תלמוד ירושלמי - מסכת הוריות - הכול
פרק א ב ג

מסכת הוריות פרק א

דף א,א פרק א הלכה א משנה  הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם בין שעשו ועשה עמהן בין שעשו ועשה אחריהן בין שלא עשו ועשה הרי זה פטור מפני שתלה בבית דין הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו או תלמיד שהוא ראוי להורייה והלך ועשה על פיהם בין שעשו ועשה עמהם בין שעשו ועשה אחריהם בין שלא עשו ועשה הרי זה חייב מפני שלא תלה בבית דין זה הכלל התולה בעצמו חייב והתולה בבית דין פטור:

דף א,א פרק א הלכה א גמרא  נפש כי תחטא.  אחת תחטא בעשותה תחטא הרי אילו מיעוטין.  התולה בעצמו חייב והתולה בבית דין פטור.  בכל אתר את מר מיעוט אחר מיעוט לרבות וכא את מר מיעוט אחר מיעוט למעט אמר ר' מתניה שנייא היא דכתיב מיעוט אחר מיעוט אחר מיעוט.  ר' חגי שאל לחברייה מניין לאוכל ברשות שהוא פטור מה בין סבור שהוא חולין ונמצאת תרומה שהוא חייב מה בין המחזיק עצמו שהוא כהן ונמצא ישראל שהוא פטור אמרין ליה מן הוריות בית דין.  אמר לון אוף אנא צריכה לי מה בין סבור שהוא חול ונמצאת שבת שהוא חייב מה בין סבור שהוא פסח ונמצא שלמים שהוא פטור אמרין ליה מן השוחט ברשות.  אמר לון אוף אנא צריכא לי מה בין סבור שהוא מותר

דף א,ב פרק א הלכה א גמרא  ונמצא אסור שהוא חייב מה בין סבור שהוא חלב ונמצא שומן שהוא פטור לא אמרו ליה כלום.  אמר לון נימא לכון מינן או הודע אליו חטאתו והביא.  עאל רבי יוסי אמרין ליה קשי לן הדא מילתא אמר לון ולמה לא אגיבתוניה מן הדא או הודע אליו חטאתו והביא אמרין ליה חגי קשיתה חגי קיימתה.  על דעתיה דרבי ישמעאל דלא מפנה אהן קרייה במחוייבי

דף ב,א פרק א הלכה א גמרא  חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יה"כ ניחא על דעתיה דר"ע דמפנה אהן קרייה במחוייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יה"כ.  דתני מניין למחוייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהן יה"כ שהן חייבין להביא לאחר יום הכיפורים וחייבי אשמות תלויין פטורין ת"ל או הודע אליו חטאתו והביא אף לאחר יום הכפורים.  מן הדא נפש כי תחטא אחת תחטא בעשותה הרי אילו מיעוטין התולה בעצמו חייב התולה בבית דין פטור אין חייבין אלא על דבר שהיה גלוי להן ונכסה מהן ומה טעמא ונעלם דבר דבר שהיה גלוי להן ונכסה מהן.  על דעתיה דרבי ישמעאל דו אמר ונעלם ממנו מכלל שהיה יודע והוא ידע הרי שתי ידיעות על דעתיה דרבי עקיבה דו אמר ונעלם ממנו ונעלם ממנו שני פעמים מכלל שבאת לו ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתיים ת"ל ונעלם דבר דבר שהיה גלוי להם ונכסה מהן אין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת.  שמואל אמר והן שהורו מותר אבל אם הורו פטור לא בדא.  אין חייבין עד שתהא הורייה מלשכת הגזית אמר רבי יוחנן טעמא דהך תנייא מן המקום ההוא אשר יבחר ה'.  אמר רבי מנא בר תנחום נכנסו מאה עד שיורו כולן.  תמן אמר רבי זעירא והוא שיהו כולן מורין מצד אחד וכא מה הלך היחיד ועשה שוגג על פיהן

