משנה תורה -
ספר אהבה -
הלכות תפילה וברכת כוהנים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
א בשחרית במוסף ובנעילה, הכוהנים נושאין את כפיהן; אבל במנחה, אין נשיאת כפיים, מפני שבמנחה כבר סעדו כל העם ושמא שתו הכוהנים יין, ושיכור אסור בנשיאת כפיים. ואפילו ביום התענית, אין נושאין כפיהם במנחה: גזירה--מנחה של תענית, מפני מנחה של כל יום.
ב במה דברים אמורים, בתענית שמתפללין בו מנחה ונעילה כגון צום כיפור, ותענית ציבור; אבל תענית שאין בו נעילה כגון תשעה באב, ושבעה עשר בתמוז, הואיל ותפילת מנחה שלהן סמוך לשקיעת החמה--הרי זו נראית כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל יום, ולפיכך יש בה נשיאת כפיים. וכוהן שעבר ועלה לדוכן במנחה של יום הכיפורים--הואיל והדבר ידוע שאין שם שכרות, הרי זה נושא את כפיו; ואין מורידין אותו, מפני החשד, שלא יאמרו פסול היה, ולפיכך הורידוהו.
ג כיצד היא נשיאת כפיים בגבולין: בעת שיגיע שליח ציבור לעבודה, כשיאמר רצה, כל הכוהנים העומדין בבית הכנסת, נעקרין ממקומן והולכין ועולין לדוכן; ועומדין שם, פניהם למול ההיכל ואחוריהם כלפי העם, ואצבעותיהם כפופות לתוך כפיהן, עד שישלים שליח ציבור ההודיה; מחזירין פניהם כלפני העם, ופושטין אצבעותיהן, ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהן, ומתחילין "יברכך" (במדבר ו,כד); ושליח ציבור מקרא אותם, מילה מילה, והם עונין, שנאמר "אמור, להם" (במדבר ו,כג), עד שמשלימין פסוק ראשון, וכל העם עונין אמן. וחוזר שליח ציבור ומקרא אותם פסוק שני מילה מילה, והם עונים, עד שמשלימין פסוק שני, וכל העם עונין אמן. וכן בפסוק שלישי.
ד כשישלימו הכוהנים שלושה הפסוקין, מתחיל שליח ציבור בברכה אחרונה של תפילה שהיא שים שלום, והכוהנים מחזירין פניהם כלפי הקודש, ואחר כך קופצין אצבעותיהם; ועומדין שם בדוכן עד שיגמור הברכה, וחוזרין למקומן.
ה אין המקרא רשאי להקרות לכוהנים, עד שיכלה אמן מפי הציבור; ואין הכוהנים רשאין להתחיל בברכה, עד שיכלה הדיבור מפי המקרא; ואין הציבור עונים אמן, עד שתכלה הברכה מפי הכוהנים; ואין הכוהנים מתחילין בברכה אחרת, עד שיכלה אמן מפי הציבור. ואין שליח ציבור רשאי לענות אמן אחר הכוהנים כשאר העם, שמא תיטרף דעתו ולא יידע איזו ברכה מקרא אותם, אם פסוק שני, או שלישי.
ו אין הכוהנים רשאין להחזיר פניהם מן הציבור, עד שיתחיל שליח ציבור שים שלום; ואינן רשאין לעקור רגליהם ממקומן, עד שיגמור שליח ציבור שים שלום; ואינן רשאין לכוף קשרי אצבעותיהן, עד שיחזירו פניהם מן הציבור. ומתקנות רבן יוחנן, שלא יעלו הכוהנים לדוכן בסנדליהן, אלא עומדים יחפים.
ז כשיהיו הכוהנים מברכין את העם, לא יביטו בעם, ולא יסיחו דעתן; אלא יהיו עיניהם כנגד הארץ, כעומד בתפילה. ואין אדם רשאי להסתכל בפני הכוהנים, בשעה שהם מברכין, כדי שלא יסיח דעתו; אלא כל העם מתכוונין לשמוע הברכה, ומכוונין פניהם כנגד פני הכוהנים, ואינן מביטין בפניהם.
ח אם היה הכוהן המברך אחד, מתחיל לברך מעצמו, ושליח ציבור מקרא אותו מילה מילה, כמו שאמרנו. היו שניים או יתר, אינן מתחילין לברך, עד שיקרא להם שליח ציבור תחילה ואומר להם כוהנים, והם עונים ואומרין "יברכך" (במדבר ו,כד); והוא מקרא אותן מילה מילה, על הסדר שאמרנו.
ט כיצד ברכת כוהנים במקדש: הכוהנים עולין לדוכן, אחר שישלימו עבודת תמיד של שחר, ומגביהין ידיהם למעלה על גבי ראשיהם ואצבעותיהם פשוטות, חוץ מכוהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ; ואחד מקרא אותם, מילה מילה, כדרך שעושין בגבולין, עד שישלימו שלושת הפסוקים. ואין העם עונין אחר כל פסוק, אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת. וכשישלימו, כל העם עונין, ברוך ה' אלוהי ישראל, מן העולם ועד העולם.
י ואומרין את השם, ככתבו, והוא דבר הנהגה מיוד הא ואו הא, וזה הוא השם המפורש האמור בכל מקום. ובמדינה, אומרין אותו בכינויו, והוא אלף דאל נון יוד, שאין מזכירין את השם ככתבו אלא במקדש בלבד. ומשמת שמעון הצדיק, פסקו הכוהנים מלברך בשם המפורש, אפילו במקדש--כדי שלא ילמוד אותו, מי שאינו הגון; ולא היו חכמים הראשונים מלמדין שם זה לתלמידיהן ובניהם ההגונים, אלא אחת לשבע שנים. כל זה, גדולה לשמו הנכבד והנורא.
יא אין ברכת כוהנים נאמרת בכל מקום אלא בלשון הקודש, שנאמר "כה תברכו את בני ישראל" (במדבר ו,כג): כך למדו שומעי שמועה ממשה רבנו--"כה תברכו", בעמידה; "כה תברכו", בנשיאת כפיים; "כה תברכו", בלשון הקודש; "כה תברכו", פנים כנגד פנים; "כה תברכו", בקול רם; "כה תברכו", בשם המפורש, והוא שיהיה במקדש, כמו שאמרנו.
יב אין הכוהנים רשאין בכל מקום, להוסיף ברכה על שלושת הפסוקין, כגון "ה' אלוהי אבותיכם, יוסף עליכם ככם . . ." (דברים א,יא), וכיוצא בו--לא בקול רם, ולא בלחש: שנאמר "לא תוסיפו, על הדבר" (דברים ד,ב).
יג בשעה שכל כוהן עולה לדוכן, כשהוא עוקר רגליו לעלות, אומר יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו, שתהיה הברכה הזאת שציוויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה, ואל יהי בה מכשול ועוון, מעתה ועד עולם. וקודם שיחזיר פניו לברך את העם, מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו בקדושתו של אהרון, וציוונו לברך את עמו ישראל, באהבה; ואחר כך מחזיר פניו לציבור, ומתחיל לברכם. וכשמחזיר פניו מן הציבור אחר שהשלים, אומר עשינו מה שגזרת עלינו, עשה עימנו מה שהבטחתנו, "השקיפה ממעון קודשך מן השמיים, וברך את עמך את ישראל" (דברים כו,טו).
יד [יג] כשמחזירין הכוהנים פניהם לציבור לברכם, וכשמחזירין פניהם מן הציבור אחר שמברכין, לא יחזירו אלא דרך ימין, בכל מקום; וכן כל פונות שיהיה אדם פונה, לא יהיו אלא דרך ימין.
טו [יד] במקדש--מברכין ברכת כוהנים פעם אחת ביום, אחר תמיד של שחר: באים ועומדים על מעלות האולם, ומברכין כדרך שאמרנו. אבל במדינה--מברכין אותה אחר כל תפילה חוץ ממנחה, כמו שאמרנו. ובכל מקום, משתדלין שיהיה המקרא אותן ישראל--שנאמר "אמור, להם" (במדבר ו,כג), מכלל שאין המקרא מהן.
משנה תורה -
ספר אהבה -
הלכות תפילה וברכת כוהנים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו