תלמוד ירושלמי - מסכת שקלים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

מסכת שקלים פרק א

דף א,א פרק א הלכה א משנה  באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים ובחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים ועשין כל צורכי הרבים ומציין <על> את הקברות ויוצאין אף על הכלאים:

דף א,א פרק א הלכה א גמרא  ולמה באחד באדר כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונן ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן רבי שמואל בר רב יצחק תרומת הלשכה כתחלתה דכתיב (שמות מ) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן ותני עלה ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה התרומה רבי טבי רבי יאשיה בשם כהנא נאמר כאן (במדבר כח) חדשי ונאמר להלן (במדבר כח) חדשי מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן א"ר יונה שבק רבי טבי ראשה דמתניתא ואמר סופה דל כן כהדא דתני (במדבר כח) זאת עולת חדש בחדשו יכול יהא תורם בכל חדש וחדש ת"ל בחדשו לחדשי <השנה> בחודש א' הוא תורם לכל חדשי השנה יכול באיזה חדש שירצה נאמר כאן חדשי ונאמר להלן חדשי מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן מהו משמיעין רב הונא אמר מכריזין היך מה דאת אמר (דברי הימים ב כד) ויתנו קול ביהודה ובירושלם תמן תנינן אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אף שימוע שקלים וכלאים ביניהם

דף א,ב פרק א הלכה א גמרא  רבי חלבו ורב הונא רב בשם ר' חייה רבה הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קרייתה א"ר יוסי ויאות כלום אמרו משמיעין על השקלים לא כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן אם אתה אומר באדר ראשון עד כדון אית בשתא שיתין יומין כלום אמרו יוצאין אף על הכלאים לא כדי שיהיו הצמחין ניכרין אם את אומר באדר ראשון עד כדון אינון דקיקין רבי חזקיה שאל מעתה בני בבל משמיעין על השקלים מראשו של <חודש> חורף לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן התיב ר' עולא קומי רבי מנא והא תנינן בג' פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח בפרוס העצרת בפרוס החג א"ל <לא> נימר אילין דקריבין בפרוס הפסח אילין דרחיקין בפרוס העצרת ואילין דרחיקין מנהון בפרוס החג א"ל כולה כאחת היא באה ולמה אמרו בג' פרקים כדי לעשות פומבי לדבר ר"י בר פזי בשם רבי הן נקרא

דף ב,א פרק א הלכה א גמרא  ולא נבעת לטובה (שמות לב) כל נדיב לב לרעה (שמות יט) ויתפרקו כל העם וגומר לטובה (שמות יט) ויוצא משה את העם לרעה (שמות יז) ותקרבון אלי כלכם לטובה (דברים א) אז ישיר משה ובני ישראל לרעה (שמות טו) ותשא כל העדה וגו' א"ר חייא בר אבא (במדבר יד) אכן השכימו השחיתו כל השחתה שהיו עושין בהשכמה היו עושין אותה א"ר אבא בר אחא אין את יכול לעמוד על אופי' של אומה זו נתבעין לעגל ונותנין נתבעין למשכן ונותנין תנא ריב"ח הדא מתניתא (שמות כה) ועשית כפורת זהב טהור יבא זהב של כפורת ויכפר על זהב של עגל ר"ח בשם רשב"ג ג' תרומות נאמרו בפרשה הזאת תרומת אדנים ותרומת שקלים ותרומת המשכן (שם) דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וגו' זו תרומת אדנים מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי זו תרומת שקלים וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זו תרומת המשכן תרומת המשכן למשכן מה שירצו יעשו תרומת שקלים לקרבן מה שירצו יעשו כדי שיהא יד כולן שוה תרומת אדנים לאדנים העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט.  אמר רבי אבון אף בפרשה הזאת נאמר בה ג' תרומות (שמות לא) מחצית השקל תרומה לה' יתן תרומת ה' לתת את תרומת ה':  בט"ו בו קורין את המגילה בכרכים.  לא כן אמר רבי חלבו ר"ה רב בשם ר"ח רבה הכל יוצאין בי"ד <ס"א הכל מודין> שהוא זמן קריאתה לא בא אלא ללמדך שכל המצות הנוהגות באדר שני אינן נוהגות באדר ראשון ר' יוסה ור' אחא הוון יתבין א"ר יוסה לר' אחא לא מסתברא אלא לשעבר אבל לבא <להכא> לא והא תני מקום שנהגו לקרותה שני ימים קורין אותה שני ימים א"ל אוף אנא סבר כן אמר רבי מנא