דף ב,ב פרק א הלכה א גמרא  וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוריית ב"ד רבי אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהן.  מה אנן קיימין אם ביודע כל התורה ואינו יודע אותו דבר אין זה שמעון בן עזאי ואם ביודע אותו הדבר ואינו יודע כל התורה שמעון בן עזאי הוא אצל אותו הדבר אלא כי נן קיימין ביודע כל התורה וביודע אותו הדבר אלא שהוא כטועה לומר תורה אמרה אחריהם אחריהם.  ואם בטועה לומר התורה אמרה אחריהם אחריהם אין זה שמעון בן עזאי כהדא דתני יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם ת"ל ללכת ימין ושמאל שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל.  מאי כדון רבי יוסי בשם רבי הילא לפי שבכל מקום שוגג פטור ומזיד חייב וכא אפילו מזיד פטור מפני שתלה בב"ד.  חברייא בשם שמואל יחיד משלים לרוב הציבור היא מתניתא אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו פטור אמר רבי יוחנן אפילו כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו מביא כשבה ושעירה.  וקשיא על דעתיה דשמואל לא נמצא כל יחיד ויחיד מתכפר לו בשני חטאות רבי זעירא בשם שמואל היחיד תלוי אכלו רוב ב"ד מביאין אכלו מיעוט היחיד מביא.

דף ג,א פרק א הלכה א גמרא  כל ההורייה שבית דין פר אין היחיד מביא כשבה ושעירה רבי יוחנן פתר מתניתא בהוריית בית דין הורו בית דין לעקור את כל הגוף הואיל וב"ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה ושעירה הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הואיל ואין בית דין מביאין פר היחיד מביא כשבה ושעירה.  שמואל אמר מתניתא עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו חייבין שאין ב"ד מביאין עליהן פר ת"ל עם הארץ אפילו כולו אפילו רובו רבי יוחנן פתר מתניתא עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו בלא הורייה חייבין שכן בהורייה אין בית דין מביאין פר.  שמואל אמר אבל הן מביאין כשבה ושעירה רבי יוחנן אמר לא הן מביאין כשבה ושעירה.  על דעתיה דשמואל דו יליף לה חייב מחייב ניחא על דעתיה דרבי יוחנן דו יליף לה חיוב מפטור.  מתניתא אמרה פליגא על שמואל או הדוע אליו חטאתו אשר חטא והביא יצא מומר לעכו"ם.  מתניתא פליגא על שמואל נפש כי תחטא אחת תחטא בעשותה הרי אילו מיעוטין התולה בעצמו חייב התולה בבית דין פטור הדא פליגא על שמואל ולית לה קיום:

דף ג,א פרק א הלכה ב משנה  הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהן בין שהביאו כפרתן בין שלא הביאו כפרתן והלך ועשה על פיהן ר"ש פוטר ורבי לעזר אומר ספק אי זהו ספק

דף ג,ב פרק א הלכה ב משנה  ישב לו בתוך ביתו חייב הלך לו למדינת הים פטור א"ר עקיבה מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה אמר לו בן עזאי מה שנה זה מן היושב בביתו שהיושב בביתו איפשר היה לו שישמע וזה לא היה איפשר לו שישמע:

דף ג,ב פרק א הלכה ב גמרא  רבי אימי בשם רשב"ל מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהן.  מה נן מקיימין אם בשסילקן תבטלו הורייתן ואם בשסילקו אותו תבטל הורייתו אלא כי נן קיימין בשזה עומד בתשובתו וזה עומד בתשובתו הורייתן אצלו אינה הוראה שלא סילקו אותו אצל אחרים הורייה שלא סילקן.  לית הדא פליגא על רבי מנא בר תנחום דרבי מנא בר תנחום אמר נכנסו מאה עד שיורו כולן פתר לה בשלא נכנס.  אם בשלא נכנס מעכב פתר לה כרבי דרבי אמר אין לך מעכב אלא מופלא של ב"ד בלוד.  והא ר' מנא בר תנחום אמר נכנסו מאה עד שיורו כולן אף בחזירה כן או רוב כת פשיטא לך רוב מה רוב רוב ההורייה רוב המשתייר היך עבידא נכנסו מאה ומתו מהן עשרה אין תאמר רוב ההורייה חמשים ואחד ואין תאמר רוב המשתחייר ארבעים וששה.  הפריש חטאתו נתחרש או נשטה או נשתמד או שהורו בית דין מותר לאכול חלב רבי יוחנן אמר נדחית חטאתו

דף ד,א פרק א הלכה ב גמרא  רבן שמעון בן לקיש אמר לא נדחית חטאתו ר' יוסי בי רבי בון אמר ר' אחא מחלף שמועתא דלא אתי מילתיה דרבי יוחנן פליגא על מילתיה דמר רבי שמעון בר בא בשם רבי יוסי כוס זורקין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו.  רבנן דקיסרין אמרין רבי חייה אמי מחלף וחד אמר כאן תנייה מאן דמחלף לית ליה באילין קישואייה כמאן דמר לא נדחית חטאתו.  מי מקבלה המינו ימתין עד שיחזרו בהן ב"ד אלא כשהיה כהן עבד והקריב וכיפר היה שמעון בן עזאי מי מקבלה ממנו ימתין עד שיחזרו בהן בית דין כמאן דאמר לא נדחית חטאתו.  תולדות הורייה כהורייה הורייה כהורייה מהן הן שיצטרפו היך עבידא אכלו ציבור חלבים והפרישו קרבנותיהן אין תימר תולדות הורייה כהורייה ב"ד חייבין אין תימר אין תולדות הורייה כהורייה בית דין פטורין.  כיני פשיטא לך תולדות הורייה כהוריי'.  הורייה בהורייה מהו שיצטרפו

דף ד,ב פרק א הלכה ב גמרא  היך עבידא הורו בית דין חלב כולייא של ימין מותר ושל שמאל ולו מכסה אסור חזרו והחליפו אכלו רוב בראשונה ורוב בשנייה אין תימר מצטרפין חייבין אחת ואין תימר אין מצטרפין חייבין שתים.  שתי הוריות בעבירה אחת מה הן שיצטרפו היך עבידא אכלו רוב ושחטו רוב על דעתיה דרבי מאיר חייבין אחת ועל דעתיה דרבי שמעון חייבין שתים.  אכלו מיעוט בראשונה ומיעוט בשנייה על דעתיה דרבי מאיר חייבין ועל דעתיה דרבי שמעון פטורין.  אמר רבי זעירא ושהות ביניהון רבי מאיר אמר נותנין לו שהות עד שישמע רבי שמעון אומר עד שישפע ותני כן הורו בית דין בשוק העליון ויחיד בשוק התחתון בית דין בבית ויחיד בעלייה פטור עד שישמע ממש על דעתיה דרבי עקיבה אדיין הוא ספק אמר רבי בון בר חייה בעומד בין שני תחומין בין שני תחומי ארץ ישראל לתחומי ארץ ישראל.  רבי אמי בם רשב"ל להורייה הילכו אחר ישיבת ארץ ישראל לטומאה הילכו אחר רוב נכנסין לעזרה.

דף ה,א פרק א הלכה ב גמרא  מה כל כת וכת משערין או אין משערין אלא כת הראשונה בלבד אמר רבי יוסי בי רבי בון עד שהן מבחוץ הן משערין עצמן רבי יהושע בן לוי לראייה הילכו מלבוא חמת עד נחל מצרים רבי תנחומא בשם רב הונא טעמא דרבי יהושע בן לוי ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו וגו':

דף ה,א פרק א הלכה ג משנה  הורו ב"ד לעקור את כל הגוף אמרו אין נידה בתורה אין שבת בתורה אין עבודה זרה בתורה הרי אילו פטורין הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אילו חייבין כיצד אמרו יש נידה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור יש עבודה זרה בתורה אבל המשתחוה פטור הרי אילו חייבין שנאמר ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף:

דף ה,א פרק א הלכה ג גמרא  רבי חזקיה אמר מדבר לא כל דבר אמר רבי הילא ממצות לא כל מצות וכתיב כן כיי דמר רבי אמי בשם רבי יוחנן גורעין לדרוש מתחילת הפרשה עד סופה.  רבי חנניה בשם רבי ירמיה ואפילו באמצע תיבה ויצקת עליה שמן מנחה היא לרבות כל המנחות ליציקה.  ולא נמצאת עוקר כל שם שומרת יום כנגד יום בשאמרו הלילה מותר ויום אסור.  ולא נמצאת עוקר כל שחיטה שמואל בר אבא אמר בשאמרו אמה מותרת ושתי אמות אסורות.  ולא נמצאת עוקר כל שם השתחוייה בשאמרו מותר להשתחוות ואסור לשוח.  ולא נמצאת עוקר כל שם הוצאה א"ר שמואל בר רב יצחק בשאמרו גרוגרת מותרת ושתי גרוגרות אסורות ואתייא כמאן דמר הכנסה והוצאה אחת היא

דף ה,ב פרק א הלכה ג גמרא  ברם כמאן דמר הכנסה והוצאה שתים הן.  ולא נמצאת עוקר כל שם הכנסה אמר רבי יוסי לא שהורו מותר לאכול חלב יודעין היו שאסור לוכל חלב והתורה נתנה רשות לבית דין להורות.  רבי בון בר חייה בעי כזית היום וכשני זיתים למחר היך עבידא נביא ומדיח יכול אם יאמרו לך אל תתן תפילין היום תן למחר תשמע להם ת"ל ללכת בהם בכולן לא במקצתן הרי עקרת שם כל אותו היום ותימר אין כאן עקירת הגוף וכא אין כאן עקירת גוף.  ר' מנא שמע לה מן דבתרה שמואל בר בא אמר בשאמרו אמה מותרת ושתי אמות אסורות הרי עקרת שם כל אותה האמה ותימר אין כאן עקירת גוף וכא אין כאן עקירת גוף:

דף ה,ב פרק א הלכה ד משנה  הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם או שלא היה מופלא של בית דין שם או שהיה אחד מהן גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראה לו בנים הרי זו פטור שנאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה מה עדה האמורה להלן כולן ראוין להורייה אף עדה האמורה כאן כולן ראוין להורייה:

דף ה,ב פרק א הלכה ד גמרא  מתניתא דרבי דרבי אמר אין לך מעכב אלא מופלא של בית דין בלבד כתיב (במדבר טו) והיה אם מעיני העדה מי שהוא עשוי עינים לעדה.  כתיב (במדבר יא) והתיצבו שם עמך מה את לא גר ולא נתין ולא ממזר אף הן לא גרים ולא נתינים ולא ממזרים ולא עבדים.  ניחא גר ממזר בית דין ממנין ממזרין רב הונא אמר בשעברו ומינו רבי חנניה רבי מנא חד אמר בתוך שבעים

דף ו,א פרק א הלכה ד גמרא  וחרנה אמר חוץ לשבעים.  מאן דמר חוץ לשבעים ניחא ומאן דמר בתוך שבעים הא חוץ לשבעים לא מכיון שאינו ראוי להורייה נעשה כאבן:

דף ו,א פרק א הלכה ה משנה  הורו בית דין שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין מביאין פר מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה או שעירה שוגגין ועשו מזידין הרי אילו פטורין:

דף ו,א פרק א הלכה ה גמרא  לית הדא פליגא על רבי שמעון בן לקיש דמר רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהן ומזידין ועשו שוגגין.  וכי יש זדון לשגגה ליחיד אצל הוריית בית דין חברייא בשם רבי שמעון בן לקיש בשלא קיבלו רוב הציבור עליהן רבי זעירא בשם רבי שמעון בן לקיש בשבעטו בהורייתן מה מפקה מביניהון קיבלו עליהן וחזרו ובעטו על דעתיה דחברייא כיון שבעטו פטורין על דעתיה דרבי זירא מכיון שקיבלו עליהן משעה ראשונה הרי אילו חייבין:

דף ו,א פרק א הלכה ו משנה  הורו בית דין ועשו כל הקהל או רובן על פיהן מביאין פר ובע"ז מביאין פר ושעיר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שנים עשר שבטים מביאין שנים עשר פרים ובעבודה זרה שנים עשר שבטים שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים ר"ש אומר שלשה עשר פרים ובעבודה זרה שלשה עשר פרים שלשה עשר שעירים פר ושעיר לכל שבט פר ושעיר לבית דין:

דף ו,א פרק א הלכה ו גמרא  מאן תנא רוב רבי מאיר דתני היא מחצית כל השבטים היא מחצית כל שבט ושבט ובלבד רוב

דף ו,ב פרק א הלכה ו גמרא  רבי יודה אומר חצי כל שבט ושבט ובלבד רובי שבטים שלימים.  שבט אחד גורר כל השבטים רבי מאיר אומר כל השבטים קרוין קהל רבי יודה אומר כל שבט ושבט קרוי קהל ואתייא דרבי שמעון כרבי יודה כמה דרבי יודה אמר כל שבט ושבט קרוי קהל כן רבי שמעון אומר כל שבט ושבט קרוי קהל מה ביניהון גרירה רבי יודה אומר שבט אחד גורר כל השבטים רבי שמעון אומר אין שבט אחד גורר את כל השבטים.  מודה והוא שתהא הורייה מלשכת הגזית.  אמר רבי יוסי טעמא דהין תנייא מן המקום ההוא אשר יבחר ה'.  רבי אבון בשם רבי בנימן בר לוי קרייא מסייע למאן דמר כל שבט ושבט קרוי קהל דכתיב גוי וקהל גוים יהיה ממך ואדיין לא נולד בנימן.  אמר רבי חייה בר בא כשם שהן חלוקין כאן כן הן חלוקין בטומאה דתני היה ציבור חציין טהורין וחציין טמאין הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני רבי יודה אומר הטהורין עושין לעצמן והטמאין עושין לעצמן אמרו לו אין הפסח לחצאין אלא או כולן יעשו בטומאה או כולן יעשו בטהרה.

דף ז,א פרק א הלכה ו גמרא  מני אמרו לו כרבי יודה דתני ניטמאת אחת מן החלות או אחד מן הסדרים רבי יודה אוסר שניהן יצאו לבית השריפה שאין קרבן ציבור חלוק וחכמים אומרים הטמא בטומאתו והטהור יאכל.  רבי יוסי בר בון בשם רבי יוחנן אמר מני אמרו לו חכמים שהן בשיטת רבי יהודה:

דף ז,א פרק א הלכה ז משנה  הורו בית דין ועשו שבעה שבטים או רובן על פיהן מביאין פר ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שבעה שבטים שחטאו מביאין שבעה פרים ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר שאף אילו שלא חטאו מביאין על ידיהן פר על ידי החוטאים ר"ש אומר שמונה פרים ובעבודה זרה שמונה פרים ושמונה שעירים פר ושעיר לכל שבט ופר ושעיר לבית דין:

דף ז,א פרק א הלכה ז גמרא  תני ר"ש בן לעזר אומר משמו חטאו ששה והן רובו הא שבעה אע"פ שאין רובו הרי אילו חייבין.  אמר רבי לעזר לא מר אלא ששה והן רובו הא חמשה אע"פ שהן רובו הרי אילו פטורין אמר רבי יוסי בי רבי בון מתניתא אמרה כן מחצית שבטים ובלבד רוב אוכלוסין ודכוותה מחצית אוכלוסין ובלבד רוב השבטים.  רבי יוסי בי רבי בון אמר שאילתה דכהן משיח מן הדא הוריית בית דין גדול הוריית בית דין קטן:

דף ז,א פרק א הלכה ח משנה  הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם אותו השבט הוא חייב ושאר כל השבטים פטורין דברי רבי יהודה וחכמים אומרין אין חייבין אלא על הוריית בית דין הגדול בלבד שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני העדה ולא עדת אותו השבט:

דף ז,א פרק א הלכה ח גמרא  רבי מאיר אומר חובת בית דין הוא רבי יודה אומר חובת ציבורא אמר רבי שמעון חובת בית דין וחובת ציבורא היא.  מה טעמא דרבי מאיר נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני מה מעיני שנאמר להלן בית דין אף כאן ב"ד מה טעמא דרבי יודה נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני מה מעיני שנאמר להלן ציבור אף כאן ציבור מה טעמא דרבי שמעון נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני מה מעיני שנאמר להלן בית דין אף מעיני שנאמר כאן בית דין ומה מעיני שנאמר להלן ציבור אף כאן ציבור.

דף ז,ב פרק א הלכה ח גמרא  מאן דמר חובת בית דין היא בית דין מביאין מאן דאמר חובת ציבור מי מביא דתני מטילין היו עליהן ובאין דברי ר' מאיר רבי יודה אומר מתרומת השלכה היו באין.  מאן דמר חובת ב"ד היא ב"ד סומכין מאן דמר חובת ציבור היא מי סומך דתני שלשה מכל שבט ושבט וראש בית דין על גביהן סומכין ידיהן על ראש הפר.  ידיהם ידי כל יחיד ויחיד ידיהם על ראש הפר פר טעון סמיכה אין שעירי ע"ז טעונין סמיכה דברי רבי יודה רבי שמעון אומר פר טעון סמיכה בזקינים אין שעירי ע"ז טעונין סמיכה בזקינים שר' שמעון אומר כל חטאת ציבור שדמה נכנס לפנים טעונה סמיכה.  מתיבין לרבי יודה והכתיב ויגשו את שעירי החטאת רבי חייה בשם רבי יוחנן הוראת שעה היתה.  רבי יוחנן בעי ציבור שמת אחד מהו שיביא תחתיו התיבון והכתיב הבאים מחשבי וגו'.  איפשר חטאת עולה אלא מה עולה לא נאכלה אף חטאת לא נאכלה רבי יודה אומר על עבודה זרה הביאום רבי חזקיה רבי ירמיה רבי חייה בשם רבי יוחנן הוריית שעה היתה.  רבי ירמיה למד כן אלא פר טעון סמיכה בזקינים אין שעירי ע"ז טעונין סמיכה בזקינים אלא במי רבי ירמיה סבר מימר באהרן ובניו אמר ליה רבי יוסי והתני רבי חייה וסמך וסמכו לרבות שעירי ע"ז בסמיכה ולא בזקינים.  רבי יוסי למד כן אלא חי טעון סמיכה באהרן אין שעירי ע"ז טעונין סמיכה באהרן וכתוב כן וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי חי טעון סמיכה באהרן אין שעירי עבודה זרה טעונין סמיכה באהרן.  מה עבד לה רבי ירמיה פתר לה בכהן הדיוט רבי זעירא בשם רב המנונא כרבי מאיר.  תני תמן הורו ב"ד ועשו קהל מת אחד מבית דין פטורין מת אחד מן הציבור חייבין אמר להן רבי מאיר אם לאחרים הוא פוטר לא כל שכן על עצמו אמרו לו יפטור לאחרים שיש להם במה לתלות ואל יפטור לעצמו שאין לו במה לתלות.  ר' זעירא בשם רב חסדאי

דף ח,א פרק א הלכה ח גמרא  תניי תמן הורו בית דין ועשו הן וידעו מה הורו טעו מה הורו שנו מה הורו יכול יהו חייבין תלמוד לומר ונודה החטאת לא שיוודעו החוטאין.  מה נפשך חלב כרבי יהושע אתיא היא בשהורו ולא ידעו מה הורו אם עבודה זרה אם שאר כל המצות.  אם ע"ז בפר אם שאר כל המצות בשעיר.  ספק פר ושעיר שינוי קרבן הוא והוא פטור:

תלמוד ירושלמי - מסכת הוריות - הכול
פרק א ב ג