א,א כל משקה שתחילתו ברצון, אף על פי שאין סופו ברצון, או שסופו ברצון, אף על פי שאין תחילתו ברצון--הרי זה בכי יותן. משקין טמאין--מטמאין לרצון, ושלא לרצון.
א,ב המרעיד את האילן להשיר ממנו אוכלין, או את הטומאה--אינן בכי יותן. להשיר ממנו משקין--בית שמאי אומרין, היוצאין ואת שבו, בכי יותן. בית הלל אומרין, היוצאין, בכי יותן; ואת שבו--אינן בכי יותן, מפני שהוא מתכוון שיצאו מכולו.
א,ג המרעיד את האילן ונפל על חברו, או סוכה ונפלה על חברתה, ותחתיהן זרעים, וירקות מחוברין לקרקע--בית שמאי אומרין, בכי יותן; בית הלל אומרין, אינן בכי יותן. אמר רבי יוסי משום אבא יוסי חולי קופרי איש טבעון, תמה עצמך, אם יש משקה טמא בתורה--עד שיתכוון, וייתן: שנאמר "וכי יותן מים על זרע" (ויקרא יא,לח).
א,ד הנוער אגודה של ירק, וירדו מצד העליון לתחתון--בית שמאי אומרין, בכי יותן; בית הלל אומרין, אינן בכי יותן. אמרו בית הלל לבית שמאי, והרי הנוער את הקלח, חוששין אנו שמא יצאו מן העלה לעלה. אמרו להן בית שמאי, שהקלח אחד, ואגודה קלחים הרבה. אמרו להן בית הלל, והרי המעלה שק מלא פירות, ונתנו על גף הנהר--חוששין אנו שמא ירדו מצד העליון לתחתון. אבל אם העלה שניים, ונתנן זה על גב זה--התחתון בכי יותן. רבי יוסי אומר, התחתון טהור.
א,ה הממחק את הכרישה, והסוחט שיערו בכסותו--רבי יוסי אומר, היוצאין, בכי יותן; ואת שבו, אינן בכי יותן: מפני שהוא מתכוון שייצאו מכולו.
א,ו הנופח בעדשים לבדקן אם יפות הן--רבי שמעון אומר, אינן בכי יותן; וחכמים אומרין, בכי יותן. האוכל שומשמין באצבעו--משקין שעל ידו, רבי שמעון אומר, אינן בכי יותן; וחכמים אומרין, בכי יותן.
א,ז הטומן פירותיו במים מפני הגנבים, אינן בכי יותן. מעשה באנשי ירושלים, שטמנו דבילתן במים מפני הסיקרין; וטיהרו להן חכמים. הנותן פירותיו לשיבולת הנהר להביאן עימו, אינן בכי יותן.
ב,א זיעת בתים, בורות, שיחין, ומערות--טהורה. זיעת האדם, טהורה. שתה מים טמאין, והזיע--זיעתו טהורה. בא במים שאובין, והזיע--זיעתו טמאה; נסתפג, ואחר כך הזיע--זיעתו טהורה.
ב,ב מרחץ טמאה, זיעתה טמאה; וטהורה, בכי יותן. הבריכה שבבית, והבית מזיע מחמתה--אם טמאה--זיעת כל הבית שמחמת הבריכה, טמאה.
ב,ג שתי בריכות, אחת טמאה ואחת טהורה--המזיע קרוב לטמאה, טמא; קרוב לטהורה, טהור; מחצה למחצה, טמא. ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור--אם רוב מן הטמא, טמא; אם רוב מן הטהור, טהור; מחצה למחצה, טמא. גצריות שישראל וגויים מטילין לתוכן--אם רוב מן הטמא, טמא; ואם רוב מן הטהור, טהור; מחצה למחצה, טמא. מי שפיכות שירדו עליהן גשמים--אם רוב מן הטמא, טמא; ואם רוב מן הטהור, טהור; מחצה למחצה, טמא. אימתיי, בזמן שקדמו מי שפיכות; אבל אם קדמו מי גשמים, אפילו כל שהן, למי שפיכות--טמא.
ב,ד הטורף את גגו, והמכבס את כסותו, וירדו עליהן גשמים--אם רוב מן הטמא, טמא; אם רוב מן הטהור, טהור; מחצה למחצה, טמא. רבי יהודה אומר, אם הוסיפו לנטף.
ב,ה עיר שישראל וגויים דרין בתוכה, והיה בה מרחץ מרחצת בשבת--אם רוב גויים, רוחץ מיד; אם רוב ישראל, ימתין כדי שייחמו חמין; מחצה למחצה, ימתין כדי שייחמו חמין. רבי יהודה אומר, באמבטי קטנה--אם יש בה רשות, רוחץ מיד.
ב,ו מצא בה ירק נמכר--אם רוב גויים, לוקח מיד; ואם רוב ישראל, ימתין כדי שיבוא ממקום קרוב; מחצה למחצה, ימתין כדי שיבוא ממקום קרוב. אם יש בה רשות, לוקח מיד.
ב,ז מצא בה תינוק מושלך--אם רוב גויים, גוי; אם רוב ישראל, ישראל; מחצה למחצה, ישראל. רבי יהודה אומר, הולכין אחר רוב המשליכין.
ב,ח מצא בה מציאה--אם רוב גויים, אינו צריך להכריז; ואם רוב ישראל, צריך להכריז; מחצה למחצה, צריך להכריז. מצא בה פת, הולכין אחר רוב הנחתומין; אם הייתה פת עיסה, הולכין אחר רוב אוכלי פת עיסה. רבי יהודה אומר, אם הייתה פת קיבר, הולכין אחר רוב אוכלי פת קיבר.
ב,ט מצא בה בשר, הולכין אחר רוב הטבחים; אם היה מבושל, הולכין אחר רוב אוכלי בשר מבושל.
ב,י המוצא פירות בדרך--אם רוב מכניסין לבתיהן, פטור; למכור בשוק, חייב; מחצה למחצה, דמאי. אוצר שישראל וגויים מטילין לתוכו--אם רוב מן הגויים, ודאי; ואם רוב מן ישראל, דמאי; מחצה למחצה, ודאי, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרין, אפילו כולם גויים, וישראל אחד מטיל לתוכו--דמאי.
ב,יא פירות שנייה שרבו על של שלישית, ושל שלישית על של רביעית, ושל חמישית על של שישית, ושל שישית על של שביעית, ושל שביעית על של מוצאי שביעית--הולכין אחר הרוב; מחצה למחצה, להחמיר.
ג,א שק שהוא מלא פירות, ונתנו על גף הנהר, או על פי הבור, או על מעלות המערה, ושאבו--כל ששאבו, בכי יותן. רבי יהודה אומר, כל שהוא כנגד המים, בכי יותן; וכל שאינו כנגד המים, אינו בכי יותן.
ג,ב חבית שהיא מלאה פירות, ונתונה לתוך המשקין, או מלאה משקין, ונתונה לתוך הפירות, ושאבו--כל ששאבו, בכי יותן. באלו משקין אמרו, במים ביין ובחומץ; ושאר כל המשקין, טהורין. רבי נחמיה מטהר בקטנית, שאין הקטנית שואבת.
ג,ג הרודה פת חמה, ונתנה על פי החבית של יין--רבי מאיר מטמא, ורבי יהודה מטהר. רבי יוסי מטהר בשל חיטים; ומטמא בשל שעורים, מפני שהשעורים שואבות.
ג,ד המרבץ את ביתו, ונתן בו חיטים וטננו--אם מחמת המים, בכי יותן; ואם מחמת הסלע, אינן בכי יותן. המכבס את כסותו בעריבה, ונתן בה חיטים וטננו--אם מחמת המים, בכי יותן; ואם מחמת עצמה, אינן בכי יותן. המטן בחול, הרי זה בכי יותן. מעשה באנשי המחוז, שהיו מטינין בחול; אמרו להם חכמים, אם כך הייתם עושים, לא ראיתם טהרה מימיכם.
ג,ה המטן בטיט הנגוב--רבי שמעון אומר, אם יש בו משקה טופח, בכי יותן; ואם לאו, אינן בכי יותן. המרבץ את גורנו, אינו חושש שמא נתן בו חיטים וטננו. המלקט עשבים כשהטל יורד עליהן, להטין בהן חיטים--אינן בכי יותן; אם נתכוון לכך, הרי זה בכי יותן. המוליך חיטיו לטחון, וירדו עליהן גשמים--אם שמח, בכי יותן; רבי יהודה אומר, אי אפשר שלא לשמוח, אלא אם עמד.
