| מוזג כוס ראשון ומקדש עליו (הלכות שבת כט,יט; הלכות חמץ ומצה ח,א): | One pours the first cup and says the blessings of Qiddush over it: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who creates the fruit of the vine. |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ מִכָּל עָם, וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן, בָּחַר בָּנוּ וַיְגַדְּלֵנוּ, רָצָה בָנוּ וַיְפָאֲרֵנוּ; וַתִּתֵּן לָנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה, | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who sanctified us from among all peoples, exalted us above all tongues, chose us and made us great, desired us and glorified us. And You, LORD our God, lovingly give us |
| בשבת: | On the Sabbath: |
| שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה, | Sabbaths for rest, |
| המשך: | Continued: |
| מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, | festivals for happiness and holidays and seasons for rejoicing, |
| בשבת: | On the Sabbath: |
| אֶת יוֹם הַמָּנוֹחַ הַזֶּה, | this day of rest, |
| המשך: | Continued: |
| אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, זְמָן חֵרוּתֵנוּ, בְּאַהֲבָה, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם: כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, וּמוֹעֲדֵי קָדְשְׁךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. | this holiday, a holy convocation, this day of the Festival of Matzot, the season of our freedom, with love, a remembrance of the Exodus from Egypt: for You have chosen us and sanctified us from all peoples, and Your holy festivals You granted us with happiness and rejoicing. |
| שלא בשבת: | Not on the Sabbath: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. | Blessed are You LORD, Who sanctifies Israel and the seasons. |
| בשבת: | On the Sabbath: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. | Blessed are You LORD, Who sanctifies the Sabbath, Israel, and the seasons. |
| במוצאי שבת, מברך על הנר ומבדיל (הלכות שבת כט,כב): | At the exit from the Sabbath, one blesses over the candle and says havdalah: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who creates lights of fire. |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לַחֹל, וּבֵין אוֹר לַחֹשֶׁךְ, וּבֵין יִשְׂרָאֵל לַגּוֹיִים, וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who distinguishes between holy and secular, and between light and darkness, and between Israel and the Gentiles, and between the seventh day and the six days of work. Blessed are You LORD, Who distinguishes between holy and holy. |
| המשך: | Continued: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמָן הַזֶּה. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who has given us life, and sustained us, and brought us to this season. |
| ומסב על צד שמאל ושותה את כל הכוס (הלכות חמץ ומצה ז,ט-י [ז-ח]); אם שתה רוב הכוס המחזיק שיעור רביעית, יצא (הלכות חמץ ומצה ז,יא [ט]). | Reclining on the left side, one drinks the entire cup; if one drank most of a cup holding at least a revi`it (5 oz.), one fulfilled the obligation. |
| * * * | |
| לשיטת הרמב"ם, אין איסור לגרום לברכות (ראה הלכות תפילה ז,טו-טז, על הדרך להגיע למאה ברכות בשבת ויום טוב; וראה הלכות ברכות ד,ז). לכן מברך ברכה בפני עצמה על כל כוס וכוס, לפניו (הלכות חמץ ומצה ז,יב [י]); אם שתה שיעור רביעית וגמר בליבו שלא לשתות עד כוס החובה הבא למרות שמותר לשתות בין כוס לכוס חוץ מבין כוס שלישי לכוס רביעי (שם), מברך גם אחרי כל כוס וכוס. נוסח הברכה למי שקיים את תנאי ברכה אחרונה הוא (הלכות ברכות ג,יג; ח,יד): | In Rambam's methodology, there is no prohibition against causing extra blessings. One thus says a separate blessing on each cup of wine, before drinking. If one drank a revi`it (5 oz.) and resolved in his heart not to drink until the next obligatory cup, even though it is permitted to do so (apart from between the third and fourth cups), he also blesses after each and every cup. One who fulfills this condition says the following blessing: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ. רַחֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ; וְשַׂמְּחֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ | Blessed are You LORD our God King of the Universe, for the vine and the fruit of the vine, for the produce of the field, and for a delightful, good, and spacious land that You desired and bequeathed our ancestors. Have mercy, LORD our God, on Israel Your people, and on Jerusalem Your city, and on Zion the abode of Your glory, and bring us up to it, and make us happy in its rebuilding; and make us happy LORD our God, |
| בשבת: | On the Sabbath: |
| בְּיוֹם הַמָּנוֹחַ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, | on this seventh day of rest, |
| המשך: | Continued: |
| בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטַהְרָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, עַל הָאָרֶץ וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ. | on this day of holy convocation, on this day of the Feast of Matzot, and we will bless You for it in holiness and purity. Blessed are You LORD, for the Land and for its fruits. |
| * * * | |
| ואחר הכוס הראשון, מברך "על נטילת ידיים" ונוטל ידיו כמו לפני סעודה (הלכות ברכות ו,ב; הלכות חמץ ומצה ח,א): | After the first cup, one blesses "on washing hands" and then ritually washes hands just as before a meal: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who sanctified us with His commandments, and commanded us on washing hands. |
| ומביאים שולחן ערוך ועליו מרור וירק אחר ומצה וחרוסת ושני מיני בשר, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה. ומתחיל ומברך על הירק האחר (הלכות חמץ ומצה ח,א-ב): | A set table is brought, and on it are maror (bitter herb leaves and stems, most typically romaine lettuce) and a different vegetable and matzah and charoset and two types of meat, one to commemorate the Pesach sacrifice and the other to commemorate the pilgrimage festival sacrifice. One starts and blesses over the other vegetable: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who creates the fruit of the earth. |
| ומטבל אותו בחרוסת ואוכל כזית. בסוף הסעודה אחרי אכילת כזית מצה אחרון, אין לטעום מאכל אחר כלל (הלכות חמץ ומצה ח,ט); אבל בשלב הזה, אין אסור לאכול ממיני מעדנים וקליות ולשתות משקאות כנהוג בשבת, כדי להרוויח ברכות ולהתאושש להגדה. אחרי אכילת הירק מטובל בחרוסת ואחרי התקרובת, יש לברך ברכות אחרונות כראוי למה שאכל ושתה בשיעור ברכה אם אינו מתכוון לטעום במשך ההגדה. | One then dips the vegetable in the charoset and eats the volume of an average olive. After the feast, after eating a final volume of an average olive of matzah, one may not taste anything at all. However, at this point, it is not prohibited to eat all sorts of delicacies and toasted nuts and drinks, as one does on the Sabbath, in order to increase the number of blessings said, and to fortify oneself for the telling of the story of the Exodus. After eating the dipped vegetable and the appetizers, one must bless final blessings as appropriate to the type of food one was eating, if one does not intend to eat during the telling of the story. |
| ואחר כך עוקרים את השולחן מלפני קורא ההגדה לבדו, ומוזגים כוס שני. | Afterwords, the table is removed from in front of the reader of the story of the Exodus only, and a second cup is poured: |
| * * * | |
| נוסח ההגדה שנהגו בה ישראל בזמן הגלות, כך הוא (סוף הלכות חמץ ומצה), אך ספק אם מתאים להמשיך לומר הפסקה הבאה בארצנו בימינו; מתחיל על הכוס השני ואומר: | The version of the haggadah that Israel has used during the time of the Diaspora follows, but it is doubtful whether it is appropriate to say the following paragraph in our land and time. One begins with the second cup and says: |
| בִּבְהִילוּ יָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם. הַא לַחְמָא עַנְיָא, דַּאֲכַלוּ אֲבָהָתַנָא דִּנְפַקוּ מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם. כָּל דִּכְפִין, יֵיתֵי וְיֵיכוּל; וְכָל דִּצְרִיךְ לְפַסַּח, יֵיתֵי וִיפַסַּח. שַׁתָּא הָכָא, לַשָּׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל; שַׁתָּא הָדָא עַבְדֵי, לְשַׁתָּא דְּאָתְיָא בְּנֵי חוֹרֵי. | In haste we left Egypt. This is the bread of affliction, which our ancestors who left the land of Egypt ate. Whoever is hungry, let him come and eat; whoever is in need of a Passover Seder, let him come and celebrate with us. This year we are here; next year, may we be in the Land of Israel. This year we are slaves; next year, may we be free men. |
| * * * | |
| וכאן הבן שואל "מה נשתנה הלילה הזה"--אין לו בן, אשתו שואלתו; אין לו אישה, שואלים זה את זה, ואפילו היו כולם חכמים; היה לבד, שואל לעצמו (הלכות חמץ ומצה ז,ד [ג]; ח,ב-ג): | Here the child asks "what distinguishes this night?" If one has no child, his wife asks him; if one has no wife, the participants ask each other, even if they are all learned; if one is alone, he asks himself: |
| מַה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה, מִכָּל הַלֵּילוֹת? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת, אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אַפִלּוּ פַּעַם אַחַת; וְהַלַּיְלָה הַזֶּה, שְׁתֵּי פְּעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת, אָנוּ אוֹכְלִים חָמֵץ וּמַצָּה; וְהַלַּיְלָה הַזֶּה, כֻּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת, אָנוּ אוֹכְלִים שְׁאָר יְרָקוֹת; וְהַלַּיְלָה הַזֶּה, מְרוֹרִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת, אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין; וְהַלַּיְלָה הַזֶּה, כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין. | What distinguishes this night from all other nights? On all other nights, we do not dip even once; but tonight, we dip twice. On all other nights, we eat leavened bread and matzah; but tonight, all is matzah. On all other nights, we eat any vegetable; but tonight, we eat maror. On all other nights, we eat sitting or reclining; but tonight, we all recline. |
| וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח. כיצד? מתחיל ומספר שבתחילה היו אבותינו בימי תרח ומלפניו כופרים וטועים אחרי ההבל ורודפים עבודה זרה; ומסיים בדת האמת שקירבנו הקדוש ברוך הוא לה, והבדילנו מן התועים, וקירבנו לייחודו. וכן מתחיל ומודיע שעבדים היינו לפרעה במצריים, וכל הרעה שגמלונו (הלכות חמץ ומצה ז,ו [ד]): | One must begin with degradation and end with praise. How? One begins and tells that at first our ancestors in the days of Terach and before him were deniers and mistakenly followed nothingness and idol worship; and one finishes with the true faith that The Holy One, blessed be He, brought us close to, and separated us from those in error, and drew us close to His Oneness. And likewise, one begins and tells that we were slaves to Pharaoh in Egypt, and about all the evil they did to us. |
| * * * | |
| עֲבָדִים הָיִינוּ, לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם; וַיּוֹצִיאֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא גָאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, עֲדַיִן אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם. וְאַפִלּוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים, כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה--מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֶּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם; וְכָל הַמַּאֲרִיךְ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. | We were slaves to Pharaoh in Egypt; but God took us out from there, with a strong hand and an outstretched arm. And had the Holy One, blessed be He, not taken our ancestors out of Egypt--we, our children, and our children's children would still be enslaved to Pharaoh in Egypt. Therefore, even if we are all wise, all men of understanding, all well versed in the Torah--we would still be commanded to tell about the Exodus from Egypt; and whoever tells about it at length is worthy of praise. |
| מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשׁוּעַ וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרִבִּי עֲקִיבָה וְרִבִּי טַרְפוֹן, שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרָק; וְהָיוּ מְסַפְּרִין בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַּלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם, רִבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמָן קִרְיַת שְׁמַע שֶׁלְּשַׁחְרִית. | Once Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Akiva and Rabbi Tarfon were all celebrating the Seder in B'nai B'rak. And they told the story of the Exodus from Egypt the entire night, until their students came and told them, "our masters, the time has come for the morning recital of Shema`!" |
| אָמַר לָהֶם רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמָר "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת-יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים טז,ג)--"יְמֵי חַיֶּיךָ", הַיָּמִים; "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים "יְמֵי חַיֶּיךָ", הָעוֹלָם הַזֶּה; "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", לְהָבִיא אֶת יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. | Rabbi Elazar ben Azariah said to them, "Behold, I am like a man of seventy years of age, but I never merited having the story of the Exodus told at night until ben Zoma expounded what is written in "that thou mayest remember the day when thou camest forth out of the land of Egypt all the days of thy life" (Deuteronomy 16,3)--"the days of thy life", that is the days; "all the days of thy life", the nights as well. And the Sages say "the days of thy life", this world; "all the days of thy life", the world to come in the days of the Messiah. |
| * * * | |
| בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, בָּרוּךְ הוּא. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה--אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שְׁאֵינוּ יוֹדֵעַ לִשְׁאַל. | Blessed be the Omnipresent Who gave Torah to his people Israel, blessed be He. The Torah speaks of four sons--one wise, one wicked, one simple, and one who does not know how to ask. |
| חָכָם, מַה הוּא אוֹמֵר--"מָה הָעֵדֹת, וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אֶתְכֶם?" (דברים ו,כ). אַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ כְּהִלְכַּת הַפֶּסַח, אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקִימוֹן. | The wise one--what does he say? "What are the testimonies, and the statutes and the laws that the LORD our God commanded you?" (Deuteronomy 6,20). So you tell him about the laws of Pesach, that one may not eat anything whatsoever after the Pesach sacrifice. |
| רָשָׁע, מַה הוּא אוֹמֵר--"מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, לָכֶם?" (שמות יב,כו). "לָכֶם", וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל וְכָפַר בָּעִיקָר, אַף אַתָּה הַקְהֶה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: "בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם" (שמות יג,ח)--"לִי", וְלֹא לוֹ; אִלּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל. | The wicked one--what does he say? "What is this service to you?" (Exodus 12,26). "To you", and not to him. And since he excluded himself from the people at large, he denies the foundation of our faith. So you blunt his teeth and tell him, "It is because of this that the LORD acted for me when I came forth out of Egypt" (Exodus 13,8). "For me", and not for him; had he been there, he would not have been redeemed. |
| תָּם, מַה הוּא אוֹמֵר--"מַה-זֹּאת?" (שמות יג,יד). "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו--בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים" (שם). | The simple son--what does he say? "What is this?" (Exodus 13,14). "Tell him, 'with a strong hand God took us out from Egypt, from the house of slavery'" (ibid.). |
| וּשְׁאֵינוּ יוֹדֵעַ לִשְׁאַל, אַתְּ פְּתַח לוֹ--שֶׁנֶּאֱמָר "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם" (שמות יג,ח). "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ", יָכוֹל מֵרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ--תִּלְמֹד לוֹמַר "בַּיּוֹם הַהוּא". אִי "בַּיּוֹם הַהוּא", יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם--תִּלְמֹד לוֹמַר "בַּעֲבוּר זֶה", לֹא אָמַרְתִּי אֵלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ. | As for the one who does not know how to ask, you must begin for him, as it is written "and thou shalt tell thy son in that day, saying: It is because of this that the LORD acted for me when I came forth out of Egypt" (Exodus 13,8). "And thou shalt tell your son", perhaps we can begin from the beginning of the month [of Nisan]? The Torah teaches "on that day" [on the day of the Exodus]. If "on that day", perhaps we can begin while it is still day? The Torah teaches "because of this", to teach only when the matzah and maror are placed before you. |
| * * * | |
| מִתְּחִלָּה, עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ; וְעַכְשָׁיו, קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא לַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-כָּל-הָעָם, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר; וַיַּעַבְדוּ, אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַּח אֶת-אֲבִיכֶם אֶת-אַבְרָהָם, מֵעֵבֶר הַנָּהָר, וָאוֹלֵךְ אֹתוֹ, בְּכָל-אֶרֶץ כְּנָעַן; וָאַרְבֶּה, אֶת-זַרְעוֹ, וָאֶתֶּן-לוֹ, אֶת-יִצְחָק. וָאֶתֵּן לְיִצְחָק, אֶת-יַעֲקֹב וְאֶת-עֵשָׂו; וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת-הַר שֵׂעִיר, לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו, יָרְדוּ מִצְרָיִם" (יהושוע כד,ב-ד). | At first, our ancestors were idol worshippers; but now, the Omnipresent blessed be He has drawn us close to His service, as it is written "And Joshua said unto all the people: 'Thus saith the LORD, the God of Israel: Your fathers dwelt of old time beyond the River, even Terah, the father of Abraham, and the father of Nahor; and they served other gods. And I took your father Abraham from beyond the River, and led him throughout all the land of Canaan, and multiplied his seed, and gave him Isaac. And I gave unto Isaac Jacob and Esau; and I gave unto Esau mount Seir, to possess it; and Jacob and his children went down into Egypt'" (Joshua 24,2-4). |
| בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, בָּרוּךְ הוּא: שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַשֵּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמַה שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמָר "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו,יג-יד). | Blessed is He who keeps his promise to Israel his people, may He be blessed! For the Holy One blessed be He calculated the end [of our bondage] in order to fulfill His pledge to Abraham in the covenant 'between the parts', as it is written "And He said unto Abram: 'Know of a surety that thy seed shall be a stranger in a land that is not theirs, and shall serve them; and they shall afflict them four hundred years; and also that nation, whom they shall serve, will I judge; and afterward shall they come out with great substance'" (Genesis 15,13-14). |
| הִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ, וְלָנוּ--שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ, אֵלָא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ; וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם. | It is this that has stood by our ancestors and us: It is not only one that has risen up against us to destroy us; rather, in every generation, they rise against us to annihilate us. But the Holy One blessed be He saves us from their hand. |
| * * * | |
| ומסיים בניסים ובנפלאות שנעשו לנו ובחירותנו, והוא שידרוש "ארמי אובד אבי" עד שיגמור כל הפרשה; וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו, הרי זה משובח (הלכות חמץ ומצה ז,ו [ד]; ח,ג; והשווה הלכות ביכורים ג,י--נראה כי הכוונה לדברים פרק כו מ"ארמי אובד" בפסוק ה עד "אשר נתת לי יהוה" בפסוק י, ולא רק עד סוף פסוק ח כנהוג): | And one finishes with the miracles and wonders done for us, and our freedom. One should expound upon 'A wandering Aramean' until he finishes the entire portion. All who add and lengthen in expounding on this portion are praiseworthy. A careful examination of Mishneh Torah shows that "the entire portion" is from Deuteronomy 26,5 till the middle of verse 10, not just till verse 8 as many are accustomed: |
| ה אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. | 5 'A wandering Aramean was my father, and he went down into Egypt, and sojourned there, few in number; and he became there a nation, great, mighty, and populous. |
| ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. | 6 And the Egyptians dealt ill with us, and afflicted us, and laid upon us hard bondage. |
| ז וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. | 7 And we cried unto the LORD, the God of our fathers, and the LORD heard our voice, and saw our affliction, and our toil, and our oppression. |
| ח וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. | 8 And the LORD brought us forth out of Egypt with a mighty hand, and with an outstretched arm, and with great terribleness, and with signs, and with wonders. |
| ט וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. | 9 And He hath brought us into this place, and hath given us this land, a land flowing with milk and honey. |
| י וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה. | 10 And now, behold, I have brought the first of the fruit of the land, which Thou, O LORD, hast given me.' |
| צֵא וּלְמַד, מַה בִּקֶּשׁ לָבָן הָאֲרַמִּי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ--שֶׁפַּרְעֹה הָרָשָׁע, לֹא גָזַר אֵלָא עַל הַזְּכָרִים; וְלָבָן בִּקֶּשׁ לַעְקֹר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמָר "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם" (דברים כו,ה). מְלַמֵּד שֶׁלֹּא יָרַד לְהִשְׁתַּקֵּעַ אֵלָא לָגוּר שָׁם, שֶׁנֶּאֱמָר "וַיֹּאמְרוּ אֶל-פַּרְעֹה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי-אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וְעַתָּה יֵשְׁבוּ-נָא עֲבָדֶיךָ, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן" (בראשית מז,ד). | Go out and learn what Lavan the Aramean sought to do to Jacob our father! Pharaoh the evil only decreed against the males, but Lavan sought to uproot everything, as it is written "A wandering Aramean was my father" [while this makes little sense in English, the free word order of Hebrew and ambiguity of the verb "'oved" can be stretched somewhat to mean that an Aramean Lavan tried to cause the loss of Jacob] "and he went down into Egypt, and sojourned there" (Deuteronomy 26,5). This teaches that he did not descend to live there permanently, but rather temporarily, "And they said unto Pharaoh: 'To sojourn in the land are we come; for there is no pasture for thy servants' flocks; for the famine is sore in the land of Canaan. Now therefore, we pray thee, let thy servants dwell in the land of Goshen'" (Genesis 47,4). |
| בִּמְתֵי מְעָט--כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ, יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה; וְעַתָּה, שָׂמְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, לָרֹב" (דברים י,כב). | Few in number--as it is written "Thy fathers went down into Egypt with threescore and ten persons; and now the LORD thy God hath made thee as the stars of heaven for multitude" (Deuteronomy 10,22). |
| וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי--מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִין שָׁם. גָּדוֹל וְעָצוּם--כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם" (שמות א,ז). | And he became there a nation--this teaches that Israel were distinguishable from others there. Great, powerful--"And the children of Israel were fruitful, and increased abundantly, and multiplied, and waxed exceeding mighty; and the land was filled with them" (Exodus 1,7). |
| וָרָב--כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "רְבָבָה, כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי, וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים: שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה" (יחזקאל טז,ז). | And populous--as it is written "I cause thee to increase, even as the growth of the field. And thou didst increase and grow up, and thou camest to excellent beauty: thy breasts were fashioned, and thy hair was grown; yet thou wast naked and bare" (Ezekiel 16,7). |
| וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים--כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ" (שמות א,י). | And the Egyptians dealt ill with us--as it is written "come, let us deal wisely with them, lest they multiply, and it come to pass, that, when there befalleth us any war, they also join themselves unto our enemies, and fight against us, and get them up out of the land" (Exodus 1,10). |
| וַיְעַנּוּנוּ--כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה--אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס" (שמות א,יא). | And afflicted us--as it is written "Therefore they did set over them taskmasters to afflict them with their burdens. And they built for Pharaoh store-cities, Pithom and Raamses" (Exodus 1,11) |
| וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה--כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ" (שמות א,יג). | And laid upon us hard bondage--as it is written "And the Egyptians made the children of Israel to serve with rigour" (Exodus 1,13). |
| וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ--כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים, מִן-הָעֲבֹדָה" (שמות ב,כג). | And we cried unto the LORD, the God of our fathers--as it is written "And it came to pass in the course of those many days that the king of Egypt died; and the children of Israel sighed by reason of the bondage, and they cried, and their cry came up unto God by reason of the bondage" (Exodus 2,23). |
| וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ--כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ, אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב" (שמות ב,כד). | And the LORD heard our voice--as it is written "And God heard their groaning, and God remembered His covenant with Abraham, with Isaac, and with Jacob" (Exodus 2,24). |
| וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ--זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וַיַּרְא אֱלֹהִים, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּדַע, אֱלֹהִים" (שמות ב,כה). | And saw our affliction--the disruption of marital life, as it is written "And God saw the children of Israel, and God took cognizance of them" (Exodus 2,25). |
| וְאֶת-עֲמָלֵנוּ--אֵלּוּ הַבָּנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן" (שמות א,כב). | And our toil--these are the sons, as it is written "Every son that is born ye shall cast into the river, and every daughter ye shall save alive" (Exodus 1,22). |
| וְאֶת-לַחֲצֵנוּ--זֶה הַדֹּחַק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וְגַם-רָאִיתִי, אֶת-הַלַּחַץ, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, לֹחֲצִים אֹתָם" (שמות ג,ט). | And our oppression--this is the duress, as it is written "moreover I have seen the oppression wherewith the Egyptians oppress them" (Exodus 3,9). |
| וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם--לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, לֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, לֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֵלָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ: כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה" (שמות יב,יב). | And the LORD brought us forth out of Egypt--not by means of an angel, not by means of a seraph, not by means of an intermediary--rather the Holy One blessed be He, Himself, in His glory, as it is written "For I will go through the land of Egypt in that night, and will smite all the first-born in the land of Egypt, both man and beast; and against all the gods of Egypt I will execute judgments: I am the LORD" (Exodus 12,12). |
| בְּיָד חֲזָקָה--זֶה הַדֶּבֶר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "הִנֵּה יַד-יְהוָה הוֹיָה, בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן--דֶּבֶר, כָּבֵד מְאֹד" (שמות ט,ג). | With a mighty hand--this is the plague, as it is written "behold, the hand of the LORD is upon thy cattle which are in the field, upon the horses, upon the asses, upon the camels, upon the herds, and upon the flocks; there shall be a very grievous murrain" (Exodus 9,3). |
| וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה--זוֹ הַחֶרֶב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, נְטוּיָה עַל-יְרוּשָׁלִָם" (דברי הימים א כא,טז). | And with an outstretched arm--this is the sword, as it is written "having a drawn sword in his hand stretched out over Jerusalem" (1 Chronicles 21,16). |
| וּבְמֹרָא גָּדֹל--זֶה גִּלּוּי שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים, לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים: כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, בְּמִצְרַיִם--לְעֵינֶיךָ" (דברים ד,לד). | And with great terribleness--this is the revelation of the Divine presence, as it is written "Or hath God assayed to go and take Him a nation from the midst of another nation, by trials, by signs, and by wonders, and by war, and by a mighty hand, and by an outstretched arm, and by great terrors, according to all that the LORD your God did for you in Egypt before thine eyes?" (Deuteronomy 4,34). |
| וּבְאֹתוֹת--זֶה הַמַּטֶּה, שֶׁנֶּאֱמָר "וְאֶת-הַמַּטֶּה הַזֶּה, תִּקַּח בְּיָדֶךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-בּוֹ, אֶת-הָאֹתֹת" (שמות ד,יז). | And with signs--this is the rod, as it is written "And thou shalt take in thy hand this rod, wherewith thou shalt do the signs" (Exodus 4,17). |
| וּבְמֹפְתִים--זֶה הַדָּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר "וְנָתַתִּי, מוֹפְתִים, בַּשָּׁמַיִם, וּבָאָרֶץ: דָּם וָאֵשׁ, וְתִימְרוֹת עָשָׁן" (יואל ג,ג). | And with wonders--this is the blood, as it is written "And I will shew wonders in the heavens and in the earth, blood, and fire, and pillars of smoke" (Joel 3,3). |
| דָּבָר אַחֵר: בְּיָד חֲזָקָה, שְׁתַּיִם; וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, שְׁתַּיִם; וּבְמֹרָא גָּדֹל, שְׁתַּיִם; וּבְאֹתוֹת, שְׁתַּיִם; וּבְמֹפְתִים, שְׁתַּיִם. אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת, שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם; וְאֵלּוּ הֶן: דָּם, צְפַרְדֵּעַ, כִּנִּים, עָרוֹב, דֶּבֶר, שְׁחִין, בָּרָד, אַרְבֶּה, חֹשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת. רִבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִימָן, דְּצַ"ךְ עֲדַּ"שׁ בְּאַחַ"ב. | Another interpretation [of the above verse]: "with a mighty hand"--two; "and with an outstretched arm"--two; "and with great visions"--two; "and with signs"--two; "and with wonders"--two. These are the ten plagues that the Holy One blessed be He brought on Egypt: Blood, frogs, lice, wild beasts, plague, boils, hail, locusts, darkness, and slaying of the firstborn. Rabbi Yehuda coined an abbreviation for them using their Hebrew initials: "detzakh `adash be'achav". |
| * * * | |
| ומחזיר את השולחן לפניו ואומר (הלכות חמץ ומצה ז,ז-ח [ה-ו]; ח,ד-ה): | The table is returned in front of the reader, and he says: |
| רַבַּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ--פֶּסַח, מַצָּה, וּמְרוֹרִים. | Rabban Gamliel would say: Whoever does not say the following three things on Pesach has not fulfilled his obligation: the Pesach sacrifice, matzah, and maror. |
| פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִין בִּזְמָן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, עַל שֵׁם מָה--עַל שֵׁם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמָר "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר פָּסַח עַל-בָּתֵּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת-מִצְרַיִם, וְאֶת-בָּתֵּינוּ הִצִּיל; וַיִּקֹּד הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (שמות יב,כז). | The Pesach sacrifice that our ancestors would eat during the time the Temple stood--what is its reason? Because the Omnipresent passed over our ancestors' houses in Egypt, as it is written "that ye shall say: It is the sacrifice of the LORD's passover, for that He passed over the houses of the children of Israel in Egypt, when He smote the Egyptians, and delivered our houses.' And the people bowed the head and worshipped" (Exodus 12,27). |
| ומגביה את המצה בידו ואומר: | He raises the matzah in his hand and says: |
| מַצָּה זוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹכְלִין, עַל שֵׁם מָה--עַל שֵׁם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁלַּאֲבוֹתֵינוּ לְהַחְמִיץ, עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם מִיָּד: שֶׁנֶּאֱמָר "וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, עֻגֹת מַצּוֹת--כִּי לֹא חָמֵץ: כִּי-גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַם-צֵדָה, לֹא-עָשׂוּ לָהֶם" (שמות יב,לט). | This matzah that we eat--what is its reason? Because our ancestors' dough did not have time to leaven before the King of Kings blessed be He revealed Himself to them and redeemed them, as it is written "And they baked unleavened cakes of the dough which they brought forth out of Egypt, for it was not leavened; because they were thrust out of Egypt, and could not tarry, neither had they prepared for themselves any victual" (Exodus 12,39). |
| ומגביה את המרור בידו ואומר: | He raises the maror in his hand and says: |
| מְרוֹרִים אֵלּוּ שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹכְלִין, עַל שֵׁם מָה--עַל שֵׁם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִיִּים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמָר "וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה--אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ" (שמות א,יד). | This maror we eat--what is its reason? Because the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt, as it is written "And they made their lives bitter with hard service, in mortar and in brick, and in all manner of service in the field; in all their service, wherein they made them serve with rigour" (Exodus 1,14). |
| * * * | |
| וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר, חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁלֹּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל, אֵלָא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל--שֶׁנֶּאֱמָר "וְאוֹתָנוּ, הוֹצִיא מִשָּׁם--לְמַעַן, הָבִיא אֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ" (דברים ו,כג). | In every generation, a person is obligated to show himself as if he had left Egypt: for He did not redeem only our ancestors, but even us as well, as it is written "And He brought us out from thence, that He might bring us in, to give us the land which He swore unto our fathers" (Deuteronomy 6,23). |
| לְפִיכָּךְ אָנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֶר לְרוֹמַם לְגַדֶּל וּלְהַדֶּר, וּלְנַצַּח וּלְבָרֶךְ לְמִי שֶׁעָשָׂה לָנוּ וְלַאֲבוֹתֵינוּ אֵת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ, וְהוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, וּמִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל; וְנֹאמַר לְפָנָיו, הַלְלוּ יָהּ! | Therefore we are obligated to thank, praise, laud, glorify, exalt, magnify, adore, and give eternal honor to the One who did all these miracles for us and for our ancestors, and took us out from slavery to freedom, from servitude to redemption, from sorrow to happiness, from mourning to festivity, and from deep darkness to great light; let us say before Him, Hallelujah! |
| תהילים קיג: | Psalms 113: |
|
א הַלְלוּ-יָהּ: הַלְלוּ, עַבְדֵי יְהוָה; הַלְלוּ, אֶת-שֵׁם יְהוָה. |
1 Hallelujah. {N} Praise, O ye servants of the LORD, praise the name of the LORD. |
| ב יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ-- מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם. |
2 Blessed be the name of the LORD from this time forth and for ever. |
| ג מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ עַד-מְבוֹאוֹ-- מְהֻלָּל, שֵׁם יְהוָה. |
3 From the rising of the sun unto the going down thereof the LORD'S name is to be praised. |
| ד רָם עַל-כָּל-גּוֹיִם יְהוָה; עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ. |
4 The LORD is high above all nations, His glory is above the heavens. |
| ה מִי, כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ-- הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת. |
5 Who is like unto the LORD our God, that is enthroned on high, |
| ו הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת-- בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. |
6 That looketh down low upon heaven and upon the earth? |
| ז מְקִימִי מֵעָפָר דָּל; מֵאַשְׁפֹּת, יָרִים אֶבְיוֹן. |
7 Who raiseth up the poor out of the dust, and lifteth up the needy out of the dunghill; |
| ח לְהוֹשִׁיבִי עִם-נְדִיבִים; עִם, נְדִיבֵי עַמּוֹ. |
8 That He may set him with princes, even with the princes of His people. |
|
ט מוֹשִׁיבִי, עֲקֶרֶת הַבַּיִת-- אֵם-הַבָּנִים שְׂמֵחָה: הַלְלוּ-יָהּ. |
9 Who maketh the barren woman to dwell in her house as a joyful mother of children. {N} Hallelujah. |
| תהילים קיד: | Psalms 114: |
| א בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לֹעֵז. |
1 When Israel came forth out of Egypt, the house of Jacob from a people of strange language; |
| ב הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ; יִשְׂרָאֵל, מַמְשְׁלוֹתָיו. |
2 Judah became His sanctuary, Israel His dominion. |
| ג הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס; הַיַּרְדֵּן, יִסֹּב לְאָחוֹר. |
3 The sea saw it, and fled; the Jordan turned backward. |
| ד הֶהָרִים, רָקְדוּ כְאֵילִים; גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי-צֹאן. |
4 The mountains skipped like rams, the hills like young sheep. |
| ה מַה-לְּךָ הַיָּם, כִּי תָנוּס; הַיַּרְדֵּן, תִּסֹּב לְאָחוֹר. |
5 What aileth thee, O thou sea, that thou fleest? thou Jordan, that thou turnest backward? |
| ו הֶהָרִים, תִּרְקְדוּ כְאֵילִים; גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי-צֹאן. |
6 Ye mountains, that ye skip like rams; ye hills, like young sheep? |
| ז מִלִּפְנֵי אָדוֹן, חוּלִי אָרֶץ; מִלִּפְנֵי, אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב. |
7 Tremble, thou earth, at the presence of the Lord, at the presence of the God of Jacob; |
| ח הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם-מָיִם; חַלָּמִישׁ, לְמַעְיְנוֹ-מָיִם. | 8 Who turned the rock into a pool of water, the flint into a fountain of waters. |
| * * * | |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכֹל בּוֹ מַצָּה וּמְרוֹרִים. כֵּן יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירָךְ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתָךְ, וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים שֶׁיַּגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבְּחָךְ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָשׁ עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, who redeemed us and redeemed our ancestors from Egypt, and enabled us to reach this night so that we may eat matzah and maror upon it. So too, may the LORD our God and the God of our ancestors enable us to reach other festivals and holidays coming to us in peace, celebrating in the rebuilding of Your city and rejoicing in Your service. Then shall we eat of the sacrifices and of the Pesach offerings whose blood shall reach the wall of Your altar to be graciously accepted. Then shall we offer thanks to You with a new song for our redemption and for the deliverance of our souls. Blessed are You LORD, who redeems Israel. |
| ומברך (הלכות חמץ ומצה ח,ה): | One says the blessing: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who creates the fruit of the vine. |
| ומסב על צד שמאל ושותה את כל הכוס (הלכות חמץ ומצה ז,ט-י [ז-ח]); אם שתה רוב הכוס המחזיק שיעור רביעית, יצא (הלכות חמץ ומצה ז,יא [ט]). אם שתה שיעור רביעית ואינו מתכוון לשתות יין בסעודה, יש לברך: | Reclining on the left side, one drinks the entire cup; if one drank most of a cup holding at least a revi`it (5 oz.), one fulfilled the obligation. One who drank a revi`it and does not intend to drink wine during the meal says the following blessing: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ. רַחֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ; וְשַׂמְּחֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ | Blessed are You LORD our God King of the Universe, for the vine and the fruit of the vine, for the produce of the field, and for a delightful, good, and spacious land that You desired and bequeathed our ancestors. Have mercy, LORD our God, on Israel Your people, and on Jerusalem Your city, and on Zion the abode of Your glory, and bring us up to it, and make us happy in its rebuilding; and make us happy LORD our God, |
| בשבת: | On the Sabbath: |
| בְּיוֹם הַמָּנוֹחַ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, | on this seventh day of rest, |
| המשך: | Continued: |
| בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטַהְרָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, עַל הָאָרֶץ וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ. | on this day of holy convocation, on this day of the Feast of Matzot, and we will bless You for it in holiness and purity. Blessed are You LORD, for the Land and for its fruits. |
| * * * | |
| ואחר כך מברך "על נטילת ידיים" ונוטל ידיו עוד פעם, שהרי הסיח דעתו בשעת קריאת ההגדה (הלכות ברכות ו,יח [יז]; הלכות חמץ ומצה ח,ו): | Afterwards, one blesses "on washing hands" again, because his mind has been distracted from paying attention to his hands during the reading of the story of the Exodus: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who sanctified us with His commandments, and commanded us on washing hands. |
| לוקח שתי מצות וחולק אחת מהן ומניח הפרוסה על השלמה, ומברך על כיכר וחצי--שלא כבשבת ובחגים אחרים--משום שנאמר לחם עוני ודרכו של עני בפרוסה (הלכות חמץ ומצה ח,ו): | One takes two matzot, breaks one of them in half, and places one half on the whole matzah. Thus one blesses on a loaf-and-a-half, unlike on the Sabbath and other holidays--because it is written 'poor bread', and the manner of the poor is to bless on a slice: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who brings forth bread from the Earth. |
| וחוזר ומברך (הלכות חמץ ומצה ח,ח): | And continues, and blesses: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצָּה. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who sanctified us with His commandments, and commanded us on eating matzah. |
| ומטבל מצה בחרוסת ואוכל, וצריך לאכול כזית מצה בהסיבת שמאל (הלכות חמץ ומצה ז,י [ח]). וחוזר ומברך (הלכות חמץ ומצה ח,ח): | One dips the matzah in charoset and eats, and must eat at least the volume of an average olive of matzah while reclining on the left side. One continues and blesses: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרוֹר. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who sanctified us with His commandments, and commanded us on eating maror. |
| ומטבל מרור בחרוסת ואוכל כזית, ואין צריך הסיבה; ולא ישהה אותו בחרוסת שמא יבטל טעמו (הלכות חמץ ומצה ז,י [ח]; ז,טו [יג]; ח,ח). וחוזר וכורך מצה ומרור מטבל בחרוסת ואוכלם בלא ברכה, זכר למקדש (שם). ואחר כך נמשך בסעודה, ואוכל כל מה שהוא רוצה לאכול ושותה כל מה שהוא רוצה לשתות; ובאחרונה אוכל כזית מצה, ואינו טועם אחריה מאכל אחר כלל (הלכות חמץ ומצה ח,ט). | One dips the maror in charoset and eats the volume of an average olive, and there is no need to recline. One must not leave it long in the charoset, lest the flavor of the maror be lost. One continues and makes a sandwich of matzah and maror dipped in charoset, and eats it without any blessing, as a remembrance of the Temple. Afterwards, one continues with the feast, and eats whatever one wishes and drinks whatever one wishes. Finally, one eats the volume of an average olive of matzah and eats nothing at all thereafter. |
| ואחר כך נוטל ידיו ללא ברכה (מים אחרונים), ומוזג כוס שלישי ומברך ברכת המזון עליו (הלכות חמץ ומצה ח,י). | Afterwards, one washes one's hands without blessing, and pours a third cup and says the Grace after Meals. |
| * * * | |
| שלושה או יותר שסעדו כאחד חייבים לברך ברכת הזימון קודם ברכת המזון (הלכות ברכות ה,ב-ג [ב-ד]). אם הם פחות מעשרה, פותח אחד מהם: | Three or more who ate together must say the "invitation" blessing before the Grace after Meals. If they are fewer than ten men, one of them opens: |
| נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ! | Let us bless Him Whose food we have eaten! |
| האחרים עונים: | The others answer: |
| בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ! | Blessed is He Whose food we have eaten, and through Whose goodness we live! |
| והפותח חוזר ואומר: | The first person repeats, saying: |
| בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ! | Blessed is He Whose food we have eaten, and through Whose goodness we live! |
| * * * | |
| ואם הם עשרה ומעלה, אחד פותח: | If there were ten men or more, one opens: |
| נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ! | Let us bless our God Whose food we have eaten! |
| האחרים עונים: | The others answer: |
| בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ! | Blessed is our God, Whose food we have eaten, and through Whose goodness we live! |
| והפותח חוזר ואומר: | The first person repeats, saying: |
| בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ, וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ! | Blessed is our God, Whose food we have eaten, and through Whose goodness we live! |
| * * * | |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוֹב בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הוּא זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל--כָּאָמוּר פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ; וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן--, וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בִּרְיוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, הַזָּן אֶת הַכֹּל. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who nourishes the entire world with goodness, with kindness, and with mercy. And Whose great goodness we have never lacked and will never lack forever and ever, because He nourishes and provides a livelihood for all--as it is written "Thou openest Thy hand, and satisfiest every living thing with favour"--and prepares nourishment for all His creatures that He created. Blessed are You LORD, Who nourishes all. |
| * * * | |
| נוֹדֶה לָךְ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, וּנְבָרֶכְךָ מַלְכֵּנוּ, כִּי הִנְחַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה, בְּרִית וְתוֹרָה; עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, עַל תּוֹרָתָךְ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ עַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ. עַל כֻּלָּם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אָנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ--כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן. | We thank You LORD our God, and bless you our King, for having bequeathed our ancestors a delightful, good, and spacious Land, a Covenant and Torah; for taking us out of the land of Egypt, and redeeming us from the house of slavery, for Your Torah which You taught us, for the laws of Your will which You made known to us. And for all of them, LORD our God, we thank You and bless Your name--as it is written "And thou shalt eat and be satisfied, and bless the LORD thy God for the good land which He hath given thee". Blessed are You LORD, for the Land and for the nourishment. |
| * * * | |
| רַחֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִיד מְשִׁיחָךְ תַּחְזִיר לִמְקוֹמָהּ בְּיָמֵינוּ. | Have mercy, LORD our God, on Israel Your people, and on Jerusalem Your city, and on Zion the dwelling place of Your glory, and on the great and holy House that is called by Your name, and return the kingship of the House of David to its place in our days! |
| בשבת (הלכות ברכות ב,ה; מעכב, שם ב,יב): | On the Sabbath: |
| אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, וְנִשְׁבֹּת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ, וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ. | Our God and God of our ancestors, may it please You to strengthen us through Your commandments and through the commandment of this seventh day of rest, that we may cease work on it and rest on it as ordained by Your will, and may there not be any distress or grief on our day of rest, |
| המשך: | Continued: |
| אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבוֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה יֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד יִזָּכֵר לְפָנֶיךָ זִכְרוֹנֵנוּ, זִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, זִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִיד עַבְדָּךְ, זִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵטָה לְטוֹבָה לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים--בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, פָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, הוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים; חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ, וּמַלְּטֵנוּ בוֹ מִכָּל צָרָה וְיָגוֹן, וְשַׂמְּחֵנוּ בוֹ שִׂמְחָה שְׁלֵמָה. וּבְנֵה אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּקָרוֹב, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן! | Our God and God of our ancestors, may there rise up and come, arrive, be seen, be desired, be heard, be recalled, and be remembered before You our remembrance, the remembrance of our ancestors, the remembrance of Jerusalem Your city, the remembrance of the Messiah son of David your servant, the remembrance of the entire House of Israel before You, for deliverance, for goodness, for grace, for kindness, and for mercy--on this day of holy convocation, on this day of the Feast of Matzot, to be merciful and to save us on it. Remember us, LORD our God, on it for good, and recall us on it for a blessing, and save us on it for life, in the matter of salvation and mercy; pity us and be gracious to us, and have mercy on us, and deliver us on it from all distress and grief, and gladden us on it with complete happiness. And rebuild Jerusalem soon, as You have said. Blessed are You LORD, Who rebuilds Jerusalem in His mercy. Amen! |
| * * * | |
| בשבת, שכח ולא הזכיר את קדושת היום, אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית, אומר (הלכות ברכות ב,יב): | On the sabbath, if one forgot to mention the holiness of the day--if he remembered before the fourth blessing, he says: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן שַׁבָּת מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְאוֹת וְלִבְרִית קֹדֶשׁ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who gave the Sabbath of rest to His people Israel as a sign and as a holy covenant. Blessed are You LORD, Who sanctifies the Sabbath. |
| ביום טוב, שכח ולא הזכיר את קדושת היום, אם נזכר קודם שיתחיל בברכה רביעית, אומר (הלכות ברכות ב,יב): | On a holiday, if one forgot to mention the holiness of the day--if he remembered before the fourth blessing, he says: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who gave holidays to His people Israel for rejoicing and happiness. Blessed are You LORD, Who sanctifies Israel and the seasons. |
| * * * | |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל, אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ, קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא גּוֹמְלֵנוּ חֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים, וְכָל טוֹב. הָרַחֲמָן יִשְׁתַּבַּח לְדוֹרֵי דוֹרִים! הָרַחֲמָן יִתְפָּאַר לְנֵצַח נְצָחִים! הָרַחֲמָן יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד! הָרַחֲמָן יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא! | Blessed are You LORD our God King of the Universe, the only God, our Father, our King, our Strength, our Creator, our Holy One, the Holy One of Jacob, the King Who is good and does good, Who on every day grants us grace and kindness and mercy and every manner of good. The Merciful One will be blessed forever and ever! The Merciful One will be glorified for all eternity! The Merciful One will provide for our livelihood in honor! The Merciful One will grant us the privilege to reach the Messianic age, and the rebuilding of the Temple, and the life of the World to Come! |
| האורח מוסיף ברכה לבעל הבית (ויש לו רשות להאריך בה; הלכות ברכות ב,ז): | A guest adds the following blessing for the host (and may add to it if he wishes): |
| יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא תֵבוֹשׁ בַּעַל הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא תִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא. | May it be His will that you, the host, not be shamed in this world, and that you not be humiliated in the World to Come. |
| המשך: | Continued: |
| מִגְדּוֹל, יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ; וְעֹשֶׂה-חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ, עַד-עוֹלָם. כְּפִירִים, רָשׁוּ וְרָעֵבוּ; וְדֹרְשֵׁי יְהוָה, לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב. הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. | A tower of salvation is He to His king; and showeth mercy to His anointed, to David and to his seed, for evermore. The young lions do lack, and suffer hunger; but they that seek the LORD want not any good thing. O give thanks unto the LORD, for He is good, for His mercy endureth for ever. |
| * * * | |
| בשבת ויום טוב, שכח ולא הזכיר קדושת היום, אם נזכר אחר שהתחיל בברכה רביעית, פוסק וחוזר לראש, שהוא ברכת הזן (הלכות ברכות ב,יב). | On the Sabbath and a holiday, if one forgot to mention the holiness of the day--if he remembered after beginning the fourth blessing, he stops and returns to the beginning, that is, the first blessing of "Who nourishes". |
| * * * | |
| ומברך (הלכות חמץ ומצה ז,יב [י]): | And one blesses: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who creates the fruit of the vine. |
| ומסב על צד שמאל ושותה את כל הכוס (הלכות חמץ ומצה ז,ט-י [ז-ח]); אם שתה רוב הכוס המחזיק שיעור רביעית, יצא (הלכות חמץ ומצה ז,יא [ט]). בין כוס שלישי זה לרביעי, אסור לשתות (הלכות חמץ ומצה ז,יב [י]). אם שתה שיעור רביעית, יש לברך: | And reclining on the left side, one drinks the entire cup; if one drank most of a cup holding at least a revi`it (5 oz.), one fulfilled the obligation. Between this third cup and the fourth cup, it is forbidden to drink wine; one who did drink the revi`it says the following blessing: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ. רַחֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ; וְשַׂמְּחֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ | Blessed are You LORD our God King of the Universe, for the vine and the fruit of the vine, for the produce of the field, and for a delightful, good, and spacious land that You desired and bequeathed our ancestors. Have mercy, LORD our God, on Israel Your people, and on Jerusalem Your city, and on Zion the abode of Your glory, and bring us up to it, and make us happy in its rebuilding; and make us happy LORD our God, |
| בשבת: | On the Sabbath: |
| בְּיוֹם הַמָּנוֹחַ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, | on this seventh day of rest, |
| המשך: | Continued: |
| בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטַהְרָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, עַל הָאָרֶץ וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ. | on this day of holy convocation, on this day of the Feast of Matzot, and we will bless You for it in holiness and purity. Blessed are You LORD, for the Land and for its fruits. |
| * * * | |
| ואחר כך מוזג כוס רביעי, וגומר עליו את ההלל ואומר עליו את ברכת השיר (הלכות חמץ ומצה ח,י); ויש רשות לגמור את ההלל בכל מקום שירצה, אף על פי שאינו מקום הסעודה (הלכות חמץ ומצה ח,י): | Afterwards, one pours the fourth cup and finishes the Hallel over it, and says over it the Blessing of Song. One is permitted to finish the Hallel anywhere one desires, even if it is not the place where he ate. |
| תהילים קטו: | Psalms 115: |
| א לֹא לָנוּ יְהוָה, לֹא-לָנוּ: כִּי-לְשִׁמְךָ, תֵּן כָּבוֹד--עַל-חַסְדְּךָ, עַל-אֲמִתֶּךָ. |
1 Not unto us, O LORD, not unto us, but unto Thy name give glory, for Thy mercy, and for Thy truth's sake. |
| ב לָמָּה, יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם: אַיֵּה-נָא, אֱלֹהֵיהֶם. |
2 Wherefore should the nations say: 'Where is now their God?' |
| ג וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם-- כֹּל אֲשֶׁר-חָפֵץ עָשָׂה. |
3 But our God is in the heavens; whatsoever pleased Him He hath done. |
| ד עֲצַבֵּיהֶם, כֶּסֶף וְזָהָב; מַעֲשֵׂה, יְדֵי אָדָם. |
4 Their idols are silver and gold, the work of men's hands. |
| ה פֶּה-לָהֶם, וְלֹא יְדַבֵּרוּ; עֵינַיִם לָהֶם, וְלֹא יִרְאוּ. |
5 They have mouths, but they speak not; eyes have they, but they see not; |
| ו אָזְנַיִם לָהֶם, וְלֹא יִשְׁמָעוּ; אַף לָהֶם, וְלֹא יְרִיחוּן. |
6 They have ears, but they hear not; noses have they, but they smell not; |
| ז יְדֵיהֶם, וְלֹא יְמִישׁוּן--רַגְלֵיהֶם, וְלֹא יְהַלֵּכוּ; לֹא-יֶהְגּוּ, בִּגְרוֹנָם. |
7 They have hands, but they handle not; feet have they, but they walk not; neither speak they with their throat. |
| ח כְּמוֹהֶם, יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם-- כֹּל אֲשֶׁר-בֹּטֵחַ בָּהֶם. |
8 They that make them shall be like unto them; yea, every one that trusteth in them. |
| ט יִשְׂרָאֵל, בְּטַח בַּיהוָה; עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. |
9 O Israel, trust thou in the LORD! He is their help and their shield! |
| י בֵּית אַהֲרֹן, בִּטְחוּ בַיהוָה; עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. |
10 O house of Aaron, trust ye in the LORD! He is their help and their shield! |
| יא יִרְאֵי יְהוָה, בִּטְחוּ בַיהוָה; עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. |
11 Ye that fear the LORD, trust in the LORD! He is their help and their shield. |
|
יב יְהוָה, זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ: יְבָרֵךְ, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל; יְבָרֵךְ, אֶת-בֵּית אַהֲרֹן. |
12 The LORD hath been mindful of us, He will bless-- {N} He will bless the house of Israel; He will bless the house of Aaron. |
| יג יְבָרֵךְ, יִרְאֵי יְהוָה-- הַקְּטַנִּים, עִם-הַגְּדֹלִים. |
13 He will bless them that fear the LORD, both small and great. |
| יד יֹסֵף יְהוָה עֲלֵיכֶם; עֲלֵיכֶם, וְעַל בְּנֵיכֶם. |
14 The LORD increase you more and more, you and your children. |
| טו בְּרוּכִים אַתֶּם, לַיהוָה-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ. |
15 Blessed be ye of the LORD who made heaven and earth. |
| טז הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם, לַיהוָה; וְהָאָרֶץ, נָתַן לִבְנֵי-אָדָם. |
16 The heavens are the heavens of the LORD; but the earth hath He given to the children of men. |
| יז לֹא הַמֵּתִים, יְהַלְלוּ-יָהּ; וְלֹא, כָּל-יֹרְדֵי דוּמָה. |
17 The dead praise not the LORD, neither any that go down into silence; |
|
יח וַאֲנַחְנוּ, נְבָרֵךְ יָהּ-- מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם: הַלְלוּ-יָהּ. |
18 But we will bless the LORD from this time forth and for ever. {N} Hallelujah. |
| תהילים קטז: | Psalms 116: |
| א אָהַבְתִּי, כִּי-יִשְׁמַע יְהוָה-- אֶת-קוֹלִי, תַּחֲנוּנָי. |
1 I love that the LORD should hear my voice and my supplications. |
| ב כִּי-הִטָּה אָזְנוֹ לִי; וּבְיָמַי אֶקְרָא. |
2 Because He hath inclined His ear unto me, therefore will I call upon Him all my days. |
| ג אֲפָפוּנִי, חֶבְלֵי-מָוֶת--וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי; צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. |
3 The cords of death compassed me, and the straits of the nether-world got hold upon me; I found trouble and sorrow. |
| ד וּבְשֵׁם-יְהוָה אֶקְרָא: אָנָּה יְהוָה, מַלְּטָה נַפְשִׁי. |
4 But I called upon the name of the LORD: 'I beseech thee, O LORD, deliver my soul.' |
| ה חַנּוּן יְהוָה וְצַדִּיק; וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם. |
5 Gracious is the LORD, and righteous; yea, our God is compassionate. |
| ו שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהוָה; דַּלֹּתִי, וְלִי יְהוֹשִׁיעַ. |
6 The LORD preserveth the simple; I was brought low, and He saved me. |
| ז שׁוּבִי נַפְשִׁי, לִמְנוּחָיְכִי: כִּי-יְהוָה, גָּמַל עָלָיְכִי. |
7 Return, O my soul, unto Thy rest; for the LORD hath dealt bountifully with thee. |
| ח כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי, מִמָּוֶת: אֶת-עֵינִי מִן-דִּמְעָה; אֶת-רַגְלִי מִדֶּחִי. |
8 For thou hast delivered my soul from death, mine eyes from tears, and my feet from stumbling. |
| ט אֶתְהַלֵּךְ, לִפְנֵי יְהוָה-- בְּאַרְצוֹת, הַחַיִּים. |
9 I shall walk before the LORD in the lands of the living. |
| י הֶאֱמַנְתִּי, כִּי אֲדַבֵּר; אֲנִי, עָנִיתִי מְאֹד. |
10 I trusted even when I spoke: 'I am greatly afflicted.' |
| יא אֲנִי, אָמַרְתִּי בְחָפְזִי: כָּל-הָאָדָם כֹּזֵב. |
11 I said in my haste: 'All men are liars.' |
| יב מָה-אָשִׁיב לַיהוָה-- כָּל-תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. |
12 How can I repay unto the LORD all His bountiful dealings toward me? |
| יג כּוֹס-יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא; וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא. |
13 I will lift up the cup of salvation, and call upon the name of the LORD. |
| יד נְדָרַי, לַיהוָה אֲשַׁלֵּם; נֶגְדָה-נָּא, לְכָל-עַמּוֹ. |
14 My vows will I pay unto the LORD, yea, in the presence of all His people. |
| טו יָקָר, בְּעֵינֵי יְהוָה-- הַמָּוְתָה, לַחֲסִידָיו. |
15 Precious in the sight of the LORD is the death of His saints. |
|
טז אָנָּה יְהוָה, כִּי-אֲנִי עַבְדֶּךָ: אֲנִי-עַבְדְּךָ, בֶּן-אֲמָתֶךָ; פִּתַּחְתָּ, לְמוֹסֵרָי. |
16 I beseech Thee, O LORD, for I am Thy servant; {N} I am Thy servant, the son of Thy handmaid; Thou hast loosed my bands. |
| יז לְךָ-אֶזְבַּח, זֶבַח תּוֹדָה; וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא. |
17 I will offer to thee the sacrifice of thanksgiving, and will call upon the name of the LORD. |
| יח נְדָרַי, לַיהוָה אֲשַׁלֵּם; נֶגְדָה-נָּא, לְכָל-עַמּוֹ. |
18 I will pay my vows unto the LORD, yea, in the presence of all His people; |
|
יט בְּחַצְרוֹת, בֵּית יְהוָה-- בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם: הַלְלוּ-יָהּ. |
19 In the courts of the LORD'S house, in the midst of thee, O Jerusalem. {N} Hallelujah. |
| תהילים קיז: | Psalms 117: |
| א הַלְלוּ אֶת-יְהוָה, כָּל-גּוֹיִם; שַׁבְּחוּהוּ, כָּל-הָאֻמִּים. |
1 O praise the LORD, all ye nations; laud Him, all ye peoples. |
|
ב כִּי גָבַר עָלֵינוּ, חַסְדּוֹ-- וֶאֱמֶת-יְהוָה לְעוֹלָם: הַלְלוּ-יָהּ. |
2 For His mercy is great toward us; and the truth of the LORD endureth for ever. {N} Hallelujah. |
| תהילים קיח: | Psalms 118: |
| א הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
1 'O give thanks unto the LORD, for He is good, for His mercy endureth for ever.' |
| ב יֹאמַר-נָא יִשְׂרָאֵל: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
2 So let Israel now say, for His mercy endureth for ever, |
| ג יֹאמְרוּ-נָא בֵית-אַהֲרֹן: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
3 So let the house of Aaron now say, for His mercy endureth for ever. |
| ד יֹאמְרוּ-נָא יִרְאֵי יְהוָה: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
4 So let them now that fear the LORD say, for His mercy endureth for ever. |
| ה מִן-הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּהּ; עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ. |
5 Out of my straits I called upon the LORD; He answered me with great enlargement. |
| ו יְהוָה לִי, לֹא אִירָא; מַה-יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם. |
6 The LORD is for me; I will not fear; what can man do unto me? |
| ז יְהוָה לִי, בְּעֹזְרָי; וַאֲנִי, אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי. |
7 The LORD is for me as my helper; and I shall gaze upon them that hate me. |
| ח טוֹב, לַחֲסוֹת בַּיהוָה-- מִבְּטֹחַ, בָּאָדָם. |
8 It is better to take refuge in the LORD than to trust in man. |
| ט טוֹב, לַחֲסוֹת בַּיהוָה-- מִבְּטֹחַ, בִּנְדִיבִים. |
9 It is better to take refuge in the LORD than to trust in princes. |
| י כָּל-גּוֹיִם סְבָבוּנִי; בְּשֵׁם יְהוָה, כִּי אֲמִילַם. |
10 All nations compass me about; verily, in the name of the LORD I will cut them off. |
| יא סַבּוּנִי גַם-סְבָבוּנִי; בְּשֵׁם יְהוָה, כִּי אֲמִילַם. |
11 They compass me about, yea, they compass me about; verily, in the name of the LORD I will cut them off. |
|
יב סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים-- דֹּעֲכוּ, כְּאֵשׁ קוֹצִים; בְּשֵׁם יְהוָה, כִּי אֲמִילַם. |
12 They compass me about like bees; they are quenched as the fire of thorns; {N} verily, in the name of the LORD I will cut them off. |
| יג דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל; וַיהוָה עֲזָרָנִי. |
13 Thou didst thrust sore at me that I might fall; but the LORD helped me. |
| יד עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ; וַיְהִי-לִי, לִישׁוּעָה. |
14 The LORD is my strength and song; and He is become my salvation. |
| טו קוֹל, רִנָּה וִישׁוּעָה--בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים; יְמִין יְהוָה, עֹשָׂה חָיִל. |
15 The voice of rejoicing and salvation is in the tents of the righteous; the right hand of the LORD doeth valiantly. |
| טז יְמִין יְהוָה, רוֹמֵמָה; יְמִין יְהוָה, עֹשָׂה חָיִל. |
16 The right hand of the LORD is exalted; the right hand of the LORD doeth valiantly. |
| יז לֹא-אָמוּת כִּי-אֶחְיֶה; וַאֲסַפֵּר, מַעֲשֵׂי יָהּ. |
17 I shall not die, but live, and declare the works of the LORD. |
| יח יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ; וְלַמָּוֶת, לֹא נְתָנָנִי. |
18 The LORD hath chastened me sore; but He hath not given me over unto death. |
| יט פִּתְחוּ-לִי שַׁעֲרֵי-צֶדֶק; אָבֹא-בָם, אוֹדֶה יָהּ. |
19 Open to me the gates of righteousness; I will enter into them, I will give thanks unto the LORD. |
| כ זֶה-הַשַּׁעַר לַיהוָה; צַדִּיקִים, יָבֹאוּ בוֹ. |
20 This is the gate of the LORD; the righteous shall enter into it. |
| כא אוֹדְךָ, כִּי עֲנִיתָנִי; וַתְּהִי-לִי, לִישׁוּעָה. |
21 I will give thanks unto Thee, for Thou hast answered me, and art become my salvation. |
| כב אֶבֶן, מָאֲסוּ הַבּוֹנִים-- הָיְתָה, לְרֹאשׁ פִּנָּה. |
22 The stone which the builders rejected is become the chief corner-stone. |
| כג מֵאֵת יְהוָה, הָיְתָה זֹּאת; הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. |
23 This is the LORD'S doing; it is marvellous in our eyes. |
| כד זֶה-הַיּוֹם, עָשָׂה יְהוָה; נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ. |
24 This is the day which the LORD hath made; we will rejoice and be glad in it. |
| כה אָנָּא יְהוָה, הוֹשִׁיעָה נָּא; אָנָּא יְהוָה, הַצְלִיחָה נָּא. |
25 We beseech Thee, O LORD, save now! We beseech Thee, O LORD, make us now to prosper! |
| כו בָּרוּךְ הַבָּא, בְּשֵׁם יְהוָה; בֵּרַכְנוּכֶם, מִבֵּית יְהוָה. |
26 Blessed be he that cometh in the name of the LORD; we bless you out of the house of the LORD. |
| כז אֵל, יְהוָה--וַיָּאֶר-לָנוּ: אִסְרוּ-חַג בַּעֲבֹתִים--עַד קַרְנוֹת, הַמִּזְבֵּחַ. |
27 The LORD is God, and hath given us light; order the festival procession with boughs, even unto the horns of the altar. |
| כח אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ; אֱלֹהַי, אֲרוֹמְמֶךָּ. |
28 Thou art my God, and I will give thanks unto Thee; Thou art my God, I will exalt Thee. |
| כט הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. | 29 O give thanks unto the LORD, for He is good, for His mercy endureth for ever. {P} |
| יְהַלְלוּךָ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ וְצַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּרִנָּה יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ--כִּי אַתָּה יְהוָה, לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָעִים לְזַמֵּר, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם, אַתָּה הָאֵל. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, הַמֶּלֶךְ הַמְּשֻׁבָּח הַמְּפֹאָר, חַי וְקַיָּם, תָּמִיד יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. | LORD our God, all Your works will praise You, and all Your pious ones, the righteous who do Your will, and Your entire people the House of Israel will thank Your name with glad song--for you are the LORD, and to You it is good to give thanks, and to Your name it is pleasant to sing, and from the beginning and forever, You are the only God. Blessed are You LORD, the King Who is praised and glorified, living and present, Who will reign for all eternity. |
| * * * | |
| ומברך (הלכות חמץ ומצה ז,יב [י]): | And one blesses: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who creates the fruit of the vine. |
| ומסב על צד שמאל ושותה את כל הכוס (הלכות חמץ ומצה ז,ט-י [ז-ח]); אם שתה רוב הכוס המחזיק שיעור רביעית, יצא (הלכות חמץ ומצה ז,יא [ט]). אם שתה שיעור רביעית, יש לברך: | Reclining on the left side, one drinks the entire cup; if one drank most of a cup holding at least a revi`it (5 oz.), one fulfilled the obligation. One who drank a revi`it says the following blessing: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ. רַחֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ; וְשַׂמְּחֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ | Blessed are You LORD our God King of the Universe, for the vine and the fruit of the vine, for the produce of the field, and for a delightful, good, and spacious land that You desired and bequeathed our ancestors. Have mercy, LORD our God, on Israel Your people, and on Jerusalem Your city, and on Zion the abode of Your glory, and bring us up to it, and make us happy in its rebuilding; and make us happy LORD our God, |
| בשבת: | On the Sabbath: |
| בְּיוֹם הַמָּנוֹחַ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, | on this seventh day of rest, |
| המשך: | Continued: |
| בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטַהְרָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, עַל הָאָרֶץ וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ. | on this day of holy convocation, on this day of the Feast of Matzot, and we will bless You for it in holiness and purity. Blessed are You LORD, for the Land and for its fruits. |
| * * * | |
| ואינו טועם אחר כך כלום כל הלילה, חוץ מן המים. אך יש לו רשות למזוג כוס חמישי ולומר עליו "הלל הגדול" (הלכות חמץ ומצה ח,י), שהוא תהילים קלו: | One does not taste anything after this, the entire night, except for water. One does have, however, permission to pour a fifth cup and say over it the "Great Hallel", which is Psalms 136: |
| א הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
1 O give thanks unto the LORD, for He is good, for His mercy endureth for ever. |
| ב הוֹדוּ, לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
2 O give thanks unto the God of gods, for His mercy endureth for ever. |
| ג הוֹדוּ, לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
3 O give thanks unto the Lord of lords, for His mercy endureth for ever. |
| ד לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
4 To Him who alone doeth great wonders, for His mercy endureth for ever. |
| ה לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם, בִּתְבוּנָה: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
5 To Him that by understanding made the heavens, for His mercy endureth for ever. |
| ו לְרֹקַע הָאָרֶץ, עַל-הַמָּיִם: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
6 To Him that spread forth the earth above the waters, for His mercy endureth for ever. |
| ז לְעֹשֵׂה, אוֹרִים גְּדֹלִים: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
7 To Him that made great lights, for His mercy endureth for ever; |
| ח אֶת-הַשֶּׁמֶשׁ, לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
8 The sun to rule by day, for His mercy endureth for ever; |
| ט אֶת-הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים, לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
9 The moon and stars to rule by night, for His mercy endureth for ever. |
| י לְמַכֵּה מִצְרַיִם, בִּבְכוֹרֵיהֶם: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
10 To Him that smote Egypt in their first-born, for His mercy endureth for ever; |
| יא וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹכָם: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
11 And brought out Israel from among them, for His mercy endureth for ever; |
| יב בְּיָד חֲזָקָה, וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
12 With a strong hand, and with an outstretched arm, for His mercy endureth for ever. |
| יג לְגֹזֵר יַם-סוּף, לִגְזָרִים: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
13 To Him who divided the Red Sea in sunder, for His mercy endureth for ever; |
| יד וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
14 And made Israel to pass through the midst of it, for His mercy endureth for ever; |
| טו וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם-סוּף: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
15 But overthrew Pharaoh and his host in the Red Sea, for His mercy endureth for ever. |
| טז לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ, בַּמִּדְבָּר: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
16 To Him that led His people through the wilderness, for His mercy endureth for ever. |
| יז לְמַכֵּה, מְלָכִים גְּדֹלִים: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
17 To Him that smote great kings; for His mercy endureth for ever; |
| יח וַיַּהֲרֹג, מְלָכִים אַדִּירִים: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
18 And slew mighty kings, for His mercy endureth for ever. |
| יט לְסִיחוֹן, מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
19 Sihon king of the Amorites, for His mercy endureth for ever; |
| כ וּלְעוֹג, מֶלֶךְ הַבָּשָׁן: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
20 And Og king of Bashan, for His mercy endureth for ever; |
| כא וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
21 And gave their land for a heritage, for His mercy endureth for ever; |
| כב נַחֲלָה, לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
22 Even a heritage unto Israel His servant, for His mercy endureth for ever. |
| כג שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ, זָכַר לָנוּ: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
23 Who remembered us in our low estate, for His mercy endureth for ever; |
| כד וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
24 And hath delivered us from our adversaries, for His mercy endureth for ever. |
| כה נֹתֵן לֶחֶם, לְכָל-בָּשָׂר: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. |
25 Who giveth food to all flesh, for His mercy endureth for ever. |
| כו הוֹדוּ, לְאֵל הַשָּׁמָיִם: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. | 26 O give thanks unto the God of heaven, for His mercy endureth for ever. {P} |
| ומברך (הלכות חמץ ומצה ז,יב [י]): | And one blesses: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. | Blessed are You LORD our God King of the Universe, Who creates the fruit of the vine. |
| ונראה כי הכוס הזה ככוס של רשות אינו טעון לא הסיבה ולא שתיית רובו. אם שתה שיעור רביעית, יש לברך: | It appears that since this cup is not required, it may be drunken without reclining and without even drinking most of it. If one drank a revi`it, one says the following blessing: |
| בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ. רַחֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ; וְשַׂמְּחֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ | Blessed are You LORD our God King of the Universe, for the vine and the fruit of the vine, for the produce of the field, and for a delightful, good, and spacious land that You desired and bequeathed our ancestors. Have mercy, LORD our God, on Israel Your people, and on Jerusalem Your city, and on Zion the abode of Your glory, and bring us up to it, and make us happy in its rebuilding; and make us happy LORD our God, |
| בשבת: | On the Sabbath: |
| בְּיוֹם הַמָּנוֹחַ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, | on this seventh day of rest, |
| המשך: | Continued: |
| בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטַהְרָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה, עַל הָאָרֶץ וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ. | on this day of holy convocation, on this day of the Feast of Matzot, and we will bless You for it in holiness and purity. Blessed are You LORD, for the Land and for its fruits. |