משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שקלים - הכול
פרק א ב ג ד


הלכות שקלים פרק א

א  מצות עשה מן התורה, ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה; אפילו עני המתפרנס מן הצדקה--חייב, ושואל מאחרים או מוכר כסות שעל כתפו, ונותן מחצית השקל כסף:  שנאמר "העשיר לא ירבה, והדל לא ימעיט . . ." (שמות ל,טו).  ואינו נותנו בפעמים רבות, היום מעט ולמחר מעט, אלא נותנו כולו כאחת, פעם אחת.

ב  מניין כסף האמור בתורה באונס ובמפתה ובמוציא שם רע והורג עבד, הוא כסף הוא שקל הנאמר בכל מקום בתורה; ומשקלו, שלוש מאות ועשרים שעורה.  וכבר הוסיפו חכמים עליו, ועשו משקלו כמשקל המטבע הנקרא סלע בזמן בית שני; וכמה הוא משקל הסלע, שלוש מאות וארבע ושמונים שעורה בינונייות.

ג  סלע היה ארבעה דינרין, והדינר שש מעין; ומעה, היא הנקראת בימי משה רבנו גרה, ומעה הייתה שני פונדיונין; ופונדיון שני איסרין, ופרוטה אחת משמונה באיסר.  נמצא משקל המעה, והיא הגרה, שש עשרה שעורות; ומשקל האיסר ארבע שעורות, ומשקל הפרוטה חצי שעורה.

ד  ועוד מטבע אחר היה שם, שהיה משקלו שתי סלעים, והוא הנקרא דרכון.  ואלו המטבעות כולן שאמרנו וביארנו משקל כל אחד מהן, הן שמשערין בהן בכל מקום; וכבר ביארנום, כדי שלא אהיה צריך לפרש משקלם בכל מקום.

ה  מחצית השקל, זו מצותה--שייתן מחצית מטבע של אותו הזמן, אפילו היה אותו מטבע גדול משקל הקודש; ולעולם אינו שוקל פחות מחצי השקל שהיה בימי משה רבנו, שהיה משקלו מאה ושישים שעורה.

ו  בזמן שהיה המטבע של זמן דרכונות, היה כל אחד ואחד נותן במחצית השקל שלו סלע; ובזמן שהיה המטבע סלעים, היה כל איש נותן במחצית השקל שלו חצי הסלע, שהוא שני דינרין; ובזמן שהיה המטבע חצי הסלע, היה כל אחד ואחד נותן במחצית השקל אותו חצי הסלע.  ומעולם לא שקלו ישראל במחצית השקל, פחות מחצי שקל של תורה.

ז  הכול חייבין ליתן מחצית השקל, כוהנים לויים וישראליים וגרים ועבדים משוחררים.  אבל לא נשים, ולא עבדים, ולא קטנים; ואם נתנו, מקבלין מהם.  אבל הגויים שנתנו מחצית השקל, אין מקבלין מהם.  קטן שהתחיל אביו ליתן עליו מחצית השקל, שוב אינו פוסק, אלא נותן עליו בכל שנה ושנה, עד שיגדיל וייתן על עצמו.

ח  השקלים, אינן נוהגין אלא בפני הבית.  ובזמן שהמקדש קיים, נותנין את השקלים, בין בארץ, בין בחוצה לארץ; ובזמן שהוא חרב, אפילו בארץ ישראל אינן נוהגין.

ט  באחד באדר, משמעין על השקלים, כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו, ויהיה עתיד ליתן.  בחמישה עשר בו, יישבו השולחניין בכל מדינה ומדינה, ותובעין בנחת; כל מי שייתן להם, יקבלו ממנו, ומי שלא נתן, אין כופין אותו ליתן.  בחמישה ועשרים בו, יישבו במקדש לגבות, ומכאן ואילך, כופין את מי שלא נתן עד שייתן; וכל מי שלא ייתן--ממשכנין אותו, ולוקחין עבוטו בעל כורחו, ואפילו כסותו.

י  כל מי שאינו חייב בשקלים--אף על פי שדרכו ליתן, או הוא עתיד ליתן--אין ממשכנין אותו.  ואין ממשכנין את הכוהנים לעולם, מפני דרכי שלום; אלא כשייתנו, מקבלין מהן, ותובעין אותן, עד שייתנו.


משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שקלים - הכול
פרק א ב ג ד


יש לך שאלה או הערה?