משנה תורה - ספר עבודה - הלכות ביאת המקדש - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט


הלכות ביאת המקדש פרק ח

א  כל המומין המיוחדין באדם, תשעים; וזה הוא פרטן.  שמונה בראש, ואלו הן:  (א) מי שאמצע קודקודו שוקע למטה כמי שדחקו בידו.  (ב) מי שאמצע קודקודו עולה למעלה כמו ביצה.  (ג) מי שפיאת ראשו יוצא כנגד פניו כמו מקבת.  (ד) מי שראשו יוצא מאחוריו כנגד עורפו.  (ה) מי שראשו רחב ויוצא מכאן ומכאן, עד שתמצא ראשו על צווארו כמו ראש הלפת על העלין שלו.  (ו) הקירח שאין בכל ראשו שיער כל עיקר; ואם יש בו שיטה של שיער מוקפת מאחוריו מאוזן לאוזן, כשר.  (ז) מי שהיה השיער מקיף מאוזן לאוזן מלפניו בלבד, ושאר הראש קירח--הרי הוא פסול.  (ח) מי שהיה השיער מקיף את כל הראש סביב מלפניו ומאחריו, ואין שם שיער באמצע--גם זה קירח ופסול.

ב  שניים בצוואר, ואלו הן:  (א) מי שצווארו שוקע הרבה, עד שנמצא ראשו כאילו הוא מונח על כתפיו.  (ב) מי שצווארו ארוך הרבה, עד שייראה כשמוט מבין כתפיו.

ג  ארבעה באוזן, ואלו הן:  (א) מי ששתי אוזניו קטנות הרבה.  (ב) מי ששתי אוזניו נפוחות, דומות לספוג.  (ג) מי שאוזניו מדולדלות למטה.  (ד) מי שאחת מאוזניו משונה מחברתה במראה.

ד  חמישה בגבינים, ואלו הן:  (א) מי שאין לו שיער בגביניו, וזה הוא "גיבן" (ויקרא כא,כ) האמור בתורה.  (ב) מי שגביניו שוכבין.  (ג) מי שאין לו אלא גבין אחד.  (ד) מי שיש לו גבינין יתר על שניים.  (ה) מי שאחד מגביניו משונה מחברו, בין ששיערו של זה ארוך ושיערו של זה קצר, בין ששיערו של אחד שחור ושיער השני לבן או אדום--הואיל ויש בין שניהם שינוי, הרי זה פסול.

ה  ארבעה בריס העין, ואלו הן:  (א) מי שאין לו שיער כלל בריסי עיניו.  (ב) מי ששיער ריסי עיניו מרובה מעובה הרבה.  (ג) מי ששיער אחד מריסי עיניו משונה משיער ריס אחד, כגון שאחד שחור ואחד לבן, או אחד נושר והשני מעובה.  (ד) מי שעפעפיו סגורות מעט, ואינן נפתחות הרבה כשאר כל האדם.

ו  אחד עשר בעיניים, ואלו הן:  (א) מי שהיו שתי עיניו למעלה מן המקום הראוי להם, קרובות מפדחתו.  (ב) מי שהיו שתי עיניו למטה ממקום הראוי להם.  (ג) מי שהיו שתי עיניו עגולות, ואינם נמשכות באורך מעט כשאר העיניים.  (ד) מי שעיניו מוזרות, והן יוצאות כעיני הנמר וכמי שהוא מסתכל בעת שכועס כעס הרבה.  (ה) מי שעיניו גדולות הרבה, כשל עגל.  (ו) מי שעיניו קטנות, כשל אווז.  (ז) מי שדמעיו זולפות תמיד.  (ח) מי שלחלוחית נמשכת מראש עיניו מכנגד החוטם, או מזנב עינו מצד צדעיו.  (ט) מי שמקבץ ריסי עיניו ועוצמן מעט בשעה שרואה אור, או בשעה שהוא רוצה לדקדק בראייה.  (י) מי שראיית עינו מעורבבת, עד שרואה את החדר ואת העלייה כאחת; וייוודע דבר זה בעת שידבר עם חברו, ונראה כאילו הוא מסתכל באיש אחר.  (יא) מי שאחת מעיניו משונה מחברתה, בין במקומה בין במראה, כגון שהייתה אחת שחורה ואחת פתוכה, או אחת קטנה ואחת גדולה--הואיל ויש בין שתיהן שינוי מכל מקום, פסול.

ז  שישה בחוטם, ואלו הן:  (א) מי שעיקר חוטמו שוקע, אף על פי שאינו כוחל שתי עיניו כאחת; וזה הוא "חרום" (ויקרא כא,יח) האמור בתורה.  (ב) מי שאמצע חוטמו בולט למעלה.  (ג) מי שעוקץ חוטמו נוטף למטה.  (ד) מי שחוטמו עקום לצד אחד.  (ה) מי שחוטמו גדול מאבריו.  (ו) מי שחוטמו קטן מאבריו.  וכיצד משערין אותו:  באצבע קטנה של ידו--אם היה חוטמו גדול ממנה או קטן ממנה, הרי זה מום.

ח  שלושה בשפתיים, ואלו הן:  (א) מי ששפתו העליונה עודפת על התחתונה.  (ב) מי ששפתו התחתונה עודפת על העליונה.  (ג) מי שפיו רפוי ורירו יורד מפיו.

ט  שלושה בבטן, ואלו הן:  (א) מי שכרסו צבה.  (ב) מי שטבורו יוצא, ואינו שוקע כשאר בני אדם.  (ג) מי שדדיו שוכבין על בטנו, כדדי האישה.

