משנה תורה - ספר נשים - הלכות גירושין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הלכות גירושין פרק ט

א  המגרש את אשתו לאחר זמן קבוע, הרי זו מגורשת כשיגיע הזמן שקבע.  והרי זה דומה לתנאי, ואינו תנאי:  דומה לתנאי--שהיא מתגרשת, כשיגיע הזמן שקבע; ואינו תנאי--שהמגרש על תנאי, הרי גירש, וזה עדיין לא גירש, עד שיגיע אותו זמן.  לפיכך המגרש על תנאי, צריך לכפול תנאו; וזה אינו צריך לכפול דברו, ולא לשאר משפטי התנאין שביארנו.

ב  כיצד:  האומר לאשתו, הרי זה גיטיך, ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלושים יום--אינה מגורשת בו אלא לאחר שלושים יום; ואם מת הבעל, או אבד הגט או נשרף, בתוך שלושים יום--אינה מגורשת.  [ג] הלכה והניחתו בצידי רשות הרבים, ונגנב או אבד משם לאחר שלושים יום--הרי זו מגורשת, הואיל והיה הגט קיים ביום שהיא מתגרשת בו, וייחדה אותו במקום שאינו רשות הרבים, שצידי רשות הרבים אינן כרשות הרבים.

ג  [ד] וכן אם תלה הגירושין במעשה, דינו כדין מגרש אחר זמן.  כיצד:  כגון שאמר לאישה, הרי זה גיטיך, ולא תתגרשי בו עד שתיתני לי מאתיים זוז--הרי זו מתגרשת אחר שתיתן; ואינו צריך לכפול תנאו, ולא לשאר משפטי התנאין שביארנו--שהרי לא גירש על תנאי, אלא עדיין לא גירש זה, אלא תלה הגירושין בעשיית כך וכך, ואחר כך תתגרש.

ד  [ה] ומה בין המגרש על תנאי, לזה שקבע זמן לגירושין או תלין במעשה:  שהמגרש על תנאי--יש שם גירושין, ואינן גמורין, עד שיתקיים התנאי.  לפיכך כשיתקיים התנאי, נתגרשה אם היה הגט קיים, אף על פי שאינו ברשותה; ואינה צריכה לחזור וליטלו או להיותו ברשותה אחר שנתקיים התנאי, שהרי הגיע לידה תחילה בתורת גירושין.  ואם נישאת קודם שיתקיים התנאי--לא תצא, כמו שביארנו.

ה  אבל התולה גירושין בזמן או במעשה--לא הגיע גט לידה בתורת גירושין, אלא בתורת פיקדון עד הזמן שקבע, או עד שתעשה המעשה.  לפיכך כשיגיע הזמן, צריכה להיות הגט ברשותה, או תחזור ותיטלנו, או שיהיה במקום שייחדה אותו בו אף על פי שאינו רשותה, כמו שביארנו; ואחר כך תתגרש בו.  ואם נישאת קודם שיגיע הזמן שקבע, או קודם שתעשה המעשה שתלה בו הגירושין--תצא, והוולד ממזר:  שעדיין היא אשת איש גמורה, ואין כאן שם גירושין.

ו  הנותן גט ביד אשתו ואמר לה, אם לא תיתני לי מאתיים זוז, אין זה גט, או אין את מגורשת--הרי זה לא גירש כלל, ואין כאן גט לא על תנאי ולא תלוי במעשה.  וכן כל כיוצא בזה.

ז  הרוצה לגרש על תנאי, ויהיה עניין תנאו שלא תתגרש עד זמן פלוני--הרי זה מוציא עניין זה בלשון תנאי, ויתנה התנאי בביאתו בזמן קבוע או בהליכתו.  כיצד:  כגון שיאמר לה, אם לא באתי מכאן ועד שלושים יום, הרי זה גט, ואם באתי בתוך שלושים יום, לא יהיה גט, ונותן הגט בידה; או יאמר לה, הרי זה גיטיך מעכשיו, אם לא באתי מכאן ועד שלושים יום, או הרי זה גיטיך, על מנת שלא אבוא למדינה זו עד שלושים יום.  וכן כל כיוצא בזה.

ח  התנה עליה שיהיה גט, אם לא בא עד שלושים יום למדינה זו, והיה בא בדרך בתוך שלושים יום, וחלה או עיכבו נהר ולא בא עד אחר שלושים יום--הרי זה גט:  אפילו עומד וצווח הריני אנוס, שאין אונס בגיטין; ואף על פי שגילה דעתו, שאין רצונו לגרש.

ט  התנה עליה שתתגרש כשיעבור מכנגד פניה שלושים יום, והיה הולך ובא הולך ובא ולא נתייחד עימה--כשילך וישהה שלושים יום, תהיה מגורשת; ואף על פי שהיה הולך ובא בתוך שלושים יום, הואיל ולא נתייחד עימה, הרי הגט כשר.

י  במה דברים אמורים, בשהתנה ואמר, הרי היא נאמנת עליי לומר שלא פייסתי אותה.  אבל אם לא האמינה, חוששין שמא פייס אותה כשהיה הולך ובא, ומחלה לו התנאי, וביטל הגט כשפייסה; ומפני חשש זה, יהי הגט פסול אחר השלושים יום.

יא  וכן האומר לאישה, הרי זה גיטיך לאחר שנים עשר חודש, והיה עימה במדינה--חוששין שמא פייס אותה, עד שיאמר נאמנת עליי שלא פייסתי.  [י] וכן כל התנאין שהן תלויין ברצונה, ואם רצת וביטלה אותן, בטיל הגט--חוששין לו שמא פייס, עד שיאמר נאמנת עליי.  במה דברים אמורים, במתגרשת מן הנישואין, שליבו גס בה; אבל המתגרשת מן האירוסין, אין חוששין לו שמא פייס.

יב  [יא] הרי זה גיטיך מעכשיו, אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש--אין חוששין שמא בא בסתר, שאין דרך בני אדם לבוא בצנעה; ואם תם הזמן שקבע ולא בא, הרי זו מגורשת.  מת בתוך שנים עשר חודש--אף על פי שאי אפשר שיבוא, והרי היא מגורשת, לא תינשא במקום יבם עד אחר שנים עשר חודש, כשיתקיים התנאי.

יג  [יב] בריא שהתנה שיהיה זה גט אם מת, או חולה שהתנה שיהיה זה גט אם מת מחולי זה--לא אמר כלום:  שמשמע אם מתי, לאחר מיתה; ומשמעו, מעתה.  לפיכך אם אמר, אם מתי, הרי זה כאומר, לאחר מותי--ואין גט לאחר מיתה.  [יג] אמר לה, הרי זה גיטיך מעכשיו אם מתי, או מהיום אם מתי--הרי זה גט, וכשימות תהיה מגורשת.  [יד] אמר לה הרי זה גיטיך מעכשיו, או מהיום, לאחר מיתתי, ומת--הרי זו ספק מגורשת:  שמא אחר שאמר מעכשיו חזר בו, וסמכה דעתו על לאחר מיתה--שאין גט לאחר מיתה.

יד  [טו] הרי זה גיטיך לכשתצא חמה, ומת בלילה--אינו גט; על מנת שתזרח חמה, ומת בלילה--הרי זו מגורשת, וכשתזרח חמה, יתקיים התנאי.  התנה עליה שאם זרחה חמה יהיה גט, ואם לא זרחה לא יהיה גט, ומת בלילה--אינו גט:  שהרי לא נתקיים התנאי עד שמת, ואין גט לאחר מיתה.

טו  [טז] שכיב מרע שכתב גט לאשתו וגירשה, ועמד--אינו יכול לחזור בו, שאין גיטו כמתנתו:  שאם תאמר יחזור בו, יאמרו גיטו לאחר מיתה יגרש--כמו מתנתו, שאינה קונה אלא לאחר מיתה.

טז  [יז] הרי זה גיטיך מהיום, אם מתי מחולי זה, ונפל עליו בית או נשכו נחש או טרפו ארי וכיוצא בזה, ומת--אינו גט.  [יח] אמר לה, אם לא יעמוד מחולי זה, ונפל עליו בית או נשכו נחש או טרפו ארי--הרי זו ספק מגורשת.

יז  הרי זה גיטיך מעכשיו, אם מתי מחולי זה, ועמד והלך בשוק, וחלה ומת--אומדין אותו:  אם מחמת חולי הראשון מת, הרי זה גט; ואם לאו, אינו גט.  ואם ניתק מחולי לחולי, ולא עמד בשוק--הרי זה גט, ואינו צריך אומד.  [יט] ובכל אלו התנאין, כל הימים שמנתינת הגט עד שימות ויתקיים התנאי--הרי היא מגורשת לכל דבר, ובלבד שלא יתייחד עימה כמו שביארנו.

יח  [כ] חולה שרצה לגרש אשתו על תנאי כשימות, כדי שלא תיפול לפני יבם, ואם עמד לא תהיה מגורשת, ולא רצה לגרשה מעכשיו, כדי שלא תיטרף דעתו--כך הוא כותב בגט אחר שכותב התורף, או אומר לה כשנותן לה הגט, אם לא מתי לא יהיה גט, ואם מתי יהיה גט, ואם לא מתי לא יהיה גט:  כדי שיהיה תנאי כפול, והין קודם ללאו, ולא יפתח פיו תחילה לפורענות.  ואם מת, תהיה מגורשת כשימות--והוא שיגיע הגט לידה, קודם מיתה.

יט  [כא] בעל שנתן גט לאחד ואמר לו, זכה בגט זה לאשתי כדי שלא תיפול לפני יבם, ומת הבעל קודם שיגיע הגט לידה--הרי זו ספק מגורשת:  שרוב הנשים, זכות היא להן שלא ייפלו לפני יבם; ולפיכך תהיה ספק מגורשת, אף על פי שלא הגיע גט לידה, הואיל וזכה לה בו אחר.

כ  [כב] אמר לעדים, לאחר שנים עשר חודש כתבו גט ותנו לאשתי, או שאמר להם, כתבו ותנו גט לאשתי לאחר שנים עשר חודש--הרי אלו כותבין אחר הזמן שקבע, ונותנין לה; ואם כתבוהו בתוך הזמן, אף על פי שנתנוהו לה אחר זמן שאמר--אינו גט.  כתבוהו אחר הזמן כשאמר, ומת קודם שיינתן לה--אינו גט; ואם לא נודע אם מיתה קדמה לנתינת הגט, או נתינת הגט קדמה למיתה--הרי זו ספק מגורשת.

כא  [כג] אמר להן, כתבו ותנו לה אחר השבוע--אין כותבין אלא אחר שנה מאחר השבוע; אמר להן, לאחר השנה--כותבין לאחר חודש משנה שנייה; אמר להן, לאחר החודש--כותבין לאחר השבת מחודש שני; אמר להן, לאחר השבת--כותבין מאחר יום השבת עד סוף יום שלישי; אמר להן, כתבו ותנו לה קודם השבת--כותבין מיום רביעי ועד סוף יום שישי, ונותנין לה.

כב  [כד] הרי שאיחרו אחר הזמן שאמר, ואחר כך כתבו ונתנו לה, כגון שאמר להן, לאחר החודש, וכתבו ונתנו לה, לאחר שתי שבתות מחודש שני--הרי זה פסול.  [כה] נתייחד עימה אחר שאמר להן לכתוב ולחתום וליתן לה, הרי אלו לא יכתובו:  וקל וחומר הדברים--אם הגט שניתן לה לידה כשנתייחד עימה, נפסל הגט שמא בעל; קל וחומר לזה, שלא נכתב.  ואם כתבו ונתנו לה אחר שנתייחד עימה, אינו גט.

כג  [כו] אמר לעשרה, כתבו גט לאשתי--אחד כותב, על ידי כולם; כולכם כתובו--כותב אחד מהם, במעמד כולם.  הוליכו גט זה לאשתי--מוליכו אחד מהן, על ידי כולם; כולכם הוליכו גט זה לאשתי--מוליכו אחד מהן, במעמד כולם.

כד  [כז] אמר לעשרה, כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי--אחד מהן כותב, ושניים מהן חותמין, ואחד מהן נותנו לה; ואפילו היה הכותב הוא אחד משני העדים שחתמו בו, והוא השליח שנתנו לה--הרי זה כשר.  אמר להן, כולכם חתומו--כולם חותמין; ואם מנאן, בין שמנה כולם בין שמנה מקצתן, ואמר להן חתומו--הרי זה כאומר כולכם חתומו:  ושניים שחותמין בתחילה, הן משום עדים; והשאר, משום תנאי.

כה  לפיכך אם היו השאר פסולין, או חתמו זה היום וזה למחר, אפילו לימים הרבה--הרי זה כשר.  מת אחד מהן קודם חתימה, הרי זה גט בטיל.  היה אחד משניים הראשונים פסול, הרי זה גט פסול--שמא יאמרו עד פסול כשר בעדות שאר שטרות, בעת שיהיו העדים רבים; ולא הכשירוהו בגט שעדיו רבים, אלא מפני שעדי מסירה הן העיקר.

כו  [כח] תיקנו חכמים שהאומר לרבים לכתוב גט, או לחתום, או להוליך גט לאשתו--אם לכתיבה--אומר להן, כל אחד מכם יכתוב גט לאשתי; וכן להולכה--יאמר, כל אחד מכם יוליך; ואם לחתימה--יאמר להן, כל שניים מכם יחתמו בגט זה ותנו לאשתי.  [כט] ולמה אמרו חכמים, עדי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה--גזירה, שמא יאמר לרבים כולכם חתומו; אם תאמר חותמין זה שלא בפני זה--שמא יעידו שניים, ותיטול הגט בידה, ותחשוב שכבר העידו בו, ועדיין לא נתקיים התנאי.

כז  [ל] אמר לשלושה, שניים מכם יכתבו גט לאשתי ויחתמו וייתנו לה, והיה בהן אב ובנו, בין שחתם האב עם האחר, בין שחתם הבן עם האחר--הרי זה כשר, שהאדם עושה הבן שליח במקום האב.

כח  [לא] אמר לשניים, כתבו וחתמו ותנו לפלוני שיוליך לאשתי, או תנו לשליח שיוליך לה--אחד מהן כותב, ושניהם חותמין ונותנין לשליח; ואם הוליכו הן בעצמן ונתנו לה--אינו גט, שלא עשה אותן שליח לגירושין.  כיצד יעשו--ייטלו אותו ממנה, וייתנוהו לשליח, וחוזר ונותנו לה בפניהן, או בפני אחרים.  ורבותיי הורו בגט זה בדבר שאינו נראה, מפני שיבוש שהיה בנוסחאות שלהן.

כט  [לב] אמר לסופר, כתוב לי גט לאשתי, כתבו ונתנו לבעל בלא עדים, ונטלו הבעל ונתנו לשליח ואמר לו, תן גט זה לאשתי בפני עדים, והלך השליח ונתנו לה בפני עדים--הרי זו ספק מגורשת:  שאין השליח נאמן להתיר הערווה, אף על פי שהוא עד אחד--אלא מפני כתב העדים שחתמו על הגט, שהן כמי שנחקרה עדותן, עד שיהיה שם מערער, כמו שביארנו.  ואם היו שם שני עדים שיעידו שגט זה, הבעל נתנו לשליח לגרשה בו--הרי זו מגורשת.

ל  [לג] האומר לשליח, תן גט זה לאשתי במקום פלוני, ונתנו לה במקום אחר--אינו גט; הרי היא במקום פלוני, ונתנו לה במקום אחר--כשר, מפני שמראה מקום הוא לו.  אמר לו, אל תיתנהו לה אלא בבית, ונתנו לה בעלייה, אל תיתנהו לה אלא בימין, ונתנו לה בשמאל, תנהו לה ביום פלוני, ונתנו לה בתוך הזמן--אינו גט; אל תיתנהו לה אלא ביום פלוני, ונתנו לה מלפניו, או מאחריו--אינו גט, שהרי הקפיד על עצמו של יום.  וכן כל כיוצא בזה.

לא  [לד] וכן האישה שאמרה לשלוחה, התקבל לי גיטי במקום פלוני, וקיבלו לה במקום אחר--אינו גט; הבא לי גיטי למקום פלוני, והביאו לה למקום אחר--כשר.

לב  [לה] האומר לשלוחו, הולך גט זה לאשתי, בין שאמר לו הולך, בין שאמר לו את הולך, וחלה או נאנס--משלחו ביד אחר.  ואם אמר לו, טול לי ממנה חפץ פלוני, ותן לה גט זה--הרי זה לא ישלחו ביד אחר; ואם שילחו ביד אחר, ויצאת האישה לקראת השליח ונתנה החפץ בתחילה, ואחר כך נתן לה הגט--הרי זו מגורשת.  [לו] נתן לה הגט, ואחר כך נתנה החפץ--אפילו מיד השליח הראשון, אינו גט:  שהרי עבר על דברי הבעל בדבר שסתם בני אדם מקפידין עליו--שהרי הבעל אמר לו, טול החפץ ותן לה, והוא נתן ואחר כך נטל.

לג  [לז] אמר לו, תן לה הגט, וטול ממנה חפץ פלוני--הרי זה לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר; ואם שילחו ביד אחר--הרי זה גט, בין שנתנה החפץ תחילה, בין שלא נתנה אלא בסוף.

לד  [לח] נתן הגט לשליח ואמר לו, אל ייתנהו לה אלא אתה, ונתנו לאחר, ונתנו לה--אינו גט; וכן אם אמר לו, אל תיתנהו לה אתה, אלא תנהו לפלוני, והוא ייתננו לה, ונתנו לה השליח הראשון--אינו גט, לפי שלא עשהו שליח לגירושין.

לה  [לט] נתן לו הגט ואמר לו, הולך גט זה לאשתי, אמר לו השליח, איני מכירה, אמר לו הבעל, תנהו לפלוני, הוא מכירה--הרי זה שליח שלא ניתן לגירושין, ואינו נותן הגט אלא לפלוני שאמר הבעל; ואותו הפלוני הוא שליח הגירושין, והוא שמוליכו לה, או משלחו ביד אחר, אם חלה או נאנס.

לו  [מ] נתן הגט לשליח ואמר לו, לא תיתנהו לה עד שלושים יום, וחלה או נאנס בתוך השלושים--משלחו ביד אחר:  שאף על פי שאינו עכשיו שליח לגירושין, הואיל ולאחר שלושים יום יהיה שליח גירושין, עושה שליח אחר, בתוך השלושים.

לז  [מא] במה דברים אמורים, בשלא היה בעלה עימה במדינה, או שהייתה מתגרשת מן האירוסין.  אבל מתגרשת מן הנישואין ובעלה עימה במדינה, חוששין לו שמא פייס, ואינו עושה שליח בתוך השלושים, אלא אם כן אמר, נאמנת עליי שלא פייסתי; אבל נותן הגט לה לאחר השלושים--וחוששין לה כמו שביארנו, עד שיאמר, נאמנת עליי שלא פייסתי.

משנה תורה - ספר נשים - הלכות גירושין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג