוע איזה מהן אכל, אשתו ואחותו עימו בבית, שגג באחת מהן ואין ידוע באיזו מהן שגג, שבת ויום חול, ועשה מלאכה באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן עשה--מביא אשם תלוי.
ד,ב כשם שאם אכל חלב וחלב בעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת--כך על לא הודע שלהן, אינו מביא אלא אשם אחד. אם הייתה ידיעה בינתיים--כשם שהוא מביא חטאת על כל אחד ואחד, כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד.
ד,ג כשם שאם אכל חלב ודם ונותר ופיגול בעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת--כך על לא הודע שלהן, מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד. חלב ונותר לפניו, אכל את אחד מהן ואין ידוע איזה מהן אכל, אשתו נידה ואחותו עימו בבית, שגג באחת מהן ואין ידוע באיזו מהן שגג, שבת ויום הכיפורים, ועשה מלאכה בין השמשות אין ידוע באיזה מהן עשה--רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושוע פוטר. אמר רבי יוסי, לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור--שאני אומר, מקצת מלאכה עשה מהיום ומקצתה למחר; על מה נחלקו: על העושה בתוך היום, ואין ידוע אם בשבת עשה אם ביום הכיפורים עשה, או על העושה, ואין ידוע מעין איזו מלאכה עשה--רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושוע פוטר. אמר רבי יהודה, פוטרו היה רבי יהושוע, אף מאשם תלוי.
ד,ד [ג] רבי ישמעאל שזורי ורבי שמעון אומרין, לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב; ועל מה נחלקו: על דבר שהוא משני שמות--שרבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושוע פוטר. אמר רבי יהודה, אפילו נתכוון ללקוט תאנים ולקט ענבים, ענבים ולקט תאנים, שחורות ולקט לבנות, לבנות ולקט שחורות--רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושוע פוטר. תמיה אני אם יפטור בה רבי יהושוע. אם כן, למה נאמר "אשר חטא בה" (ויקרא ד,כג)--פרט למתעסק.
ה,א דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות, בין טמאים בין טהורים, דם נחירה, דם עיקור, דם היקז שהנפש יוצאה בו--חייבין עליו; דם הטחול, דם הלב, דם ביצים, דם דגים, דם חגבים, דם התמצית--אין חייבין עליו. רבי יהודה מחייב בדם תמצית.
ה,ב רבי עקיבה מחייב על ספק מעילות אשם תלוי, וחכמים פוטרין. מודה רבי עקיבה, שאינו מביא את מעילתו, עד שיתוודע לו, ויביא עימה אשם ודאי. אמר רבי טרפון, מה לזה מביא שני אשמות; אלא יביא מעילה וחומשה, ויביא אשם בשתי סלעים, ויאמר, אם ודאי מעלתי, זו מעילתי וזה אשמי; ואם ספק, המעות נדבה, והאשם תלוי, שממין שהוא מביא על הודע, מביא על לא הודע. [ג] אמר לו רבי עקיבה, נראין דבריך במעילה מעוטה; הרי שבא על ידו ספק מעילה במאה מנה--לא יפה לו שיביא אשם בשתי סלעים, ולא יביא ספק מעילה במאה מנה. הא מודה רבי עקיבה לרבי טרפון במעילה מעוטה.
ה,ג האישה שהביאה חטאת העוף ספק--אם עד שלא נמלקה, נודע לה שילדה ודאי--תעשנה ודאי: שממין שהיא מביאה על לא הודע, מביאה על הודע.
ה,ד חתיכה של חולין וחתיכה של קודש, אכל את אחת מהן ואין ידוע איזו מהן אכל--פטור; רבי עקיבה מחייב באשם תלוי. אכל את השנייה, מביא אשם ודאי. אכל אחד את הראשונה, ובא אחר ואכל את השנייה--זה מביא אשם תלוי, וזה מביא אשם תלוי, דברי רבי עקיבה. רבי שמעון אומר, שניהם מביאין אשם אחד; רבי יוסי אומר, אין שניים מביאין אשם אחד.
ה,ה חתיכה של חולין וחתיכה של חלב, אכל את אחת מהן ואין ידוע איזו מהן אכל--מביא אשם תלוי; אכל את השנייה, מביא חטאת. אכל אחד את הראשונה, ובא אחר ואכל את השנייה--זה מביא אשם תלוי, וזה מביא אשם תלוי. רבי שמעון אומר, שניהם מביאין חטאת אחת; רבי יוסי אומר, אין שניים מביאין חטאת אחת.
ה,ו חתיכה של חלב וחתיכה של קודש, אכל את אחת מהן ואין ידוע איזו מהן אכל--מביא אשם תלוי; אכל את השנייה, מביא חטאת ואשם ודאי. אכל אחד את הראשונה, ובא אחר ואכל את השנייה--זה מביא אשם תלוי, וזה מביא אשם תלוי. רבי שמעון אומר, שניהם מביאין חטאת ואשם; רבי יוסי אומר, אין שניים מביאין חטאת ואשם.
ה,ז חתיכה של חלב וחתיכה של חלב קודש, אכל את אחת מהן ואין ידוע איזו מהן אכל--מביא חטאת; רבי עקיבה אומר, אף אשם תלוי. אכל את השנייה, מביא שתי חטאות ואשם ודאי. אכל אחד את הראשונה, ובא אחר ואכל את השנייה--זה מביא חטאת וזה מביא חטאת; רבי עקיבה אומר, זה אשם תלוי וזה אשם תלוי. רבי שמעון אומר, זה חטאת וזה חטאת, ושניהם מביאין אשם אחד; רבי יוסי אומר, אין שניים מביאין אשם אחד.
ה,ח חתיכה של חלב וחתיכה של חלב נותר, אכל את אחת מהן ואין ידוע איזו מהן אכל--מביא חטאת ואשם תלוי; אכל את השנייה, מביא שלוש חטאות. אכל אחד את הראשונה, ובא אחר ואכל את השנייה--זה מביא חטאת ואשם תלוי, וזה מביא חטאת ואשם תלוי. רבי שמעון אומר, זה חטאת וזה חטאת, ושניהם מביאין חטאת אחת; רבי יוסי אומר, כל חטאת שהיא באה על חטא, אין שניים מביאין אותה.
ו,א המביא אשם תלוי, ונודע לו שלא חטא--אם עד שלא נשחט, ייצא וירעה בעדר, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, ירעה עד שיסתאב, ויימכר וייפלו דמיו לנדבה. רבי אליעזר אומר, יקרב--שאם אינו בא על חטא זה, הרי הוא בא על חטא אחר. אם משנשחט נודע לו--הדם יישפך, והבשר ייצא לבית השריפה; נזרק הדם, הבשר ייאכל. רבי יוסי אומר, אפילו הדם בכוס--ייזרק, והבשר יאכל.
ו,ב אשם ודאי, אינו כן: אם עד שלא נשחט, ייצא וירעה בעדר; אם משנשחט, הרי זה ייקבר. נזרק הדם, הבשר ייצא לבית השריפה. שור הנסקל, אינו כן: אם עד שלא נסקל, ייצא וירעה בעדר; אם משנסקל, מותר בהניה. עגלה ערופה, אינה כן: אם עד שלא נערפה, תצא ותרעה בעדר; אם משנערפה, תיקבר במקומה--שעל ספק באת מתחילתה, כיפרה ספקה והלכה לה.
ו,ג רבי אליעזר אומר, מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה, והוא היה נקרא אשם חסידים. אמרו עליו על בבא בן בוטא, שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום, חוץ מאחר יום הכיפורים יום אחד. אמר, המעון הזה, אילו היו מניחים לי, הייתי מביא; אלא אומרין לי, המתן עד שתיכנס לספק. וחכמים אומרין, אין מביאין אשם תלוי, אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
ו,ד חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהם יום הכיפורים, חייבין להביא לאחר יום הכיפורים; וחייבי אשמות תלויים, פטורים. מי שבא על ידו ספק עבירה ביום הכיפורים, אפילו עם חשיכה--פטור, שכל היום מכפר.
ו,ה האישה שיש עליה חטאת העוף בספק, ועבר עליה יום הכיפורים--חייבת להביא לאחר יום הכיפורים, מפני שהיא מכשרתה לאכול בזבחים. חטאת העוף הבאה על הספק--אם משנמלקה, נודע לה--הרי זו תיקבר.
ו,ו המפריש שתי סלעים לאשם, ולקח בהן שני אילים לאשם--אם היה אחד מהן יפה שתי סלעים, יקרב לאשמו; והשני ירעה עד שיסתאב, ויימכר וייפלו דמיו לנדבה. לקח בהן שני אילים לחולין, אחד יפה שתי סלעים ואחד יפה עשרה זין--היפה שתי סלעים יקרב לאשמו, והשני למעילתו. אחד לאשם ואחד לחולין--אם היה של אשם יפה שתי סלעים, יקרב לאשמו; והשני למעילתו, ויביא עימה סלע וחומשה.
ו,ז המפריש חטאתו, ומת--לא יביאנה בנו אחריו, ולא יביאנה מחטא על חטא: אפילו על חלב שאכל אמש, לא יביאנה על חלב שאכל היום--שנאמר "קרבנו . . . על חטאתו" (ויקרא ד,כח), שיהא קרבנו לשם חטאו.
ו,ח מביאין מהקדש כשבה, שעירה; ומהקדש שעירה, כשבה; ומהקדש כשבה ושעירה, תורין ובני יונה; ומהקדש תורין ובני יונה, עשירית האיפה. כיצד: הפריש לכשבה או לשעירה--העני, יביא עוף; העני, יביא עשירית האיפה. הפריש לעשירית האיפה--העשיר, יביא עוף; העשיר, יביא כשבה או שעירה. הפריש כשבה או שעירה, ונסתאבה--אם רצה, יביא בדמיה עוף. הפריש עוף, ונסתאב--לא יביא בדמיו עשירית האיפה, שאין לעוף פדיון.
ו,ט רבי שמעון אומר, כבשים קודמין לעיזים בכל מקום; יכול מפני שהן מובחרין מהן--תלמוד לומר "אם כבש יביא קרבנו, לחטאת" (ויקרא ד,לב), מלמד ששניהם שקולין. תורין קודמין לבני יונה בכל מקום; יכול מפני שהן מובחרין מהן--תלמוד לומר "ובן יונה או תור לחטאת" (ויקרא יב,ו), מלמד ששניהן שקולין. האב קודם לאם בכל מקום; יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם--תלמוד לומר "איש אימו ואביו תיראו" (ויקרא יט,ג), מלמד ששניהם שקולין. אבל אמרו חכמים, האב קודם לאם בכל מקום, מפני שהוא ואימו חייבין בכבוד אביו. וכן בתלמוד תורה: אם זכה הבן לפני הרב--הרב קודם את האב בכל מקום, מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו.