משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


הלכות נדרים פרק א

א  הנדר נחלק לשתי מחלקות.  החלק הראשון--הוא שיאסור אדם על עצמו דברים המותרים לו, כגון שיאמר פירות מדינה פלונית אסורין עליי שלושים יום, או לעולם, או מין פלוני מפירות העולם, או פירות אלו אסורין עליי:  בכל לשון שיאסור, הרי זה נאסר בהן, ואף על פי שאין שם שבועה כלל, ולא הזכרת שם ולא כינוי.  ועל זה נאמר בתורה "לאסור איסר על נפשו" (במדבר ל,ג), שיאסור על עצמו דברים המותרים.  וכן אם אמר הרי הן עליי איסר, הרי אלו אסורין.  וחלק זה, הוא שאני קורא אותו נדרי איסר.

ב  והחלק השני--הוא שיחייב עצמו בקרבן שאינו חייב בו, כגון שיאמר הרי עליי להביא עולה, או הרי עליי להביא שלמים, או מנחה; או הרי בהמה זו עולה, או שלמים.  והאומר עליי, הוא הנקרא נדר; והאומר הרי זו, הוא הנקרא נדבה.  והנדבה והנדר ממין אחד הן; אלא שהנדרים, חייב באחריותן, ונדבות, אינו חייב באחריותן.  ועל זה נאמר בתורה "ונדריך אשר תידור, ונדבותיך . . ." (ראה דברים יב,יז).  וחלק זה, הוא שאני קורא אותו נדרי הקדש.

ג  ודיני החלק הראשון, ועניינו--הם שאנו מבארים בהלכות אלו; אבל דיני נדרי הקדש ומשפטיהם--כולם יתבארו במקומם, בהלכות מעשה הקרבנות.

ד  מצות עשה של תורה שיקיים אדם שבועתו או נדרו--בין שהיה מנדרי איסר, בין שהיה מנדרי הקדש:  שנאמר "מוצא שפתיך, תשמור ועשית . . ." (דברים כג,כד), ונאמר "ככל היוצא מפיו, יעשה" (במדבר ל,ג).

ה  האוסר על עצמו מין ממיני מאכל, כגון שאמר תאנים אסורין עליו, או תאנים של מדינה פלונית אסורין עליו, או תאנים אלו אסורין עליו, וכיוצא באלו, ואכל מהן כל שהוא--לוקה מן התורה, שנאמר "לא יחל, דברו" (במדבר ל,ג):  שאין לנדרים שיעור--שכל הנודר מדבר, הרי זה כמפרש כל שהוא.

ו  אמר אכילה מפירות מדינה פלונית אסורין עליי, או אכילה מפירות אלו--אינו לוקה עד שיאכל כזית.  [ו] אסר על עצמו אכילה מן התאנים, ואכילה מן הענבים--בין בנדר אחד, בין בשני נדרים--הרי אלו מצטרפין לכזית.  וכן כל כיוצא בזה.

ז  האומר פירות אלו עליי קרבן, או שאמר הרי הן כקרבן, או שאמר לחברו כל מה שאוכל עימך עליי קרבן, או כקרבן, או הרי הן עליי קרבן--הרי אלו אסורין עליו:  מפני שאפשר שיידור אדם קרבן; ויעשה בהמה שהייתה חול קרבן, ותיאסר.

ח  אבל האומר פירות אלו עליי, או מין פלוני עליי, או מה שאוכל עם פלוני עליי כבשר חזיר, או כעבודה זרה, או כנבילות וטריפות, וכיוצא באלו--הרי אלו מותרין, ואין כאן נדר:  שאי אפשר שיעשה דבר שאינו בשר חזיר כבשר חזיר.

ט  זה הכלל:  כל המשים דברים המותרים כדברים האסורים--אם אותו דבר האסור יכול לעשותו בנדר, הרי אלו אסורים; ואם אינו יכול לעשותו בנדר, הרי אלו מותרין.

י  החטאת והאשם--אף על פי שאינן באין בנדר ונדבה, כמו שיתבאר במקומו--אפשר לנודר להביא אותם מחמת נדרו:  שהנודר בנזיר, מביא חטאת; ואם נטמא, מביא אשם כמו שיתבאר.  לפיכך האומר פירות אלו עליי כחטאת, או כאשם, או שאמר הרי הן חטאת, או הרי הן אשם--הרי אלו אסורין.

יא  ואין צריך לומר באומר הרי הן עולה או שלמים או מנחה או תודה, שהן אסורין--שכל אלו באין בנדר ונדבה.  [יא] אבל האומר פירות אלו עליי כחלת אהרון, או כתרומתו--הרי אלו מותרין, שאין שם דרך להביא אלו בנדר ונדבה.

יב  האומר הרי הפירות האלו עליי כנותר, כפיגול, כבשר טמא של קודשים--הרי אלו אסורין, שהרי עשאן כבשר קרבן מכל מקום.

יג  האומר הרי הן עליי כמעשר בהמה--הרי אלו אסורין, הואיל וקדושתן בידי אדם.  הרי הן עליי כבכור, הרי אלו מותרין--שאין קדושתן בידי אדם, ואינו יכול להתפיסו בנדר:  שנאמר בו "לא יקדיש איש, אותו" (ויקרא כז,כו).

יד  אמר הרי הן עליי כחרמי שמיים--הרי הן אסורין, שחרמי שמיים לבדק הבית.  הרי הן עליי כתרומת הלשכה, כתמידים, כדירים, כעצים, כאישים, כמזבח, או כאחד ממשמשי המזבח, כגון שאמר הרי הן עליי כיעים, או כמזרקות, או כמזלגות, וכיוצא בהן, וכן האומר הרי הן עליי כהיכל, כירושלים--הרי אלו אסורין, ואף על פי שלא הזכיר שם קרבן:  שכל דברים אלו, עניינם כאומר הרי הן עליי קרבן.

טו  היה לפניו בשר קודש, אפילו היה בשר שלמים אחר זריקת דמים שהוא מותר לזרים, ואמר הרי הן עליי כבשר זה--הרי אלו אסורין:  שלא התפיס אלא בעיקרו, שהיה אסור.  אבל אם היה בשר בכור--אם לפני זריקת דמים, הרי זה אסור; ואם לאחר זריקת דמים, הרי זה מותר.

טז  יש מקומות שאנשיהם עילגים, ומפסידין את הלשון, ומכנין על דבר, בדבר אחר--הולכין שם אחר הכינוי.  כיצד--כל כינויי קרבן, כקרבן:  האומר הרי הן עליי קונם, קונח, קונז--הרי אלו כינויין לקרבן.  חרק, חרף, חרך--הרי אלו כינויין לחרם.  וכן כל כיוצא בזה--הולכין אחר לשון כלל העם, באותו מקום ובאותו זמן.  [יז] וכשם שאוסר עצמו בכינויין--כך אם הקדיש בכינויין, הרי זה הקדש; וכינויי הכינויין מותרין, בין בנדרי איסר בין בנדרי הקדש.

יז  [יח] האומר לחברו כל מה שאוכל עימך, לא יהא חולין, או לא יהא כשר, או לא יהא דכי, או לא יהא טהור--הרי זה כמי שאמר לו כל מה שאוכל עימך יהיה קרבן, שהוא אסור; וכן אם אמר לו כל מה שאוכל עימך טמא, או נותר, או פיגול--הרי זה אסור.

יח  [יט] האומר לחברו, לא חולין לא אוכל לך--הרי זה כמי שאמר לו מה שאוכל לך לא יהיה חולין, אלא קרבן; וכן אם אמר הקרבן שאוכל לך, קרבן שאוכל לך, כקרבן שאוכל לך--הרי זה אסור.

יט  אבל האומר הקרבן לא אוכל לך, או כקרבן לא אוכל לך, או לקרבן לא אוכל לך, או קרבן לא אוכל לך, או לא קרבן לא אוכל לך--כל אלו מותרין:  שאין משמע דברים אלו אלא שנשבע בקרבן שלא יאכל לזה, והנשבע בקרבן אינו כלום; או שנדר שלא יאכל לו קרבן.

כ  חולין שאוכל לך, החולין שאוכל לך, כחולין שאוכל לך, חולין שלא אוכל לך, החולין שלא אוכל לך, כחולין שלא אוכל לך--הרי זה מותר.  [כא] אבל האומר לא טמא שאוכל לך, לא נותר שאוכל לך, לא פיגול שאוכל לך--הרי זה אסור:  שמשמעו שדבר שאוכל לך הוא שיהיה פיגול או טמא, לפיכך לא אוכל לך.

כא  [כב] כהיכל שאוכל לך, היכל שאוכל לך, לא היכל שאוכל לך--אסור; היכל שלא אוכל לך, כהיכל שלא אוכל לך, לא היכל שלא אוכל לך--מותר, שזה כמי שנשבע בהיכל שלא יאכל.  וכן כל כיוצא בזה.

כב  [כג] האומר לחברו, מודר אני ממך--משמע דבר זה, שלא ידבר עימו; מופרש אני ממך--משמע דבר זה, שלא יישא וייתן עימו.  מרוחק אני ממך--משמעו, שלא יישב עימו בארבע אמות; וכן אם אמר לו מנודה אני לך, או משמתנא אני ממך.

כג  אבל אם אמר לו, מודר אני ממך שלא אוכל לך, או מופרש אני ממך שלא אוכל לך, או מרוחק אני ממך שלא אוכל לך--הרי זה אסור לאכול לו; ואם אכל כזית מכל נכסיו, לוקה משום "לא יחל, דברו" (במדבר ל,ג).  [כד] אמר לו, מנודה אני לך שלא אוכל לך--אינו אוכל לו; ואם אכל, אינו לוקה.  אמר לו נדינא ממך, הרי זה אסור ליהנות לו.

כד  [כה] האומר לחברו, הרי עליי כנדרי רשעים אם אוכל לך, שמנדריהם נזיר וקרבן ושבועה, ואכל--חייב בכולן.  וכן האומר הרי עליי כנדבות כשרים, שמנדבותם נזיר וקרבן--הרי זה חייב.  [כו] אמר הרי עליי כנדרי רשעים, או כנדבות כשרים, שאוכל לך, או אם אוכל לך--הרי זה אסור, אף על פי שלא פירש.  אמר כנדרי כשרים--לא נתחייב כלום, שאין הכשרים נודרים בדרך איסור וכעס.

כה  אמר כנדרי רשעים הריני, והיה נזיר עובר לפניו--חייב בנזירות; כנדרי רשעים עליי, חייב קרבן; כנדרי רשעים שלא אוכל ממנו, חייב בשבועה כנודר.

כו  [כז] הנודר בתורה, כגון שאמר פירות אלו עליי כזו--לא אמר כלום; ואינו צריך שאלה לחכם, אלא אם כן היה עם הארץ--כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.  [כח] נדר במה שכתוב בה--הרי זה אסור, שהרי כתוב בה איסר ונדר.  נטלה בידו, ונדר בה--הרי זה כמי שנדר במה שכתוב בה.  [כט] האומר לחברו, נשכים ונשנה פרק--עליו להשכים ולשנות:  שזה כמו נדר הוא, ואף על פי שלא הוציאו בלשון נדר.

כז  [ל] האומר לאשתו הרי את עליי כאימי, או כאחותי, או כעורלה, או ככלאי הכרם--הרי זה כאומר על הפירות, הרי אלו כבשר חזיר:  כשם שהוא מותר לאוכלן כמו שביארנו, כך מותר באשתו.  אבל אם אמר לה, הריני מודר ממך הנאה, או הנאת תשמישך אסורה עליי--הרי זו אסורה עליו, כמו שיתבאר.


משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


יש לך שאלה או הערה?