תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד


שמואל א פרק יד

א ויהי היום, ויאמר יונתן בן-שאול אל-הנער נשא כליו, לכה ונעברה אל-מצב פלשתים, אשר מעבר הלז; ולאביו, לא הגיד.  ב ושאול, יושב בקצה הגבעה, תחת הרמון, אשר במגרון; והעם אשר עמו, כשש מאות איש.  ג ואחיה בן-אחטוב אחי איכבוד בן-פינחס בן-עלי כהן יהוה, בשלו--נשא אפוד; והעם לא ידע, כי הלך יונתן.  ד ובין המעברות, אשר בקש יונתן לעבר על-מצב פלשתים--שן-הסלע מהעבר מזה, ושן-הסלע מהעבר מזה; ושם האחד בוצץ, ושם האחד סנה.  ה השן האחד מצוק מצפון, מול מכמש; והאחד מנגב, מול גבע.  {ס}

ו ויאמר יהונתן אל-הנער נשא כליו, לכה ונעברה אל-מצב הערלים האלה--אולי יעשה יהוה, לנו:  כי אין ליהוה מעצור, להושיע ברב או במעט.  ז ויאמר לו נשא כליו, עשה כל-אשר בלבבך; נטה לך, הנני עמך כלבבך.  {ס}

ח ויאמר, יהונתן, הנה אנחנו עברים, אל-האנשים; ונגלינו, אליהם.  ט אם-כה יאמרו, אלינו, דמו, עד-הגיענו אליכם--ועמדנו תחתינו, ולא נעלה אליהם.  י ואם-כה יאמרו עלו עלינו, ועלינו--כי-נתנם יהוה, בידנו:  וזה-לנו, האות.  יא ויגלו שניהם, אל-מצב פלשתים; ויאמרו פלשתים--הנה עברים יצאים, מן-החרים אשר התחבאו-שם.  יב ויענו אנשי המצבה את-יונתן ואת-נשא כליו, ויאמרו עלו אלינו, ונודיעה אתכם, דבר;  {פ}
 
ויאמר יונתן אל-נשא כליו, עלה אחרי--כי-נתנם יהוה, ביד ישראל.  יג ויעל יונתן, על-ידיו ועל-רגליו, ונשא כליו, אחריו; ויפלו לפני יונתן, ונשא כליו ממותת אחריו.  יד ותהי המכה הראשנה, אשר הכה יונתן ונשא כליו--כעשרים איש:  כבחצי מענה, צמד שדה.  טו ותהי חרדה במחנה בשדה, ובכל-העם--המצב והמשחית, חרדו גם-המה; ותרגז הארץ, ותהי לחרדת אלהים.  טז ויראו הצפים לשאול, בגבעת בנימן; והנה ההמון נמוג, וילך והלם.  {פ}

יז ויאמר שאול, לעם אשר אתו, פקדו-נא וראו, מי הלך מעמנו; ויפקדו, והנה אין יונתן ונשא כליו.  יח ויאמר שאול לאחיה, הגישה ארון האלהים:  כי-היה ארון האלהים, ביום ההוא--ובני ישראל.  יט ויהי, עד דבר שאול אל-הכהן, וההמון אשר במחנה פלשתים, וילך הלוך ורב;  {פ}
 
ויאמר שאול אל-הכהן, אסף ידך.  כ ויזעק שאול, וכל-העם אשר אתו, ויבאו, עד-המלחמה; והנה היתה חרב איש, ברעהו--מהומה, גדולה מאד.  כא והעברים, היו לפלשתים כאתמול שלשום, אשר עלו עמם במחנה, סביב; וגם-המה, להיות עם-ישראל, אשר עם-שאול, ויונתן.  כב וכל איש ישראל המתחבאים בהר-אפרים, שמעו, כי-נסו, פלשתים; וידבקו גם-המה אחריהם, במלחמה.  כג ויושע יהוה ביום ההוא, את-ישראל; והמלחמה--עברה, את-בית און.  כד ואיש-ישראל נגש, ביום ההוא; ויאל שאול את-העם לאמר, ארור האיש אשר-יאכל לחם עד-הערב ונקמתי מאיבי, ולא-טעם כל-העם, לחם.  {ס}

