תנ"ך מנוקד

תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ

בראשית פרק לד

א ותצא דינה בת־לאה, אשר ילדה ליעקוב, לראות, בבנות הארץ. ב וירא אותה שכם בן־חמור, החיווי--נשיא הארץ; וייקח אותה וישכב אותה, ויענהא. ג ותדבק נפשו, בדינה בת־יעקוב; ויאהב, את־הנערה, וידבר, על־לב הנערה. ד ויאמר שכם, אל־חמור אביו לאמור: קח־לי את־הילדה הזאת, לאישה. ה ויעקוב שמע, כי טימא את־דינה בתו, ובניו היו את־מקנהו, בשדה; והחריש יעקוב, עד־בואם. ו וייצא חמור אבי־שכם, אל־יעקוב, לדבר, איתו. ז ובני יעקוב באו מן־השדה, כשומעם, ויתעצבו האנשים, וייחר להם מאוד: כי־נבלה עשה בישראל, לשכב את־בת־יעקוב, וכן, לא ייעשה. ח וידבר חמור, איתם לאמור: שכם בני, חשקה נפשו בבתכם--תנו נא אותה לו, לאישה. ט והתחתנו, אותנו: בנותיכם, תיתנו־לנו, ואת־בנותינו, תקחו לכם. י ואיתנו, תשבו; והארץ, תהיה לפניכם--שבו וסחרוה, והיאחזו בה. יא ויאמר שכם אל־אביה ואל־אחיה, אמצא־חן בעיניכם; ואשר תאמרו אליי, אתן. יב הרבו עליי מאוד, מוהר ומתן, ואתנה, כאשר תאמרו אליי; ותנו־לי את־הנערה, לאישה. יג ויענו בני־יעקוב את־שכם ואת־חמור אביו, במרמה--וידברו: אשר טימא, את דינה אחותם. יד ויאמרו אליהם, לא נוכל לעשות הדבר הזה--לתת את־אחותנו, לאיש אשר־לו עורלה: כי־חרפה היא, לנו. טו אך־בזאת, ניאות לכם: אם תהיו כמונו, להימול לכם כל־זכר. טז ונתנו את־בנותינו לכם, ואת־בנותיכם ניקח־לנו; וישבנו איתכם, והיינו לעם אחד. יז ואם־לא תשמעו אלינו, להימול--ולקחנו את־בתנו, והלכנו. יח וייטבו דבריהם, בעיני חמור, ובעיני, שכם בן־חמור. יט ולא־איחר הנער לעשות הדבר, כי חפץ בבת־יעקוב; והוא נכבד, מכול בית אביו. כ ויבוא חמור ושכם בנו, אל־שער עירם; וידברו אל־אנשי עירם, לאמור. כא האנשים האלה שלמים הם איתנו, ויישבו בארץ ויסחרו אותה, והארץ הנה רחבת־ידיים, לפניהם; את־בנותם ניקח־לנו לנשים, ואת־בנותינו ניתן להם. כב אך־בזאת ייאותו לנו האנשים, לשבת איתנו--להיות, לעם אחד: בהימול לנו כל־זכר, כאשר הם נימולים. כג מקנהם וקניינם וכל־בהמתם, הלוא לנו הם; אך ניאותה להם, ויישבו איתנו. כד וישמעו אל־חמור ואל־שכם בנו, כל־יוצאי שער עירו; ויימולו, כל־זכר--כל־יוצאי, שער עירו. כה ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, ויקחו שני־בני־יעקוב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, ויבואו על־העיר, בטח; ויהרגו, כל־זכר. כו ואת־חמור ואת־שכם בנו, הרגו לפי־חרב; ויקחו את־דינה מבית שכם, וייצאו. כז בני יעקוב, באו על־החללים, ויבוזו, העיר--אשר טימאו, אחותם. כח את־צאנם ואת־בקרם, ואת־חמוריהם, ואת אשר־בעיר ואת־אשר בשדה, לקחו. כט ואת־כל־חילם ואת־כל־טפם ואת־נשיהם, שבו ויבוזו; ואת, כל־אשר בבית. ל ויאמר יעקוב אל־שמעון ואל־לוי, עכרתם אותי, להבאישני ביושב הארץ, בכנעני ובפריזי; ואני, מתי מספר, ונאספו עליי והכוני, ונשמדתי אני וביתי. לא ויאמרו: הכזונה, יעשה את־אחותנו. {פ}