ג,ו היו זיתיו נתונים בגג, וירדו עליהן גשמים--אם שמח, בכי יותן; רבי יהודה אומר, אי אפשר שלא לשמוח, אלא אם פקק את הצינור, או אם חילחל לתוכן.
ג,ז החמרים שהיו עוברין בנהר, ונפלו שקיהם במים--אם שמחו, בכי יותן; רבי יהודה אומר, אי אפשר שלא לשמוח, אלא אם הפכו. היו רגליו מלאות טיט, וכן רגלי בהמתו, ועבר בנהר--אם שמח, בכי יותן; רבי יהודה אומר, אי אפשר שלא לשמוח, אלא אם עמד או הדיח באדם ובבהמה טמאה, לעולם טמא.
ג,ח המוריד את הגלגלים ואת כלי הבקר בשעת הקדים למים, בשביל שיחוצו--הרי זה בכי יותן. המוריד את הבהמה לשתות--המים העולים בפיה, בכי יותן; וברגליה, אינן בכי יותן. אם חישב שיידוחו רגליה, אף העולין ברגליה בכי יותן. בשעת היחף והדיש, לעולם טמא. הורידה חירש שוטה וקטן--אף על פי שחישב שיידוחו רגליה, אינן בכי יותן: שיש להן מעשה, ואין להן מחשבה.
ד,א השוחה לשתות--המים העולין בפיו ובשפמו, בכי יותן; בחוטמו ובראשו ובזקנו, אינן בכי יותן. הממלא את החבית--המים העולין אחריה, ובחבל שהוא מכונן על צווארה, ובחבל שהוא לצורכה--הרי זה בכי יותן. כמה הוא צורכה--רבי שמעון בן אלעזר אומר, טפח. נתנה תחת הצינור, אינן בכי יותן.
ד,ב מי שירדו עליו גשמים, אפילו אב הטומאה--אינן בכי יותן; אם ניער, בכי יותן. עמד תחת הצינור להקר או לידוח--בטמא, טמאין; ובטהור, בכי יותן.
ד,ג הכופה קערה על הכותל--בשביל שתידוח, הרי זה בכי יותן; אם בשביל שלא ילקה הכותל, אינה בכי יותן.
ד,ד חבית שירד הדלף לתוכה--בית שמאי אומרין, ישבר; בית הלל אומרין, יערה. מודים שהוא פושט את ידו, ונוטל פירות מתוכה, והן טהורין.
ד,ה עריבה שירד הדלף לתוכה--הניתזין והצפין, אינן בכי יותן. נטלה לשופכה--בית שמאי אומרין, בכי יותן; ובית הלל אומרין, אינן בכי יותן. הניחה שיירד הדלף לתוכה--הניתזין והצפין--בית שמאי אומרין, בכי יותן; ובית הלל אומרין, אינן בכי יותן. נטלה לשופכה, אלו ואלו מודים שהן בכי יותן.
ד,ו המטביל את כליו והמכבס את כסותו במערה--המים העולין בידיו, בכי יותן; ברגליו, אינן בכי יותן. רבי אלעזר אומר, אם אי אפשר לו שיירד אלא אם כן ניטנפו רגליו, אף העולין ברגליו בכי יותן.
ד,ז [ו] קופה שהיא מלאה תורמוסין, ונתונה לתוך המקוה--מושיט ידו ונוטל תורמוסין מתוכה, והן טהורין. העלה מן המים--הנוגעין בקופה, טמאין; ושאר כל התורמוסין, טהורין. צנון שבמערה--נידה מדיחתו, והוא טהור; העלתו כל שהוא מן המים, טמא.
ד,ח [ז] פירות שנפלו לתוך המים--פשט מי שהיו ידיו טמאות ונטלן--ידיו טהורות, ופירות טהורין; ואם חישב שיידוחו ידיו--ידיו טהורות, ופירות בכי יותן.
ד,ט [ח] קדירה שהיא מלאה מים, ונתונה לתוך המקוה--פשט אב הטומאה את ידו לתוכה, טמאה; מגע טומאות, טהורה. ושאר כל המשקין--טמאין, שאין המים מטהרין את שאר המשקין.
ד,י [ט] הממלא בקילון--עד שלושה ימים, טמאין. רבי עקיבה אומר, אם ניגבו, מיד טהורין; ואם לא ניגבו--אפילו עד שלושים יום, טמאין.
ד,יא [י] עצים שנפלו עליהן משקין, וירדו עליהן גשמים--אם רבו, טהורין. הוציאן שיירדו עליהן גשמים--אף על פי שרבו, טמאין; בלעו משקין טמאין--אף על פי שהוציאן שיירדו עליהן גשמים, טהורין. ולא יסיקם אלא בידיים טהורות בלבד. רבי שמעון אומר, אם היו לחין, והסיקן, ורבו המשקין היוצאין מהן על המשקין שבלעו--טהורין.
ה,א מי שטבל בנהר, והיה לפניו נהר אחר ועבר בו--טיהרו שניים את הראשונים. דחיו חברו לשוברו, וכן לבהמתו--טיהרו שניים את הראשונים; אם כמצחק עימו, הרי זה בכי יותן.
ה,ב השט על פני המים--הניתזין, אינן בכי יותן; ואם נתכוון להתיז על חברו, הרי זה בכי יותן. העושה ציפור במים--הניתזין ואת שבה, אינן בכי יותן.
ה,ג פירות שירד הדלף לתוכן, ובללן שייגובו--רבי אומר, אינן בכי יותן; וחכמים אומרין, בכי יותן.
ה,ד המודד את הבור--בין לעומקו בין לרוחבו, הרי זה בכי יותן, דברי רבי טרפון. רבי עקיבה אומר, לעומקו, בכי יותן; ולרוחבו, אינן בכי יותן.
ה,ה פשט ידו או רגלו או קנה לבור--לידע אם יש בו מים, אינן בכי יותן; כמה מים יש בו, הרי זה בכי יותן. זרק את האבן לבור לידע אם יש בו מים--הניתזין, אינן בכי יותן; ואת שבאבן, טהורין.
ה,ו החובט על השלח--חוץ למים, בכי יותן; לתוך המים, אינן בכי יותן. רבי יוסי אומר, אף בתוך המים בכי יותן, מפני שהוא מתכוון שייצאו עם הצואה.
ה,ז המים העולין בספינה ובעקל ובמשוטות, אינן בכי יותן; במצודות וברשתות ובמכמורות, אינן בכי יותן. אם ניער, בכי יותן. המוליך את הספינה לים הגדול לצורפה, המוציא מסמר לגשמים לצורפו, המניח את האוד בגשמים לכבותו--הרי זה בכי יותן.
ה,ח קסיה של שולחנות, והשיפה של לבנים--אינן בכי יותן; אם ניער, בכי יותן.
ה,ט כל הניצוק, טהור--חוץ מדבש הזיפים, והצפחת. בית שמאי אומרין, אף המקפה של גריסין ושל פול, מפני שהיא סולדת לאחריה.
ה,י המערה מחם לחם, ומצונן לצונן, ומחם לצונן--טהור; מצונן לחם, טמא. רבי שמעון אומר, אף המערה מחם לחם, וכוחו של תחתון יפה משל עליון--טמא.
ה,יא האישה שהיו ידיה טהורות, ומגיסה בקדירה טמאה, והזיעו ידיה--טמאות. היו ידיה טמאות, ומגיסה בקדירה טהורה, והזיעו ידיה--קדירה טמאה; רבי יוסי אומר, אם ניטפו. השוקל ענבים בכף מאזניים--היין שבכף--טהור, עד שיערה לתוך הכלי; הרי זה דומה לסלי זיתים וענבים, שהן מנטפין.
ו,א המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה, וירד עליהן טל--אינן בכי יותן; אם נתכוון לכך, הרי זה בכי יותן. העלם חירש שוטה וקטן--אף על פי שחישב שיירד עליהן הטל, אינן בכי יותן: שיש להן מעשה, ואין להן מחשבה.
ו,ב המעלה את האגודות ואת הקציעות ואת השום לגג בשביל שימתינו, אינן בכי יותן. כל האגודות של בית השווקים, טמאין; רבי יהודה מטהר, בלחין. אמר רבי מאיר, וכי מפני מה טמאים, אלא מפני משקה הפה. כל הקמחין והסלתות של בית השווקים, טמאים; החלקה הטרגיס והטסני, טמאים בכל מקום.
ו,ג כל הביצים בחזקת טהרה, חוץ משל מוכרי משקה; ואם היו מוכרין עימהן פירות יבשים, טהורין. כל הדגים, בחזקת טומאה; רבי יהודה אומר, חתיכה אילתית, ודג המצרי הבא בקופה, וקולייס האספנן--הרי אלו בחזקת טהרה. כל הציר, בחזקת טומאה. ועל כולן, עם הארץ נאמן לומר טהורין הן--חוץ מן הדגה, מפני שמפקידין אותה אצל עם הארץ. רבי אליעזר בן יעקוב אומר, ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהן, טמא.
ו,ד שבעה משקין הן--הטל, והמים, והיין, והשמן, והדם, והחלב, ודבש דבורים. דבש צרעין--טהור, ומותר באכילה.
ו,ה תולדות למים--היוצא מן העין, מן האוזן, מן החוטם, מן הפה, מי רגליים בין גדולים בין קטנים, לדעתו ושלא לדעתו. תולדות לדם--דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטהורים, ודם היקז לשתייה. מי החלב, כחלב. והמוחל--כשמן, שאין המוחל יוצא מידי שמן, דברי רבי שמעון; רבי מאיר אומר, אף על פי שאין בו שמן. דם השרץ, כבשרו--מטמא, ואינו מכשיר; ואין לנו כיוצא בו.
ו,ו אלו מטמאין, ומכשירין: זובו של זב, ורוקו, ושכבת זרעו, ומימי רגליו, ורביעית דם מן המת, ודם הנידה. רבי אליעזר אומר, שכבת זרע אינה מכשרת; רבי אלעזר בן עזריה אומר, דם הנידה אינו מכשיר. רבי שמעון אומר, דם המת אינו מכשיר; אם נפל על הדלעת--גורדה, והיא טהורה.
ו,ז אלו לא מטמאין, ולא מכשירין: הזיעה, והליחה הסרוחה, והראי, והדם היוצא עימהן, ומשקה בן שמונה; רבי יוסי אומר, חוץ מדמו. והשותה מי טבריה, אף על פי יוצאין נקיים. ודם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטמאין, ודם היקז לרפואה; רבי אלעזר מטמא באלו. רבי שמעון בן אלעזר אומר, חלב הזכר, טהור.
ו,ח חלב האישה--מטמא לרצון, ושלא לרצון; וחלב בהמה, אינו מטמא אלא לרצון. אמר רבי עקיבה, קל וחומר הדברים: מה אם חלב האישה, שאינו מיוחד אלא לקטנים, מטמא לרצון, ושלא לרצון--חלב בהמה, שהוא מיוחד לקטנים ולגדולים, אין דין שיטמא לרצון, ושלא לרצון. אמרו לו, לא, אם טמא חלב האישה שלא לרצון, שדם מגפתה טמא--יטמא חלב בהמה שלא לרצון, שדם מגפתה טהור. אמר להם, מחמיר אני בחלב מבדם: שהחולב לרפואה, טמא; והמקיז לרפואה, טהור. אמרו לו, זיתים וענבים יוכיחו: שהמשקין היוצאין מהן לרצון, טמאין; ושלא לרצון, טהורין. אמר להם, לא, אם אמרתם בסלי זיתים וענבים, שתחילתן אוכל וסופן משקה--תאמרו בחלב שתחילתו וסופו משקה. עד כאן הייתה תשובה. אמר רבי שמעון מכאן ואילך, היינו משיבין לפניו, מי גשמים יוכיחו: שתחילתן וסופן משקה, ואינן מטמאין אלא לרצון. אמר לנו, לא, אם אמרתם במי גשמים, שאין רובן לאדם, אלא לארצות ולאילנות--ורוב החלב, לאדם.