תנ"ך מנוקד

תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ

תהילים פרק צב

א  מזמור שיר, ליום השבת.
ב  טוב, להדות ליהוה;    ולזמר לשמך עליון.
ג  להגיד בבקר חסדך;    ואמונתך, בלילות.
ד  עלי-עשור, ועלי-נבל;    עלי הגיון בכנור.
ה  כי שמחתני יהוה בפעלך;    במעשי ידיך ארנן.
ו  מה-גדלו מעשיך יהוה;    מאד, עמקו מחשבתיך.
ז  איש-בער, לא ידע;    וכסיל, לא-יבין את-זאת.
ח  בפרח רשעים, כמו עשב, ויציצו, כל-פעלי און:    להשמדם עדי-עד.
ט  ואתה מרום--    לעלם יהוה.
י  כי הנה איביך, יהוה--    כי-הנה איביך יאבדו:
יתפרדו,    כל-פעלי און.
יא  ותרם כראים קרני;    בלתי, בשמן רענן.
יב  ותבט עיני,    בשורי:
בקמים עלי מרעים--    תשמענה אזני.
יג  צדיק, כתמר יפרח;    כארז בלבנון ישגה.
יד  שתולים, בבית יהוה;    בחצרות אלהינו יפריחו.
טו  עוד, ינובון בשיבה;    דשנים ורעננים יהיו.
טז  להגיד, כי-ישר יהוה;    צורי, ולא-עלתה עולתה בו.