כה וכל-הארץ, באו ביער; ויהי דבש, על-פני השדה.  כו ויבא העם אל-היער, והנה הלך דבש; ואין-משיג ידו אל-פיו, כי-ירא העם את-השבעה.  כז ויונתן לא-שמע, בהשביע אביו את-העם, וישלח את-קצה המטה אשר בידו, ויטבל אותה ביערת הדבש; וישב ידו אל-פיו, ותראנה (ותארנה) עיניו.  כח ויען איש מהעם ויאמר, השבע השביע אביך את-העם לאמר, ארור האיש אשר-יאכל לחם, היום; ויעף, העם.  כט ויאמר, יונתן, עכר אבי, את-הארץ:  ראו-נא, כי-ארו עיני--כי טעמתי, מעט דבש הזה.  ל אף, כי לוא אכל אכל היום העם, משלל איביו, אשר מצא:  כי עתה לא-רבתה מכה, בפלשתים.  לא ויכו ביום ההוא, בפלשתים, ממכמש, אילנה; ויעף העם, מאד.  לב ויעש (ויעט) העם אל-שלל (השלל), ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו-ארצה; ויאכל העם, על-הדם.  לג ויגידו לשאול לאמר, הנה העם חטאים ליהוה לאכל על-הדם; ויאמר בגדתם, גלו-אלי היום אבן גדולה.  לד ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו, ושחטתם בזה ואכלתם, ולא-תחטאו ליהוה, לאכל אל-הדם; ויגשו כל-העם איש שורו בידו, הלילה--וישחטו-שם.  לה ויבן שאול מזבח, ליהוה; אתו החל, לבנות מזבח ליהוה.  {פ}

לו ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים לילה ונבזה בהם עד-אור הבקר, ולא-נשאר בהם איש, ויאמרו, כל-הטוב בעיניך עשה;  {ס}  ויאמר, הכהן, נקרבה הלם, אל-האלהים.  לז וישאל שאול, באלהים, הארד אחרי פלשתים, התתנם ביד ישראל; ולא ענהו, ביום ההוא.  לח ויאמר שאול--גשו הלם, כל פנות העם; ודעו וראו--במה היתה החטאת הזאת, היום.  לט כי חי-יהוה, המושיע את-ישראל--כי אם-ישנו ביונתן בני, כי מות ימות; ואין ענהו, מכל-העם.  מ ויאמר אל-כל-ישראל, אתם תהיו לעבר אחד, ואני ויונתן בני, נהיה לעבר אחד; ויאמרו העם אל-שאול, הטוב בעיניך עשה.  {ס}

מא ויאמר שאול, אל-יהוה אלהי ישראל--הבה תמים; וילכד יונתן ושאול, והעם יצאו.  מב ויאמר שאול--הפילו, ביני ובין יונתן בני; וילכד, יונתן.  מג ויאמר שאול אל-יונתן, הגידה לי מה עשיתה; ויגד-לו יונתן, ויאמר טעם טעמתי בקצה המטה אשר-בידי מעט דבש--הנני אמות.  {ס}

מד ויאמר שאול, כה-יעשה אלהים וכה יוסף:  כי-מות תמות, יונתן.  מה ויאמר העם אל-שאול, היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל--חלילה חי-יהוה אם-יפל משערת ראשו ארצה, כי-עם-אלהים עשה היום הזה; ויפדו העם את-יונתן, ולא-מת.  {ס}

מו ויעל שאול, מאחרי פלשתים; ופלשתים, הלכו למקומם.  מז ושאול לכד המלוכה, על-ישראל; וילחם סביב בכל-איביו במואב ובבני-עמון ובאדום ובמלכי צובה, ובפלשתים, ובכל אשר-יפנה, ירשיע.  מח ויעש חיל, ויך את-עמלק; ויצל את-ישראל, מיד שסהו.  {פ}

מט ויהיו בני שאול, יונתן וישוי ומלכישוע; ושם, שתי בנתיו--שם הבכירה מרב, ושם הקטנה מיכל.  נ ושם אשת שאול, אחינעם בת-אחימעץ; ושם שר-צבאו אבינר, בן-נר דוד שאול.  נא וקיש אבי-שאול ונר אבי-אבנר, בן-אביאל.  {ס}

נב ותהי המלחמה חזקה על-פלשתים, כל ימי שאול; וראה שאול כל-איש גבור, וכל-בן-חיל, ויאספהו, אליו.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד


יש לך שאלה או הערה?