דף ב,ב פרק א הלכה א גמרא  ויאות אילו משקרייא בי"ד חוזר וקרייא בט"ו שמא אין שומעין לו אם את אומר כן נמצאת עוקר זמן כרכים בידיך תני רשב"ג אומר מצוות הנוהגות באדר שני אינן נוהגות בראשון חוץ מהספד ותענית שהן שווין בזה ובזה ר' בא ר' ירמיה בשם רב ר' סימון בשם ריב"ל הלכה כרשב"ג רב הונא רבה דצופרין אמר הנהיג ר"ח בציפורין כהדא דרשב"ג לא אמר אלא הנהיג הא להלכה לא אבל לענין שטרות כותבין אדר ראשון ואדר שניסתם ר"י אומר אדר ראשון סתם אדר שני תניין:  מתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים ועושין כל צרכי רבים:  אלו הן צרכי רבים דנין דיני ממונות ודיני נפשות דיני מכות ופודין ערכין וחרמים והקדישות ומשקין את הסוטה ושורפין את הפרה ועורפין עגלה ערופה ורוצעין עבד עברי ומטהרין את המצורע ומפרקין את המנעל מעל גבי המים <ס"א מום> ואין מחזירין אותו תמן תנינן משקין בית השלחין ומציינין על הקברות לא כבר ציינו מאדר תיפתר שירד שטף של גשמים ושטפו:  ויוצאין אף על הכלאים לא כבר יצאו מאדר תיפתר שהיתה השנה אפילה ואין הצמחין ניכרין מניין לציון ר' ברכיה ר' יעקב בר בת יעקב בשם ר' חונייא דברת חוורין ר' יוסה אמרי לה ר' יעקב בר אחא בשם ר' חונייא דברת חוורין ר' חזקיה ר' עוזיאל בריה דרב חונייא דבית חוורן בשם ר' חונייא דבית חוורן (ויקרא יב) טמא טמא יקרא כדי שתהא הטומאה מוקראה לך בפיה ואומרת לך פרוש ר' אילא בשם ר' שמואל בר נחמן (יחזקאל לט) ועברו

דף ג,א פרק א הלכה א גמרא  העוברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון עצם מכאן שמציינין על העצמות אדם מיכן שמציינין על השדרה והגלגולת ובנה מיכן שמציינין על גבי אבן קבועה אם אומר את ע"ג אבן תלושה אף היא הולכת ומטמא במקום אחר אצלו למקום טהרה ציון מיכן לציון ומצא אבן אחת מצויינת אף ע"פ שאין מקיימין כן המאהיל עליה טמא אני אומרת מת מצויין והיה נתון תחתיה היו שתים המאהיל עליהן טהור וביניהן טמא אם היה חורש בינתיים הרי הן כיחידיות ביניהן טהור וסביבותיהן <טהור> טמא תני אין מציינין על הבשר שמא נתעכל הבשר ר' יוסטא בר שונם בעא קומי ר' מנא ולא נמצא מטמא טהרות למפרע א"ל מוטב שיתקלקלו בו לשעה ואל יתקלקלו בו לעולם:

דף ג,א פרק א הלכה ב משנה  אמר ר' יהודה בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהן משרבו עוברי עבירה היו משליכין לדרכים התקינו שיהו מפקירין את כל השדה:

דף ג,א פרק א הלכה ב גמרא  ר' יהודה אומר כו'.  תניא אמר ר' יהודה בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהן והיו שמחים ב' שמחות אחת שהיו מנכשין שדותיהן ואחת שהיו נהנין מן הכלאים משרבו עוברי עבירה היו משליכין על הדרכים אע"פ כן היו שמחים שהיו מנכשין שדותיהן התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה.  ומניין שהפקר ב"ד הפקר דכתיב

דף ג,ב פרק א הלכה ב גמרא  (עזרא י) וכל אשר לא יבא לשלשת הימי' בעצת השרים והזקני' יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה מניין שהיא פטורה מן המעשרות רבי יונתן בריה דרב יצחק בר אחא שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברוה הרי זו מעוברת וחודש א' שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות הוא עד כדון שביעית מוצאי שביעית מאי א"ר <אבהו> ר' בון שלא לרבות באיסור חדש ר' זעירה בשם ר' אלעזר <ר' אבהו> הדא דאת אמר עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ לארץ אבל משהתיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ לארץ היא שביעית היא של שאר שני שבוע:  תני אין מעברין וכו':  א"ר מנא הדא דאת אמר בראשונה שהיו השנים כתיקנן אבל עכשיו שאין השנים כתקנן היא שביעית היא שאר שני שבוע תני של בית רבן גמליאל עיברוה במוצאי שביעית מיד א"ר אבון אין מן הדא לית את ש"מ כלום (דברים טז) שמור את חודש האביב שומריהו שיבוא בחידושו והיידא <ס"א הדא דאת> אמרה דא גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הן <זה> של עניים ואמר ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש דב"ש היא דאי כב"ה עניים אוכלין ומעשרין וא"ל ר' יוסי שמענו שהוא פטור ממעשר ד"ה משום קנסא:

דף ג,ב פרק א הלכה ג משנה  בחמשה עשר בו שולחנות היו יושבין במדינה בכ"ה בו ישבו במקדש משישבו במקדש התחילו

דף ד,א פרק א הלכה ג משנה  למשכן את מי ממשכנין לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים אבל לא נשים ועבדים וקטנים וכל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום אמר ר' יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן (ויקרא ו) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו <הם> היאך נאכלין:

דף ד,א פרק א הלכה ג גמרא  אין ממשכנין את הקטנים:  הא לתבוע תובעין הדא דתימר בשהביא שתי שערות אבל אם לא הביא שתי שערות לא בדא ולמשכן אין ממשכנין <עד שיביא שתי שערות> אע"פ שהביא ב' שערות כיני <ס"א תני> מתני' אין ממשכנין את הכהנים מפני דרך הכבוד:  אמר ר' יהודה העיד כו':  א"ר ברכיה טעמא דרבן יוחנן בן זכאי (שמות ל) זה יתנו י"ב שבטים יתנו ר' טבי בשם רב המנונא כן משיבין חכמים לר"י חטאת יחיד מתה אין חטאת ציבור מתה מנחת היחיד קריבה כליל ואין מנחת הציבור קריבה כליל וקשיא משיבין לאדם דבר שאינו מודה בו דתנן שאין חטאת ציבור מתה ר' יהודה אומר תמות

דף ד,ב פרק א הלכה ג גמרא  והוא מותיב לן זו לא נדבת יחיד היא ואינון מתיבין ליה מכיון שנמסרה לציבור כמי שהיא נדבת ציבור כתיב (שמות ל) כל העובר על הפקודים ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר כל דעבר בימא יתן וחרנא אמר כל דעבר על פיקודייא יתן מאן דאמר כל דעבר בימא יתן מסייע לר"י בן זכאי מ"ד כל דעבר על פיקודייא יתן מסייע לבן בוכרי:

דף ד,ב פרק א הלכה ד משנה  אע"פ שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים אבל אם שקלו מקבלין מידן הנכרי והכותי ששקלו אין מקבלין מהן ואין מקבלין מידם קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות וחטאות ואשמות <ס"א אבל מקבלין מהן נדרים ונדבות> זה הכלל כל שנידר ונידב מקבלין מידן וכל שאין נידר ונידב אין מקבלין מידן וכן מפורש על ידי עזרא שנאמר

דף ה,א פרק א הלכה ד משנה  (עזרא ד) לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו ואלו שחייבין בקלבון לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים אבל לא כהנים ונשים ועבדים וקטנים השוקל על יד כהן על יד האשה על יד עבד על יד קטן פטור ואם שקל על ידו ועל יד חבירו חייב בקלבון אחד ור' מאיר אומר שני קולבנות הנותן סלע ונוטל שקל חייב שני קולבנות השוקל על יד עני ועל יד שכינו ועל יד בן עירו פטור ואם הלוום חייב האחין השותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה וכשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון וכמה הוא קלבון מעה כסף דברי ר"מ וחכ"א חצי מעה:

דף ה,א פרק א הלכה ד גמרא  אע"פ שאמרו כו'.  הא לתבוע אין תובעין הכא את אמר תובעין והכא את אמר אין תובעין כאן בשהביא ב' שערות וכאן בשלא הביא ב' שערות:  הנכרי והכותי כו'.  א"ר בא <ביבא> תיפתר כמ"ד כותי כנכרי דאתפלגון כותי כנכרי דברי רבי רשב"ג אומר כותי כישראל לכל דבר אמר ר' לעזר מתני' בנכרים הא בכותים לא ותני כן (ויקרא א) אדם לרבות את הגרים (שם) להוציא את המומרים מתני' פליגא על ר' אלעזר אין מקבלין מידם קיני זבין וזבות קיני יולדות וכי יש קיני זבין וזבות בעכו"ם אלא רישא בעכו"ם וסיפא בכותים <והא כיני> כן הוא רישא בעכו"ם וסיפא בכותים אמר ר' יוחנן בתחילה אין מקבלין מהם לא דבר מסוים ולא דבר שאינו מסוים ובסוף מקבלין מהן דבר שאינו מסוים ואין מקבלין מהן

דף ה,ב פרק א הלכה ד גמרא  דבר מסוים רשב"ל אמר בין בתחילה בין בסוף אין מקבלין מהן לא דבר מסוים ולא דבר שאינו מסוים מתני' פליגא על רבי יוחנן אין מקבלין מהן הקדש ונדבה לבדק הבית פתר לה בין בתחלה בין בסוף ובלבד דבר <ס"א שאינו> מסוים <נ"י פתר לה במסוים שאפילו מעותיו יוליכם לים המלח>:  ר"ש בן לקיש אמר בין בתחילה ובין בסוף אין מקבלין מהם לא דבר מסוים וכו':  מתני' פליגא על רשב"ל דתני הכל שווין שהן נודרין ונידרין פתר לה עולה ניחא נודרי' עולה נידרי' עולה לא אלא כשאמר ישראל הרי עלי עולה ושמע נכרי ואמר מה שאמר זה עלי:  ואינו מביא עמו נסכים ומותר נסכים לא לכלי שרת אינון נמצא מביא דבר מסויים התיב רבי יוסי בי רבי בון והא תנינן נערכין ועורכין לא לבדק הבית אינון היך מה דאת אמר תמן לשמים הוא מתכוין ומאיליהן הן באין לבדק הבית כן את אמר אף הכא לשמים הוא מתכוין ומאיליהן הן באין לבד"ה <לכלי שרת> מה עבד לה רשב"ל פתר לה (עזרא ד) לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו ר' חזקיה אמר ר' סימון שאל מעתה אין מקבלין מהן לאמת המים ולחומות העיר ומגדלותיה על שם <שנא'> (שם) ולכם אין חלק וגו':  אלו חייבין בקלבון.  <תני אלו חייבין בקלבון אחד ר"מ אומר שני קולבנות

דף ו,א פרק א הלכה ד גמרא  מתניתא דרבי מאיר דאמר רבי מאיר אף על פי שאין שקלו תורה קלבנו תורה סבר ר' מאיר במי ששקלו שלם שהוא פטור מהקלבון דאמר> מתניתא דר"מ דאמר ר"מ כשם ששקלו תורה כך קלבנו תורה קסבר ר"מ בנותר שקלו שלם שהוא חייב קלבון דאמר רבי מאיר כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא כבודו והראהו למשה ואמר לו זה יתנו כזה יתנו:  נתן סלע ליטול שקל חייב שני קולבונות.  אמר ר' אלעזר דר' מאיר היא <דר"מ אמר אחד שקל שהוא נותן ואחד סלע שהוא נוטל> דתני' אלו חייבין בקולבון כו' קלבון א' ור' מאיר אמר ב' קולבנות ומר רב <ס"א ורב אמר> ד"ה היא דאמר רבי מאיר אחד שקל שהוא נותן וא' שקל שהוא נוטל וא' לדברי תורה על דעתיה דרב ג' קולבנות אינון אתא ר' ירמיה ר' שמואל בר רב יצחק בשם רב שלשה קולבנות אינון א' שקל שהוא נותן וא' שקל שהוא נוטל ואחד לדבר תורה:  האחים והשותפים שחייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה בשחלקו וחזרו ונשתתפו שחייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקלבון בשלא חלקו א"ר לעזר

דף ו,ב פרק א הלכה ד גמרא  והן שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים הוא חלקו משעה הראשונה א"ר יוחנן אפילו חלקו גדיים נגד גדיים ותיישים נגד תיישים כלקוחות הן ופטורין מן המעשר כההוא

דף ז,א פרק א הלכה ד גמרא  דתנינן תמן הלקוח ושניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה.  ר' חייא <ר' חזקיה> אמר רבי ירמיה בעי ולמה לית נן אמרין פעמים שהן חייבין בזה ובזה ופעמים שהן פטורים בזה ובזה היך עבידא <חלקו את הנכסים ואחר כך חלקו את הבהמה חייבין בזה ובזה חלקו את הבהמה ואחר כך חלקו את הנכסים פטורין מזה ומזה> חלקו הנכסים ולא חלקו הבהמה חייבין בזה ובזה חלקו הבהמה ולא חלקו את הנכסים פטורים מזה ומזה א"ר מנא הדא דאת אמר בשלא היתה הבהמה רוב אבל אם היתה הבהמה רוב הן הן עיקר נכסי' ר' אבין אמר ר' שמי בעי מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעשר בהמה את פוטרו מן הקלבון א"ל לא שניא היא שהוא נותן סלע אחת שלימה מעתה אפילו חלקו וחזרו ונשתתפו חייבין במעשר בהמה ופטורים מן הקלבון ותנינן חייבין בקלבון ופטורין במעשר בהמה:  ר' בא בשם אבא בר רב הונא היא שני

דף ז,ב פרק א הלכה ד גמרא  אחין שירשו את אביהן היא שני גיסין שירשו את חמיהן לאיכן היו הקלבנות נופלין ר"מ אומר לשקלים רבי לעזר אומר לנדבה ר' שמעון שזורי אומר ריקועי זהב וצפוי לבית קודש הקדשים בן עזאי אומר שולחנין היו נוטלין אותן בשכרן ויש אומרים להוצאת דרכים:

תלמוד ירושלמי - מסכת שקלים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח