משנה תורה - ספר זמנים - הלכות קידוש החודש - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט


הלכות קידוש החודש פרק ב

א  אין כשר לעדות החודש, אלא שני אנשים כשרים הראויים להעיד בכל דבר ודבר; אבל נשים ועבדים--הרי הן כשאר פסולי עדות, ואין מעידין.  אב ובנו שראו את הירח, ילכו לבית דין להעיד--לא מפני שעדות החודש כשרה בקרובים, אלא שאם יימצא אחד מהן פסול מפני שהוא גזלן וכיוצא בו משאר הפסלנות, יצטרף השני עם אחר, ויעיד; וכל הפסול לעדות מדברי סופרים--אף על פי שהוא כשר מן התורה, פסול לעדות החודש.

ב  דין תורה, שאין מדקדקין בעדות החודש:  אפילו קידשו את החודש על פי עדים, ונמצאו זוממין בעדות זו--הרי זה מקודש; לפיכך היו בראשונה, מקבלין עדות החודש מכל אדם מישראל, שכל ישראל בחזקת כשרות, עד שייוודע לך שזה פסול.  משקילקלו המינים, והיו שוכרין אנשים להעיד שראו, והם לא ראו--התקינו שלא יקבלו בית דין עדות החודש, אלא מעדים שמכירין בית דין אותן שהם כשרים, ושיהיו דורשין וחוקרים בעדותן.

ג  לפיכך אם לא יהיו בית דין יודעים את העדים שראו את הירח--משלחין אנשי העיר שנראה בה עם העדים שראו, עדים אחרים שמזכין אותן לבית דין ומודיעין אותן שאלו כשרים הם, ואחר כך מקבלין מהם.

ד  בית דין מחשבין בדרכים שהאצטגנינין מחשבין בהם, ויודעין הלבנה כשתיראה בחודש זה, אם תהיה בצפון השמש או בדרומה, ואם תהיה רחבה או קצרה, ולהיכן יהיו ראשי קרניה נוטין.  וכשיבואו העדים להעיד, בודקין אותם כיצד ראיתם אותה--בצפון או בדרום, להיכן היו קרניה נוטות, כמה הייתה גבוהה בראיית עיניכם, וכמה הייתה רחבה.  אם נמצאו דבריהם מכוונין למה שנודע בחשבון, מקבלין אותם; ואם לא נמצאו דבריהם מכוונין, אין מקבלין אותם.

ה  אמרו העדים ראינוהו במים או בעבים או בעששית, או שראו מקצתו ברקיע ומקצתו בעבים או במים או בעששית--אין זו ראייה, ואין מקדשין על ראייה זאת.  אמר אחד ראיתיו גבוה בעיניי כמו שתי קומות, ואמר השני כמו שלוש קומות היה גבוה--מצטרפין; אמר האחד כמו שלוש קומות, והשני אומר כמו חמש קומות--אין מצטרפין:  ומצטרף האחד מהן עם שני שיעיד כמותו, או יהיה ביניהן קומה אחת.

ו  אמרו ראינוהו, בלא כוונה, וכיון שהתבוננו בו ונתכווננו לראותו להעיד, שוב לא ראינוהו--אין זו עדות, ואין מקדשין עליה, שמא עבים נתקשרו ונראו כלבנה, וכלו והלכו להם.  אמרו עדים ראינוהו ביום תשעה ועשרים שחרית במזרח קודם שתעלה השמש, וראינוהו ערבית במערב בליל שלושים--הרי אלו נאמנים, ומקדשין על ראייה זו, שהרי ראוהו בזמנו; אבל הראייה שאמרו שראוהו בשחרית, אין נזקקין לה שאין אנו אחראין לראיית שחרית, ובידוע שהעבים הם שנתקשרו, ונראה להם כלבנה.  וכן אם ראוהו בזמנו, ובליל עיבורו לא נראה--הרי אלו נאמנין, שאין אנו אחראין אלא לראיית ליל שלושים בלבד.

ז  כיצד מקבלין עדות החודש:  כל מי שראוי להעיד שראה את הירח, בא לבית דין; ובית דין מכניסים אותן כולן למקום אחד, ועושין להן סעודות גדולות, כדי שיהיו העם רגילין לבוא.  וזוג שבא ראשון, בודקין אותו ראשון בבדיקות שאמרנו.  מכניסין את הגדול, ושואלין אותו; נמצאו דבריו מכוונים לחשבון, מכניסים את חברו; נמצאו דבריהם מכוונין, עדותן קיימת, ושאר כל הזוגות, שואלין אותם ראשי דברים--לא שצריכים להם אלא כדי שלא ייצאו בפחי נפש, כדי שיהיו רגילין לבוא.

ח  ואחר כך, אחר שתתקיים העדות, ראש בית דין אומר מקודש; וכל העם עונים אחריו, מקודש מקודש.  ואין מקדשין את החודש אלא בשלושה, ואין מחשבין אלא בשלושה, ואין מקדשין אלא חודש שנראה בזמנו.  ואין מקדשין אלא ביום; ואם קידשוהו בלילה, אינו מקודש.

ט  אפילו ראוהו בית דין וכל ישראל, ולא אמרו בית דין מקודש עד שחשיכה ליל אחד ושלושים, או שנחקרו העדים, ולא הספיקו בית דין לומר מקודש עד שחשיכה ליל אחד ושלושים--אין מקדשין אותו, ויהיה החודש מעובר, ולא יהיה ראש חודש אלא יום אחד ושלושים, אף על פי שנראה בליל שלושים:  שאין הראייה קובעת; אלא בית דין שאמרו מקודש, הם שקובעין.

י  [ט] ראוהו בית דין עצמן, בסוף יום תשעה ועשרים--אם עדיין לא יצא כוכב בליל שלושים--בית דין אומרים מקודש מקודש, שעדיין יום הוא.  ואם ראוהו בליל שלושים, אחר שיצאו שני כוכבים--למחר מושיבין שני דיינין אצל אחד מהם, ויעידו הם השניים בפני השלושה; ויקדשוהו השלושה.

יא  [י] בית דין שקידשו את החודש--בין שוגגין, בין מוטעין, בין אנוסין--הרי זה מקודש, וחייבין הכול לתקן המועדות על יום שקידשו בו:  אף על פי שזה ידע שטעו, חייב לסמוך עליהם, שאין הדבר מסור אלא להם, ומי שציווה לשמור המועדות הוא ציווה לסמוך עליהם--שנאמר "אשר תקראו אותם . . ." (ויקרא כג,ב; ויקרא כג,ד; ויקרא כג,לז).


משנה תורה - ספר זמנים - הלכות קידוש החודש - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט


יש לך שאלה או הערה?