משנה תורה -
ספר נשים -
הלכות נערה בתולה - הכול
פרק
א
ב
ג
א מי שפיתה בתולה, קונסין אותו משקל חמישים סלעים של כסף מזוקק; וזה הוא הנקרא קנס. וכן אם אנס אותה. וקנס זה--מצות עשה של תורה, שנאמר "ונתן האיש השוכב עימה, לאבי הנערה--חמישים כסף" (דברים כב,כט). [ב] ואיזה הוא מפתה ואיזה הוא אונס--מפתה, לרצונה; ואונס, שבא עליה בעל כורחה.
ב כל הנבעלת בשדה--הרי זו בחזקת אנוסה, ודנין בו דין אונס: עד שיעידו העדים שברצונה נבעלה. וכל הנבעלת בעיר--הרי זו בחזקת מפותה, מפני שלא זעקה: עד שיעידו העדים שהיא אנוסה; כגון ששלף חרב ואמר לה, אם תזעקי אהרוג אותך.
ג המפותה שלא רצת להינשא למפתה, או שלא רצה אביה ליתנה לו, או שלא רצה הוא לכנוס--הרי זה נותן קנסה, והולך; ואין כופין אותו לכנוס. ואם רצו וכנסה--אינו משלם קנס, אלא כותב לה כתובה כשאר הבתולות.
ד אבל האנוסה שלא רצת היא, או אביה, להינשא לאונס--הרשות בידם, ונותן קנס. רצת היא ואביה, ולא רצה הוא--כופין אותו, וכונס ונותן קנס: שנאמר "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,כט), הרי זו מצות עשה--אפילו היא חיגרת או סומה או מצורעת, כופין אותו לכנוס. ואינו מוציא לרצונו לעולם, שנאמר "לא יוכל שלחה, כל ימיו" (שם)--הרי זו מצות לא תעשה. [ד] ואין לה כתובה--שלא תיקנו חכמים כתובה לאישה אלא כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה, וזה אינו יכול להוציא.
ה הייתה אנוסה זו אסורה עליו--אפילו מחייבי עשה, ואפילו שנייה--הרי זה לא יישאנה; וכן אם נמצא בה דבר זימה אחר שכנסה, הרי זה יגרשנה--שנאמר "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,כט), אישה הראויה לו. [ו] כוהן גדול שאנס בתולה, או שפיתה אותה--הרי זה לא יכנוס, מפני שהוא מצווה לישא את הבתולה, ובשעה שיישא זו, אינה בתולה; ואם כנס, יוציא בגט.
ו [ז] אף על פי שנאמר באונס "לא יוכל שלחה" (דברים כב,כט), כיון שקדמו עשה, שנאמר "ולו תהיה לאישה" (שם)--הרי נתקו לעשה; ונמצאת זו מצות לא תעשה שניתקה לעשה, שאין לוקין עליה, אלא אם לא קיים עשה שבה, כמו שיתבאר בהלכות סנהדרין.
ז לפיכך אונס שעבר וגירש--כופין אותו להחזיר, ואינו לוקה; מתה גרושתו קודם שיחזירנה, או שנתקדשה לאחר, או שהיה כוהן שאסור בגרושה--הרי זה לוקה: שהרי עבר על לא תעשה, ואינו יכול לקיים עשה שבה.
ח אין האונס או המפתה חייב בקנס, עד שיבוא עליה כדרכה, ובעדים; ואינו צריך התראה. ומאימתיי יהיה לבת קנס--מאחר שלוש שנים גמורות, עד שתבגור: נבעלה בתוך שלוש שנים, אין ביאתה ביאה; בא עליה משבגרה, אין לה קנס--שנאמר "נערה בתולה" (דברים כב,כח), לא הבוגרת. [ט] ואחת שיש לה אב, או שאין לה אב--יש לה קנס.
ט ואלו שאין להן קנס--הבוגרת, והממאנת, והאיילונית, והשוטה, והחירשת, ומי שיצא עליה שם רע בילדותה ובאו שניים והעידו שתבעה אותן לזנות עימה, והמתגרשת מן הנישואין ועדיין היא נערה בתולה. אבל המתגרשת מן האירוסין--אם נאנסה, יש לה קנס; ואם נתפתתה, אין לה קנס.
י הגיורת, והשבויה, והמשוחררת--אם נתגיירה ונפדית ונשתחררה, והיא בת שלוש שנים או פחות--יש לה קנס. ואם הייתה בת שלוש שנים ויום אחד כשנתגיירה או כשנפדית או כשנשתחררה, אין לה קנס: הואיל וביאתן ביאה, הרי הן כבעולות.
יא הייתה בתולה זו אסורה על האונס, או המפתה--אם הייתה מחייבי כרתות, כגון אחותו ודודתו והנידה וכיוצא בהן, או שהייתה מחייבי לאוין--אם התרו בו, הרי זה לוקה ואינו משלם קנס: שאין אדם לוקה ומשלם. ואם לא הייתה שם התראה--הואיל ואינו חייב מלקות, הרי זה משלם קנס.
יב הייתה מחייבי עשה, או שנייה וכיוצא בה שאסורה מדברי סופרים--בין התרו בו בין לא התרו בו, חייב בקנס: שאין כאן מלקות. [יג] הייתה מחייבי מיתת בית דין, כגון בתו ואשת בנו וכיוצא בהן--בין התרו בו, בין לא התרו בו--פטור מן הקנס, שנאמר "ולא יהיה, אסון--ענוש ייענש" (שמות כא,כב): הא אם היה שם אסון, אין שם עונש; ואף על פי שהריגת האישה בשגגה, שהרי לא נתכוונו לה, שנאמר "כי יינצו אנשים, ונגפו אישה הרה . . ." (שם)--הא למדת שלא חלק באסון בין שוגג למזיד, לפוטרו מן התשלומין.
יג והרי הוא אומר "מכה נפש בהמה, ישלמנה" (ויקרא כד,יח) "ומכה אדם, יומת" (ויקרא כד,כא)--מה מכה נפש בהמה, לא חלק בו בין שוגג למזיד לחייבו בתשלומין; אף מכה נפש אדם, לא חלק בו בין שוגג למזיד לפוטרו מן התשלומין. [יד] והוא הדין לכל עבירה שיש בה מיתת בית דין, שאין בה תשלומין.
יד [טו] בא עליה, ומתה--הרי זה פטור מן הקנס: שנאמר "ונתן האיש השוכב עימה, לאבי הנערה" (דברים כב,כט), לא לאבי המתה; והוא, שתמות קודם שתעמוד בדין.
משנה תורה -
ספר נשים -
הלכות נערה בתולה - הכול
פרק
א
ב
ג