י  שלושה בגב, ואלו הן:  (א) מי ששדרתו עקומה.  (ב) מי שיצאת חוליה משדרתו, בין שבלטה לחוץ, או נכנסה לפנים, או נטת לצדדין--וזה הוא בעל חטורת.  (ג) מי שתפח בשר בגבו ונעשה כחטורת--אף על פי שלא זזה חוליה ממקומה, הרי זה מום.

יא  שישה בידיים, ואלו הן:  (א) מי שיש לו יתרה באצבעות ידיו, אפילו היו שש ושש.  ואם חתך את היתרה, כשר; ואם היה בה עצם--אפילו חתכה, פסול.  (ב) מי שחסר אצבע מידו.  (ג) מי ששתי אצבעות ידיו קלוטות, עד למטה מן הפרק; ואם חתכן והפרישן, עד הפרק--כשר.  באיזה פרק אמרו, בפרק ראשון הסמוך לכף היד.  (ד) מי שאצבעותיו מורכבות זו על גבי זו.  (ה) מי שפיקה יוצאת מגודלו.  (ו) מי שהוא איטר יד ימינו; ואם היה שולט בשתי ידיו, כשר.

יב  ארבעה באברי הזרע, ואלו הן:  (א) מי שכיס הביצים גדול וארוך, עד שמגיע לארכובותיו.  (ב) מי שהגיד שלו ארוך, עד שמגיע לארכובותיו.  (ג) מי שנמרחו אשכיו, והם כיס של ביצים.  (ד) מי שהרוח באשכיו; והוא "מרוח אשך" (ויקרא כא,כ) האמור בתורה.

יג  חמישה עשר בשוקיים וברגליים, ואלו הן:  (א) מי ששוקיו עקומות--עד שמחבר רגל לרגל, ואין ארכובותיו נוגעות זו בזו.  (ב) מי שפיקתו יוצאת; והפיקה היא העצם העגול שלמעלה מן העקב מצד פנים, והוא דומה לפיקה שטוות בה הנשים.  (ג) מי שעקבו יוצא לאחוריו, עד שנמצא השוק כאילו הוא באמצע רגלו עומד.  (ד) מי שפרסתו רחבה כשל אווז, אף על פי שאינה קלוטה כשל אווז.  (ה) מי שפיקה יוצאת מגודלו.  (ו) מי שיש ברגלו אצבע יתרה, אפילו שש ושש; ואם חתכה כשר--והוא, שלא יהיה בה עצם.  (ז) מי שחסר אחת מאצבעות רגליו.  (ח) מי שאצבעותיו מורכבות זו על גבי זו.  (ט) מי שהיו אצבעות רגליו קלוטות, עד למטה מן הפרק; ואם היו עד הפרק, או שחתכן והפרישן--כשר.  (י) מי שרגלו כולה שווה--שנמצא רוחב פס אצבעותיו כרוחב עקבו, וכאילו היא חתיכה שווה.  (יא) מי שרגלו עקומה דומה למגל--שנמצא פס רגלו שיש בו האצבעות עם עקבו, כאילו הם שני ראשי הקשת.  (יב) מי שרגלו חלולה--והוא שיהיה אמצעה גבוה מעל הארץ, ונמצא כשעומד עומד על עקבו ועל אצבעות רגליו.  (יג) המקיש בקרסוליו בעת שמהלך.  (יד) מי שהוא מקיש בארכובותיו בעת שמהלך.  (טו) מי שהוא איטר ברגל ימינו.

יד  ארבעה בכל הגוף, ואלו הן:  (א) מי שגופו גדול מאבריו.  (ב) מי שגופו קטן מאבריו.  (ג) הארוך ביותר.  (ד) הננס, והוא הקצר ביותר.  עד שיהיו מופלגין משאר העם.

טו  שמונה בעור הבשר, ואלו הן:  (א) הכושי.  (ב) הלבן ביותר, כמו גבינה.  (ג) האדום כשני.  (ד) בעלי נגעים טהורים שנשתנה העור מחמת עצמו, כגון הבוהק.  (ה) שנשתנה העור מחמת דבר אחר, כגון צרבת המכווה; וזה בכלל נגעים טהורים.  (ו) מי שהייתה בעור פניו שומה שיש בה שיער--אף על פי שאינה כאיסר, אלא בכל שהוא.  (ז) מי שהייתה בעור פניו שומה כאיסר או יותר.  (ח) בעלי הדילדולין; והוא שיידלדל העור והבשר, או הלחלוחית שיש בעור שנידלדל באיזה מקום שיהיה מכל הגוף--הרי זה מום.

טז  ועוד יש שם באדם ארבעה מומין אחרים, ואלו הן:  (א) החירש.  (ב) השוטה.  (ג) הנכפה, אפילו לימים רבים.  (ד) מי שרוח רעה מבעתת אותו תמיד, או בעיתים ידועים.

יז  נמצאו כל המומין הפוסלין בכוהנים, מאה וארבעים; וזה הוא כללם--שמונה בראש, ושניים בצוואר, ותשעה באוזניים, וחמישה בגבינים, ושבעה בריס העין, ותשעה עשר בעיניים, ותשעה בחוטם, ותשעה בפה, ושלושה בבטן, ושלושה בגב, ושבעה בידיים, ושישה עשר באברי הזרע, ועשרים ברגליים, ושמונה בכל הגוף, ושמונה בעור הבשר, ושבעה בכוח הגוף וריחו.  וכבר נפרטו כולן, אחד אחד.  ואלו פסלו, מפני מראית העין:  מי שנשרו ריסי עיניו, אף על פי שנשאר השיער בעיקרן; ומי שניטלו שיניו.


משנה תורה - ספר עבודה - הלכות ביאת המקדש - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט


יש לך שאלה או הערה?