תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא

שופטים פרק יא

א ויפתח הגלעדי, היה גיבור חיל, והוא, בן־אישה זונה; ויולד גלעד, את־יפתח.  ב ותלד אשת־גלעד לו, בנים; ויגדלו בני־האישה ויגרשו את־יפתח, ויאמרו לו לא־תנחל בבית־אבינו--כי בן־אישה אחרת, אתה.  ג ויברח יפתח מפני אחיו, ויישב בארץ טוב; ויתלקטו אל־יפתח אנשים ריקים, וייצאו עימו.  {פ}

ד ויהי, מימים; ויילחמו בני־עמון, עם־ישראל.  ה ויהי, כאשר־נלחמו בני־עמון עם־ישראל; וילכו זקני גלעד, לקחת את־יפתח מארץ טוב.  ו ויאמרו ליפתח--לכה, והיית לנו לקצין; ונילחמה, בבני עמון.  ז ויאמר יפתח, לזקני גלעד, הלוא אתם שנאתם אותי, ותגרשוני מבית אבי; ומדוע באתם אליי, עתה, כאשר, צר לכם.  ח ויאמרו זקני גלעד אל־יפתח, לכן עתה שבנו אליך, והלכת עימנו, ונלחמת בבני עמון; והיית לנו לראש, לכול יושבי גלעד.  ט ויאמר יפתח אל־זקני גלעד, אם־משיבים אתם אותי להילחם בבני עמון, ונתן יהוה אותם, לפניי--אנוכי, אהיה לכם לראש.  י ויאמרו זקני־גלעד, אל־יפתח:  יהוה, יהיה שומע בינותינו--אם־לא כדברך, כן נעשה.  יא וילך יפתח עם־זקני גלעד, וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין; וידבר יפתח את־כל־דבריו לפני יהוה, במצפה.  {פ}

יב וישלח יפתח מלאכים, אל־מלך בני־עמון לאמור:  מה־לי ולך, כי־באת אליי להילחם בארצי.  יג ויאמר מלך בני־עמון אל־מלאכי יפתח, כי־לקח ישראל את־ארצי בעלותו ממצריים, מארנון ועד־היבוק, ועד־הירדן; ועתה, השיבה אתהן בשלום.  יד ויוסף עוד, יפתח; וישלח, מלאכים, אל־מלך, בני עמון.  טו ויאמר לו, כה אמר יפתח:  לא־לקח ישראל את־ארץ מואב, ואת־ארץ בני עמון.  טז כי, בעלותם ממצריים; וילך ישראל במדבר עד־ים־סוף, ויבוא קדשה.  יז וישלח ישראל מלאכים אל־מלך אדום לאמור אעברה־נא בארצך, ולא שמע מלך אדום, וגם אל־מלך מואב שלח, ולא אבה; ויישב ישראל, בקדש.  יח וילך במדבר, ויסב את־ארץ אדום ואת־ארץ מואב, ויבוא ממזרח־שמש לארץ מואב, ויחנון בעבר ארנון; ולא־באו בגבול מואב, כי ארנון גבול מואב.  יט וישלח ישראל מלאכים, אל־סיחון מלך־האמורי מלך חשבון; ויאמר לו ישראל, נעברה־נא בארצך עד־מקומי.  כ ולא־האמין סיחון את־ישראל, עבור בגבולו, ויאסוף סיחון את־כל־עמו, ויחנו ביהצה; ויילחם, עם־ישראל.  כא וייתן יהוה אלוהי־ישראל את־סיחון ואת־כל־עמו, ביד ישראל--ויכום; ויירש, ישראל, את כל־ארץ האמורי, יושב הארץ ההיא.  כב ויירשו, את כל־גבול האמורי--מארנון, ועד־היבוק, ומן־המדבר, ועד־הירדן.  כג ועתה יהוה אלוהי ישראל, הוריש את־האמורי, מפני, עמו ישראל; ואתה, תירשנו.  כד הלוא את אשר יורישך, כמוש אלוהיך--אותו תירש; ואת כל־אשר הוריש יהוה אלוהינו, מפנינו--אותו נירש.  כה ועתה, הטוב טוב אתה, מבלק בן־ציפור, מלך מואב:  הרוב רב עם־ישראל, אם־נלחום נלחם בם.  כו בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובערעור ובבנותיה, ובכל־הערים אשר על־ידי ארנון, שלוש מאות, שנה--ומדוע לא־הצלתם, בעת ההיא.  כז ואנוכי, לא־חטאתי לך, ואתה עושה איתי רעה, להילחם בי:  ישפוט יהוה השופט, היום, בין בני ישראל, ובין בני עמון.  כח ולא שמע, מלך בני עמון, אל־דברי יפתח, אשר שלח אליו.  {פ}

כט ותהי על־יפתח רוח יהוה, ויעבור את־הגלעד ואת־מנשה; ויעבור, את־מצפה גלעד, וממצפה גלעד, עבר בני עמון.  ל ויידר יפתח נדר ליהוה, ויאמר:  אם־נתון תיתן את־בני עמון, בידי.  לא והיה היוצא, אשר ייצא מדלתי ביתי לקראתי, בשובי בשלום, מבני עמון--והיה, ליהוה, והעליתיהו, עולה.  {פ}

לב ויעבור יפתח אל־בני עמון, להילחם בם; וייתנם יהוה, בידו.  לג ויכם מערוער ועד־בואכה מינית עשרים עיר, ועד אביל כרמים, מכה, גדולה מאוד; וייכנעו בני עמון, מפני בני ישראל.  {פ}

לד ויבוא יפתח המצפה, אל־ביתו, והנה בתו יוצאת לקראתו, בתופים ובמחולות:  ורק היא יחידה, אין־לו ממנו בן או־בת.  לה ויהי כראותו אותה ויקרע את־בגדיו, ויאמר אהה בתי הכרע הכרעתיני, ואת, היית בעוכריי; ואנוכי, פציתי פי אל־יהוה, ולא אוכל, לשוב.  לו ותאמר אליו, אבי פצית את־פיך אל־יהוה--עשה לי, כאשר יצא מפיך:  אחרי אשר עשה לך יהוה נקמות, מאויביך--מבני עמון.  לז ותאמר, אל־אביה, ייעשה לי, הדבר הזה:  הרפה ממני שניים חודשים, ואלכה וירדתי על־ההרים, ואבכה על־בתוליי, אנוכי וריעותיי.  לח ויאמר לכי, וישלח אותה שני חודשים; ותלך היא וריעותיה, ותבך על־בתוליה על־ההרים.  לט ויהי מקץ שניים חודשים, ותשב אל־אביה, ויעש לה, את־נדרו אשר נדר; והיא לא־ידעה איש, ותהי־חוק בישראל.  מ מימים ימימה, תלכנה בנות ישראל, לתנות, לבת־יפתח הגלעדי--ארבעת ימים, בשנה.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא