משנה תורה - ספר המדע - הלכות יסודי התורה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


הלכות יסודי התורה פרק ט

א  דבר ברור ומפורש בתורה, שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים:  אין לה לא שינוי, ולא גירעון ולא תוספת, שנאמר "את כל הדבר, אשר אנוכי מצווה אתכם--אותו תשמרו, לעשות:  לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו" (דברים יג,א); ונאמר "והנגלות לנו ולבנינו, עד עולם--לעשות, את כל דברי התורה הזאת" (דברים כט,כח).  הא למדת שכל דברי תורה, מצווין אנו לעשותן עד עולם; וכן הוא אומר "חוקת עולם לדורותיכם" (ויקרא ג,יז; ועוד שבעה מקומות), ונאמר "לא בשמיים, היא" (דברים ל,יב).  הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר, מעתה.

ב  לפיכך אם יעמוד איש, בין מישראל בין מן האומות, ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה, או לגרוע מצוה, או לפרש במצוה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצוות לפי זמן היו--הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה; ומיתתו בחנק, על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא ציווהו, שהוא ברוך שמו ציווה למשה שהמצוה הזאת "לנו ולבנינו, עד עולם" (דברים כט,כח), ו"לא איש אל ויכזב" (במדבר כג,יט).

ג  [ב] אם כן, למה נאמר בתורה "נביא אקים להם מקרב אחיהם" (דברים יח,יח)--לא לעשות דת הוא בא, אלא לצוות על דברי התורה, ולהזהיר העם שלא יעברו עליה, כמו שאמר האחרון שבהם "זכרו, תורת משה עבדי" (מלאכי ג,כב).

ד  וכן אם ציוונו בדברי הרשות, כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו, עשו מלחמה היום או אל תעשו, בנו חומה זו או אל תבנוה--מצוה לשמוע לו; והעובר על דבריו--חייב מיתה בידי שמיים, שנאמר "והיה, האיש אשר לא ישמע אל דבריי, אשר ידבר, בשמי--אנוכי, אדרוש מעימו" (דברים יח,יט).  [ג] וכן נביא שעבר על דברי עצמו, והכובש נבואתו--חייב מיתה בידי שמיים; ובשלושתן נאמר "אנוכי, אדרוש מעימו".

ה  וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא, לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה או על מצוות הרבה, בין קלות בין חמורות, לפי שעה--מצוה לשמוע לו.  וכן למדנו מחכמים הראשונים, מפי השמועה:  בכול, אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה, כאלייהו בהר הכרמל, שמע לו--חוץ מעבודה זרה.  והוא, שיהיה הדבר לפי שעה--כגון אלייהו בהר הכרמל, שהקריב עולה בחוץ, וירושלים נבחרה, והמקריב בחוץ חייב כרת.  ומפני שהוא נביא, מצוה לשמוע לו; וגם בזה נאמר "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו).

ו  ואילו שאלו את אלייהו ואמרו לו, נעקור מה שכתוב בתורה "פן תעלה עולותיך, בכל מקום, אשר תראה" (דברים יב,יג)--היה אומר לא, אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת, כמו שציווה משה; אבל אני היום אקריב בחוץ בדבר ה', כדי להכחיש נביאי הבעל.

ז  ועל הדרך הזאת, אם ציוו כל הנביאים לעבור לפי שעה, מצוה לשמוע להם; ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם--מיתתן בחנק, שהתורה אמרה "לנו ולבנינו, עד עולם" (דברים כט,כח).  [ד] וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה, או שאמר בדין מדיני תורה שה' ציווה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני--הרי זה נביא שקר, וייחנק אף על פי שעשה אות:  שהרי בא להכחיש תורה שאמרה "לא בשמיים, היא" (דברים ל,יב).  אבל לפי שעה, שומעין לו בכול.

ח  [ה] במה דברים אמורים, בשאר מצוות; אבל בעבודה זרה--אין שומעין לו, ואפילו לפי שעה.  ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים, ואמר שה' ציווהו שתעבוד עבודה זרה היום בלבד, או בשעה זו בלבד--הרי זה דיבר סרה על ה'; ועל זה ציווה הכתוב ואמר "ובא האות והמופת . . . לא תשמע . . . כי דיבר סרה על ה' אלוהיכם" (דברים יג,ג-ו):  שהרי זה בא להכחיש נבואתו של משה.  ולפיכך נדע בוודאי שהוא נביא שקר, וכל שעשה בלאט וכישוף עשה; וייחנק.


משנה תורה - ספר המדע - הלכות יסודי התורה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


יש לך שאלה או הערה?