א,א מגילה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלושה עשר, בארבעה עשר, ובחמישה עשר--לא פחות ולא יתר. כרכים המוקפים חומה מימות יהושוע בן נון, קורין בחמישה עשר; כפרים ועיירות גדולות, קורין בארבעה עשר, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.
א,ב כיצד: חל להיות בשני--כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפין חומה למחר. חל להיות בשלישי או ברביעי--כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר. חל להיות בחמישי--כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר. חל להיות בערב שבת--כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום. חל להיות בשבת--כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה, ומוקפות חומה למחר. חל להיות לאחר שבת--כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר.
א,ג איזו היא עיר גדולה, כל שיש בה עשרה בטלנין; פחות מכן, הרי זה כפר. באלו אמרו, מקדימין ולא מאחרין. אבל זמן עצי הכוהנים, ותשעה באב, חגיגה, והקהל--מאחרין ולא מקדימין. אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין, מותרין בספד ובתענית ובמתנות לאביונים. אמר רבי יהודה, אימתיי, במקום שנכנסין בשני ובחמישי; אבל מקום שאין נכנסין לא בשני ולא בחמישי, קורין אותה בזמנה.
א,ד קראו את המגילה באדר הראשון, ונתעברה השנה--קורין אותה באדר השני; אין בין אדר הראשון לאדר השני, אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים.
א,ה אין בין יום טוב לשבת, אלא אוכל נפש בלבד. אין בין שבת ליום הכיפורים, אלא שזה זדונו בידי אדם, וזה זדונו בהיכרת.
א,ו אין בין מודר הנאה מחברו למודר ממנו מאכל, אלא דריסת הרגל, וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש. אין בין נדרים לנדבות, אלא שהנדרים חייב באחריותן, ונדבות אינו חייב באחריותן.
א,ז אין בין זב הרואה שתי ראייות לרואה שלוש, אלא קרבן. אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט, אלא פריעה ופרימה; אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט, אלא תגלחת וציפורים.
א,ח אין בין ספרים לתפילים ומזוזות, אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, ותפילים ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית; רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף בספרים לא התירו שייכתבו אלא יוונית.
א,ט אין בין כוהן משוח בשמן המשחה למרובה בבגדים, אלא פר הבא על כל המצוות; אין בין כוהן משמש לכוהן שעבר, אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה.
א,י אין בין במה גדולה לבמה קטנה, אלא פסחים. זה הכלל--כל שהוא נידר ונידב, קרב בבמה; וכל שאינו לא נידר ולא נידב, אינו קרב בבמה.
א,יא אין בין שילה לירושלים, אלא שבשילה אוכלים קודשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, ובירושלים לפנים מן החומה; כאן וכאן קודשי קודשים נאכלים לפנים מן הקלעים. קדושת שילה, יש אחריה היתר; קדושת ירושלים, אין אחריה היתר.
ב,א הקורא את המגילה למפרע, לא יצא. קראה על פה, קראה תרגום, בכל לשון--לא יצא. אבל קורין אותה ללעוזות, בלעז; והלועז ששמע אשורית, יצא.
ב,ב קראה סירוגין, או מתנמנם--יצא. היה כותבה, דורשה, ומגיהה--אם כיוון ליבו, יצא; ואם לאו, לא יצא. הייתה כתובה בסם, ובסקרה, בקומוס ובקלקנתוס, על הנייר, ועל הדפתרא--לא יצא: עד שתהא כתובה אשורית, ובדיו.
ב,ג בן עיר שהלך לכרך, ובן כרך שהלך לעיר--אם עתיד לחזור למקומו, קורא כמקומו; ואם לאו, קורא עימהם. מאיכן קורא אדם את המגילה, ויוצא בה ידי חובתו--רבי מאיר אומר, כולה; רבי יהודה אומר, מ"איש יהודי" (אסתר ב,ה); רבי יוסי אומר, מ"אחר הדברים האלה" (אסתר ב,א; אסתר ג,א).
ב,ד הכול כשרים לקרות את המגילה, חוץ מחירש שוטה וקטן; רבי יהודה מכשיר בקטן. אין קורין את המגילה, ולא מולין, ולא טובלין, ולא מזין, וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול--עד הנץ החמה; וכולם שעשו משעלה עמוד השחר, כשר.
ב,ה כל היום כשר לקרות את המגילה, ולקריאת ההלל, ולתקיעת שופר, ולנטילת לולב, ולתפילת המוספין, ולמוספין, ולווידוי הפרים, ולווידוי המעשר, ולווידוי יום הכיפורים, לסמיכה, ולשחיטה, לתנופה, להגשה, לקמיצה ולהקטרה, למליקה, לקבלה, ולהזיה, להשקאת סוטה, ולעריפת העגלה, ולטהר את המצורע.
ב,ו כל הלילה כשר לקצירת העומר, ולהקטר חלבים ואברים. זה הכלל--דבר שמצותו ביום, כשר כל היום; דבר שמצותו בלילה, כשר כל הלילה.
ג,א בני העיר שמכרו רחובה של עיר, לוקחים בדמיו בית הכנסת; בית הכנסת, לוקחים תיבה; תיבה, לוקחים מטפחות; מטפחות, לוקחים ספרים; ספרים, לוקחין תורה. אבל אם מכרו תורה, לא ייקחו ספר; ספר, לא ייקחו מטפחות; מטפחות, לא ייקחו תיבה; תיבה, לא ייקחו בית הכנסת; בית הכנסת, לא ייקחו את הרחוב. וכן במותריהן.
ג,ב אין מוכרין משל רבים ליחיד, מפני שמורידין אותו מקדושתו, דברי רבי יהודה; אמרו לו, אם כן, אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה.
ג,ג [ב] אין מוכרין בית הכנסת, אלא על תנאי אימתיי שירצו יחזירוהו, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרין, מוכרין אותו ממכר עולם, חוץ מארבעה דברים--למרחץ ולבורסקי ולבית הטבילה ולבית המים. רבי יהודה אומר, מוכרין אותו לשם חצר; והלוקח, מה שירצה יעשה.
ג,ד [ג] ועוד אמר רבי יהודה, בית הכנסת שחרב--אין מספידין בתוכו, ואין מפשילין בתוכו חבלים, ואין פורשין בתוכו מצודות, ואין שוטחין על גגו פירות, ואין עושין אותו קפנדריא: שנאמר "והשימותי את מקדשיכם" (ויקרא כו,לא)--בקדושתן הן עומדין, אף כשהן שוממין. עלו בו עשבים--לא יתלוש, מפני עגמת נפש.
ג,ה [ד] ראש חודש אדר שחל להיות בשבת, קורין בפרשת שקלים; חל להיות בתוך השבת, מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת. בשנייה, "זכור" (דברים כה,יז); בשלישית, "פרה אדומה" (במדבר יט,ב); ברביעית, "החודש הזה" (שמות יב,ב). בחמישית, חוזרין לכסדרן. לכול מפסיקין--לראשי חודשים, ולחנוכה, ולפורים, לתענייות, ולמעמדות, וליום הכיפורים.
ג,ו [ה] בפסח, קורין בפרשת המועדות שבתורת כוהנים. בעצרת, ב"שבעה שבועות" (דברים טז,ט). בראש השנה, "ובחודש השביעי באחד לחודש" (במדבר כט,א). ביום הכיפורים, "אחרי מות" (ויקרא טז,א). ביום טוב הראשון של חג, קורין בפרשת מועדות שבתורת כוהנים; ושאר כל ימות החג, קורין בקרבנות החג.
ג,ז [ו] בחנוכה, בנשיאים. בפורים, "ויבוא, עמלק" (שמות יז,ח). בראשי חודשים, "ובראשי חודשיכם" (במדבר כח,יא). במעמדות, במעשה בראשית. בתענייות, ברכות וקללות; ואין מפסיקין בקללות, אלא אחד קורא את כולם. בשני ובחמישי ובשבת במנחה, קורין שלושה כסדרן; ואינו עולה להן מן החשבון--שנאמר "וידבר משה, את מועדי ה', אל בני, ישראל" (ויקרא כג,מד), מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו.
ד,א הקורא את המגילה עומד, יושב, קראה אחד, קראוה שניים--יצאו. מקום שנהגו לברך, יברך; שלא לברך, לא יברך. בשני, ובחמישי, ובשבת במנחה--קורין שלושה; אין פוחתין מהן, ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה, מברך לפניה ולאחריה.
ד,ב בראשי חודשים, ובחולו של מועד--קורין ארבעה; אין פוחתין מהן, ואין מוסיפין עליהן, ואין מפטירין בנביא. הפותח והחותם בתורה, מברך לפניה ולאחריה. זה הכלל: כל שיש בו מוסף, ואינו יום טוב--קורין ארבעה; ביום טוב, חמישה; ביום הכיפורים, שישה; בשבת, שבעה. אין פוחתין מהן; אבל מוסיפין עליהן, ומפטירין בנביא. והפותח והחותם בתורה, מברך לפניה ולאחריה.
ד,ג אין פורסין על שמע, ואין עוברין לפני התיבה, ואין נושאין את כפיהם, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא, ואין עושין מעמד ומושב, ואין אומרין ברכת אבילים וחתנים, ואין מזמנין על המזון בשם--פחות מעשרה. ובקרקעות, תשעה וכוהן; ואדם, כיוצא בהן.
ד,ד הקורא בתורה, לא יפחות משלושה פסוקים. ולא יקרא לתורגמן יתר מפסוק אחד, ובנביא שלושה; ואם היו שלושתן שלוש פרשייות, קוראם אחת אחת. מדלגין בנביא, ואין מדלגין בתורה. עד כמה הוא מדלג, עד כדי שלא יפסיק לתורגמן.
ד,ה המפטיר בנביא--הוא פורס על שמע, והוא עובר לפני התיבה, והוא נושא את כפיו. אם היה קטן, אביו או רבו עוברים על ידו.
ד,ו קטן--קורא בתורה ומתרגם, אבל אינו פורס על שמע, ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו. פוחח--פורס על שמע ומתרגם, אבל אינו קורא בתורה, ואינו עובר לפני התיבה, ואינו נושא את כפיו. סומא--פורס על שמע ומתרגם; רבי יהודה אומר, כל מי שלא ראה מאורות מימיו, לא יפרוס על שמע. [ז] כוהן שיש בידיו מומין, לא יישא את כפיו; רבי יהודה אומר, אף מי שהיו ידיו צבועות אסטיס, לא יישא את כפיו, מפני שהעם מסתכלין בו.
ד,ז [ח] האומר איני עובר לפני התיבה בצבועים, אף בלבנים לא יעבור; בסנדל איני עובר, אף יחף לא יעבור. העושה תפילתו עגולה--סכנה, ואין בה מצוה. נתנה על מצחו, או על פס ידו--הרי זו דרך המינות; ציפה זהב, ונתנה על בית אונקלי שלו--הרי זו דרך החיצונים. [ט] האומר יברכוך טובים, הרי זו דרך המינות. על קן ציפור יגיעו רחמיך, ועל טוב ייזכר שמך, מודים מודים--משתקים אותו. המכנה בעריות, משתקין אותו. האומר "ומזרעך לא תיתן, להעביר למולך" (ויקרא יח,כא), מן זרעך לא תיתן לאעברא בארמיתא--משתקין אותו בנזיפה.
ד,ח [י] מעשה ראובן, נקרא ולא מיתרגם. מעשה תמר, נקרא ומיתרגם. מעשה העגל--הראשון, נקרא ומיתרגם; והשני, נקרא ולא מיתרגם. ברכת כוהנים, נקראין ולא מיתרגמין. מעשה דויד ואמנון, לא נקראין ולא מיתרגמין. אין מפטירין במרכבה; רבי יהודה מתיר. רבי אליעזר אומר, אין מפטירין ב"הודע את ירושלים" (יחזקאל טז,ב).