תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

ויקרא פרק יא

א וידבר יהוה אל-משה ואל-אהרן, לאמר אלהם.  ב דברו אל-בני ישראל, לאמר:  זאת החיה אשר תאכלו, מכל-הבהמה אשר על-הארץ.  ג כל מפרסת פרסה, ושסעת שסע פרסת, מעלת גרה, בבהמה--אתה, תאכלו.  ד אך את-זה, לא תאכלו, ממעלי הגרה, וממפרסי הפרסה:  את-הגמל כי-מעלה גרה הוא, ופרסה איננו מפריס--טמא הוא, לכם.  ה ואת-השפן, כי-מעלה גרה הוא, ופרסה, לא יפריס; טמא הוא, לכם.  ו ואת-הארנבת, כי-מעלת גרה הוא, ופרסה, לא הפריסה; טמאה הוא, לכם.  ז ואת-החזיר כי-מפריס פרסה הוא, ושסע שסע פרסה, והוא, גרה לא-יגר; טמא הוא, לכם.  ח מבשרם לא תאכלו, ובנבלתם לא תגעו; טמאים הם, לכם.  ט את-זה, תאכלו, מכל, אשר במים:  כל אשר-לו סנפיר וקשקשת במים, בימים ובנחלים--אתם תאכלו.  י וכל אשר אין-לו סנפיר וקשקשת, בימים ובנחלים, מכל שרץ המים, ומכל נפש החיה אשר במים--שקץ הם, לכם.  יא ושקץ, יהיו לכם; מבשרם לא תאכלו, ואת-נבלתם תשקצו.  יב כל אשר אין-לו סנפיר וקשקשת, במים--שקץ הוא, לכם.  יג ואת-אלה תשקצו מן-העוף, לא יאכלו שקץ הם:  את-הנשר, ואת-הפרס, ואת, העזניה.  יד ואת-הדאה--ואת-האיה, למינה.  טו את כל-ערב, למינו.  טז ואת בת היענה, ואת-התחמס ואת-השחף; ואת-הנץ, למינהו.  יז ואת-הכוס ואת-השלך, ואת-הינשוף.  יח ואת-התנשמת ואת-הקאת, ואת-הרחם.  יט ואת, החסידה, האנפה, למינה; ואת-הדוכיפת, ואת-העטלף.  כ כל שרץ העוף, ההלך על-ארבע--שקץ הוא, לכם.  כא אך את-זה, תאכלו, מכל שרץ העוף, ההלך על-ארבע:  אשר-לא לו כרעים ממעל לרגליו, לנתר בהן על-הארץ.  כב את-אלה מהם, תאכלו--את-הארבה למינו, ואת-הסלעם למינהו; ואת-החרגל למינהו, ואת-החגב למינהו.  כג וכל שרץ העוף, אשר-לו ארבע רגלים--שקץ הוא, לכם.  כד ולאלה, תטמאו; כל-הנגע בנבלתם, יטמא עד-הערב.  כה וכל-הנשא, מנבלתם--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב.  כו לכל-הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת, וגרה איננה מעלה--טמאים הם, לכם; כל-הנגע בהם, יטמא.  כז וכל הולך על-כפיו, בכל-החיה ההלכת על-ארבע--טמאים הם, לכם; כל-הנגע בנבלתם, יטמא עד-הערב.  כח והנשא, את-נבלתם--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב; טמאים המה, לכם.  {ס}

כט וזה לכם הטמא, בשרץ השרץ על-הארץ:  החלד והעכבר, והצב למינהו.  ל והאנקה והכח, והלטאה; והחמט, והתנשמת.  לא אלה הטמאים לכם, בכל-השרץ; כל-הנגע בהם במתם, יטמא עד-הערב.  לב וכל אשר-יפל-עליו מהם במתם יטמא, מכל-כלי-עץ או בגד או-עור או שק, כל-כלי, אשר-יעשה מלאכה בהם; במים יובא וטמא עד-הערב, וטהר.  לג וכל-כלי-חרש--אשר-יפל מהם, אל-תוכו:  כל אשר בתוכו יטמא, ואתו תשברו.  לד מכל-האכל אשר יאכל, אשר יבוא עליו מים--יטמא; וכל-משקה אשר ישתה, בכל-כלי יטמא.  לה וכל אשר-יפל מנבלתם עליו, יטמא--תנור וכירים יתץ, טמאים הם; וטמאים, יהיו לכם.  לו אך מעין ובור מקוה-מים, יהיה טהור; ונגע בנבלתם, יטמא.  לז וכי יפל מנבלתם, על-כל-זרע זרוע אשר יזרע--טהור, הוא.  לח וכי יתן-מים על-זרע, ונפל מנבלתם עליו--טמא הוא, לכם.  {ס}

לט וכי ימות מן-הבהמה, אשר-היא לכם לאכלה--הנגע בנבלתה, יטמא עד-הערב.  מ והאכל, מנבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב; והנשא, את-נבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב.  מא וכל-השרץ, השרץ על-הארץ--שקץ הוא, לא יאכל.  מב כל הולך על-גחון וכל הולך על-ארבע, עד כל-מרבה רגלים, לכל-השרץ, השרץ על-הארץ--לא תאכלום, כי-שקץ הם.  מג אל-תשקצו, את-נפשתיכם, בכל-השרץ, השרץ; ולא תטמאו בהם, ונטמתם בם.  מד כי אני יהוה, אלהיכם, והתקדשתם והייתם קדשים, כי קדוש אני; ולא תטמאו את-נפשתיכם, בכל-השרץ הרמש על-הארץ.  מה כי אני יהוה, המעלה אתכם מארץ מצרים, להית לכם, לאלהים; והייתם קדשים, כי קדוש אני.  מו זאת תורת הבהמה, והעוף, וכל נפש החיה, הרמשת במים; ולכל-נפש, השרצת על-הארץ.  מז להבדיל, בין הטמא ובין הטהר; ובין החיה, הנאכלת, ובין החיה, אשר לא תאכל.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז