א,א חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום, עד סוף העולם: בתו, ובת בתו, ובת בנו, בת אשתו, ובת בתה, ובת בנה, חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו, אחותו, ואחות אימו, ואחות אשתו, ואשת אחיו מאימו, ואשת אחיו שלא היה בעולמו, וכלתו--הרי אלו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום, עד סוף העולם. וכולם אם מתו, או מיאנו, או נתגרשו, או שנמצאו איילונייות--צרותיהן מותרות; ואין אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו, שנמצאו איילונייות או שמיאנו.
א,ב כיצד פוטרות צרותיהן: הייתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו, ולו אישה אחרת, ומת--כשם שבתו פטורה, כך צרתה פטורה. הלכה צרת בתו, ונישאת לאחיו השני, ולו אישה אחרת, ומת--כשם שצרת בתו פטורה, כך צרת צרתה פטורה, אפילו הן מאה. כיצד אם מתו הן, צרותיהן מותרות: הייתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו, ולו אישה אחרת, מתה בתו, או נתגרשה, ואחר כך מת אחיו--צרתה מותרת. וכל היכולה למאן, ולא מיאנה--צרתה חולצת, ולא מתייבמת.
א,ג שש עריות חמורות מאלו--מפני שהן נשואות לאחרים, צרותיהן מותרות: אימו, ואשת אביו, ואחות אביו, ואחותו מאביו, ואשת אחיו מאביו, ואשת אחי אביו.
א,ד בית שמאי מתירין את הצרות לאחין, ובית הלל אוסרין. חלצו--בית שמאי פוסלין מן הכהונה, ובית הלל מכשירין; נתייבמו--בית שמאי מכשירין, ובית הלל פוסלין. אף על פי שאלו פוסלין ואלו מכשירין, אלו אוסרין ואלו מתירין--לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי. וכל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין, לא נמנעו עושין טהרות אלו על גב אלו.
ב,א כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו: שני אחים, ומת אחד מהן, ונולד להם אח, ואחר כך ייבם השני את אשת אחיו, ומת--הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשנייה משום צרתה. עשה בה מאמר, ומת--שנייה חולצת, ולא מתייבמת.
ב,ב שני אחים, ומת אחד מהן, וייבם השני את אשת אחיו, ואחר כך נולד להם אח, ומת--הראשונה יוצא משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשנייה משום צרתה. עשה בה מאמר, ומת--שנייה חולצת ולא מתייבמת. רבי שמעון אומר, מייבם לאיזו שירצה, או חולץ לאיזו שירצה.
ב,ג כלל אמרו ביבמה: כל שהיא אסורה איסור ערווה, לא חולצת ולא מתייבמת; איסור מצוה ואיסור קדושה, חולצת ולא מתייבמת. אחותה כשהיא יבמתה, או חולצת או מתייבמת.
ב,ד איסור מצוה, שנייות מדברי סופרים; איסור קדושה--אלמנה לכוהן גדול, גרושה וחלוצה לכוהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין.
ב,ה מי שיש לו אח מכל מקום, זוקק את אשת אחיו לייבום; ואחיו הוא לכל דבר, חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנוכרית. מי שיש לו בן מכל מקום--פוטר את אשת אביו מן החליצה ומן הייבום, וחייב על מכתו, ועל קללתו; ובנו הוא לכל דבר, חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנוכרית.
ב,ו מי שקידש אחת משתי אחיות, ואין יודע לאיזו מהן קידש--נותן גט לזו וגט לזו. מת, ולו אח אחד--חולץ לשתיהן. היו לו שניים--אחד חולץ, ואחד מייבם; קדמו וכנסו, אין מוציאין מידם.
ב,ז שניים שקידשו שתי אחיות, זה אינו יודע לאיזו קידש, וזה אינו יודע לאיזו קידש--זה נותן שניים גיטים, וזה נותן שני גיטים. מתו, לזה אח ולזה אח--זה חולץ לשתיהן, וזה חולץ לשתיהן. לזה אחד, ולזה שניים--היחידי חולץ לשתיהן; והשניים--אחד חולץ, ואחד מייבם. אם קדמו וכנסו, אין מוציאין מידם. לזה שניים, ולזה שניים--אחיו של זה חולץ לאחת, ואחיו של זה חולץ לאחת, אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה, ואחיו של זה מייבם חלוצתו של זה. קדמו שניים וחלצו--לא ייבמו השניים, אלא אחד חולץ ואחד מייבם. אם קדמו וכנסו, אין מוציאין מידם.
ב,ח מצוה בגדול לייבם; ואם קדם הקטן, זכה. הנטען על השפחה ונשתחררה, ועל הנוכרית ונתגיירה--הרי זה לא יכנוס; ואם כנס, אין מוציאין מידו. הנטען על אשת איש, והוציאה מתחת ידו--אף על פי שכנס, יוציא.
ב,ט המביא גט ממדינת הים, ואמר בפני נכתב ובפני נחתם--לא יישא את אשתו. מת, הרגתיו, הרגנוהו--לא יישא את אשתו. רבי יהודה אומר, הרגתיו, לא תינשא אשתו; הרגנוהו, תינשא אשתו.
ב,י החכם שאסר את האישה בנדר על בעלה, הרי זה לא יישאנה; מיאנה, או שחלצה בפניו--יישאנה, מפני שהוא בית דין. וכולם שהיו להם נשים, ומתו--מותרות להינשא להם; וכולם שנישאו לאחרים ונתאלמנו או נתגרשו--מותרות להינשא להם. וכולם מותרות לבניהם ולאחיהם.
ג,א ארבעה אחים, שניים מהן נשואים לשתי אחיות--מתו הנשואים את האחיות--הרי אלו חולצות, ולא מתייבמות. אם קדמו וכנסו, יוציאו. רבי אליעזר אומר משום בית שמאי, יקיימו; בית הלל אומרין יוציאו.
ג,ב הייתה אחת מהן אסורה לאחד, איסור ערווה--אסור בה, ומותר באחותה; והשני אסור בשתיהן. איסור מצוה ואיסור קדושה--חולצות, ולא מתייבמות.
ג,ג הייתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערווה, והשנייה אסורה על זה איסור ערווה--האסור לזה מותר לזה, והאסור לזה מותר לזה; זו היא שאמרו, אחותה כשהיא יבמתה, או חולצת או מתייבמת.
ג,ד שלושה אחים, שניים מהן נשואין שתי אחיות, או אישה ובתה, או אישה ובת בתה, או אישה ובת בנה, ומתו הנשואין את האחיות--הרי אלו חולצות, ולא מתייבמות; רבי שמעון פוטר. הייתה אחת מהן אסורה עליו איסור ערווה--אסור בה, ומותר באחותה; איסור מצוה ואיסור קדושה--חולצות, ולא מתייבמות.
ג,ה שלושה אחים, שניים מהן נשואים לשתי אחיות, ואחד מופנה, מת אחד מבעלי אחיות, ועשה בה המופנה מאמר, ואחר כך מת אחיו השני--בית שמאי אומרין, אשתו עימו, והלז תצא משום אחות אישה; בית הלל אומרין, מוציא את אשתו בגט וחליצה, ואשת אחיו בחליצה. זו היא שאמרו, אי לו על אשתו, ואי לו על אשת אחיו.
ג,ו שלושה אחים, שניים מהן נשואים לשתי אחיות, ואחד נשוי נוכרית, מת אחד מבעלי אחיות, וכנס הנשוי נוכרית את אשתו, ומת--השנייה יוצאה משום אחות אישה, והראשונה משום צרתה. עשה בה מאמר, ומת--נוכרית חולצת, ולא מתייבמת.
ג,ז שלושה אחים, שניים מהן נשואים לשתי אחיות, ואחד נשוי נוכרית, מת הנשוי נוכרית, וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו, ומת--הראשונה יוצא משום אחות אישה, ושנייה משום צרתה. עשה בה מאמר, ומת--נוכרית חולצת, ולא מתייבמת.
ג,ח [ז] שלושה אחים, שניים מהן נשואים לשתי אחיות, ואחד נשוי לנוכרית, מת אחד מבעלי אחיות, וכנס הנשוי נוכרית את אשתו, מתה אשתו של שני, ואחר כך מת הנשוי נוכרית--הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת.
ג,ט שלושה אחים, שניים מהן נשואים לשתי אחיות, ואחד נשוי נוכרית, גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו, ומת הנשוי נוכרית, וכנסה המגרש, ומת--זו היא שאמרו, וכולם אם מתו או מיאנו או נתגרשו, צרותיהן מותרות.
ג,י [ח] וכולם שהיו להן קידושין או גירושין בספק--הרי אלו חולצות, ולא מתייבמות. כיצד ספק קידושין: זרק לה קידושיה, ספק קרוב לה ספק קרוב לו--זה הוא ספק קידושין. כיצד ספק גירושין: כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד--הרי הוא ספק גירושין.
ג,יא [ט] שלושה אחים נשואים לשלוש נשים נוכרייות, ומת אחד מהן, ועשה בה השני מאמר, ומת--הרי אלו חולצות, ולא מתייבמות: שנאמר "ומת אחד מהם ובן אין לו . . . יבמה יבוא עליה" (דברים כה,ה)--שעליה זיקת יבם אחד, ולא שעליה זיקת שני יבמין. רבי שמעון אומר, מייבם לאיזו שירצה, וחולץ לשנייה.
ג,יב שני אחים נשואים לשתי אחיות, מת אחד מהן, ואחר כך מתה אשתו של שני--הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת.
ג,יג [י] שניים שקידשו שתי נשים, ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה, ואת של זה לזה--הרי אלו חייבין משום אשת איש. ואם היו אחין, משום אשת אח. ואם היו אחיות, משום אישה אל אחותה. ואם היו נידות, משום נידה. ומפרישין אותן שלושה חודשים, שמא מעוברות הן; ואם היו קטנות ולא היו ראויות לילד, מחזירין אותן מיד. ואם היו כוהנות, נפסלו מן הכהונה ומן התרומה.
ד,א החולץ ליבמתו, ונמצאת מעוברת וילדה--בזמן שהוולד של קיימה--הוא מותר בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו, ולא נפסלה מן הכהונה. ואם אין הוולד של קיימה--הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ונפסלה מן הכהונה.
ד,ב הכונס את יבמתו, ונמצאת מעוברת וילדה--בזמן שהוולד של קיימה--יוציא, וחייבין בקרבן; ואם אין הוולד של קיימה, יקיים. ספק בן תשעה לראשון, ובן שבעה לאחרון--יוציא, והוולד כשר, וחייבין באשם תלוי.
ד,ג שומרת יבם שנפלו לה נכסים--מודים בית שמאי ובית הלל, שהיא מוכרת ונותנת, וקיים. מתה--מה ייעשה בכתובתה, ובנכסים הנכנסים והיוצאין עימה: בית שמאי אומרין, יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב; בית הלל אומרין, נכסים בחזקתן, וכתובה בחזקת יורשי הבעל, ונכסים הנכנסים והיוצאין עימה בחזקת יורשי האב.
ד,ד כנסה, הרי היא כאשתו לכל דבר--ובלבד שתהא כתובתה, על נכסי בעלה הראשון.
ד,ה מצוה בגדול לייבם; לא רצה, מהלכין על כל האחים. לא רצו--חוזרים אצל הגדול ואומרין לו, עליך מצוה, או חלוץ או יבם. [ו] תלה בקטן עד שיגדיל, ובגדול עד שיבוא ממדינת הים, ובחירש, ובשוטה--אין שומעין לו; אלא אומרין לו, עליך מצוה, או חלוץ או יבם.
ד,ו [ז] החולץ ליבמתו, הרי הוא כאחד מן האחים בנחלה; אם יש שם אב, הנכסים של אב. הכונס את יבמתו, זכה בנכסי אחיו. רבי יהודה אומר, בין כך ובין כך--אם יש שם אב, הנכסים של אב.
ד,ז החולץ ליבמתו--הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו. הוא אסור באימה, ובאם אימה, ובאם אביה, בבתה, ובבת בתה, ובבת בנה, ובאחותה בזמן שהיא קיימת; והאחים מותרים. והיא אסורה באביו, ובאבי אביו, בבנו, ובבן בנו, באחיו, ובבן אחיו. מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו, ואסור בצרת קרובת חלוצתו.
ד,ח החולץ ליבמתו, ונשא אחיו את אחותה, ומת--חולצת, ולא מתייבמת. וכן המגרש את אשתו, ונשא אחיו את אחותה, ומת--הרי זו פטורה.
ד,ט שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה--משום רבי יהודה בן בתירה אמרו, אומרין לו, המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה: חלצו אחים או כנסו, יכנוס את אשתו. מתה היבמה, יכנוס את אשתו; מת היבם--מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו בחליצה.
ד,י היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם, עד שיהיו לה שלושה חודשים. וכן שאר כל הנשים--לא יינשאו ולא יתארסו, עד שיהו להן שלושה חודשים: אחד הבתולות, ואחד הבעולות, ואחד האלמנות, ואחד הגרושות, ואחד הארוסות, ואחד הנשואות. רבי יהודה אומר, הנשואות יתארסו, והארוסות ינשאו--חוץ מן הארוסה שביהודה, מפני שליבו גס בה. ורבי יוסי אומר, כל הנשים יתארסו--חוץ מן האלמנה, מפני האיבול.
ד,יא ארבעה אחים נשואים לארבע נשים, ומתו--אם רצה הגדול שבהם לייבם את כולם, הרשות בידו. וכן מי שהיה נשוי לשתי נשים, ומת--ביאתה או חליצתה של אחת מהן, פוטרת צרתה. הייתה אחת כשרה, ואחת פסולה--אם היה חולץ, חולץ לפסולה; ואם היה מייבם, מייבם לכשרה.
ד,יב המחזיר את גרושתו, והנושא את חלוצתו, והנושא את קרובת חלוצתו--יוציא, והוולד ממזר, דברי רבי עקיבה; וחכמים אומרים, אין הוולד ממזר. ומודים בנושא את קרובת גרושתו, שהוולד ממזר.
ד,יג ואיזה הוא ממזר--כל שאר בשר שהוא בלא יבוא, דברי רבי עקיבה. שמעון התמני אומר, כל שחייבין עליו כרת בידי שמיים; והלכה כדבריו. רבי יהושוע אומר, כל שחייבין עליו מיתת בית דין; אמר רבי שמעון בן עזאי, מצאתי מגילת יוחסים בירושלים וכתוב בה, איש פלוני ממזר מאשת איש, לקיים דברי רבי יהושוע.
ד,יד אשתו שמתה, מותר באחותה; גירשה ומתה, מותר באחותה; נישאת לאחר ומתה, מותר באחותה. יבמתו שמתה, מותר באחותה; חלץ לה ומתה, מותר באחותה; נישאת לאחר ומתה, מותר באחותה.
ה,א רבן גמליאל אומר, אין גט אחר גט, ולא מאמר אחר מאמר, ולא בעילה אחר בעילה, ולא חליצה אחר חליצה. וחכמים אומרים, יש גט אחר גט, ויש מאמר אחר מאמר; אבל לא אחר בעילה, ולא אחר חליצה כלום.
ה,ב כיצד: עשה מאמר ביבמתו, ונתן לה גט--צריכה ממנו חליצה; עשה מאמר, וחלץ--צריכה ממנו גט. עשה מאמר, ובעל--הרי זו כמצותה. [ג] נתן גט, ועשה מאמר--צריכה גט, וחליצה. נתן גט, ובעל--צריכה גט, וחליצה. נתן גט, וחלץ--אין אחר חליצה כלום. חלץ, ועשה מאמר, נתן גט, ובעל, או בעל, ועשה מאמר, נתן גט, וחלץ--אין אחר חליצה כלום. אחד יבמה אחת, ואחד שתי יבמות.
ה,ג [ד] כיצד: עשה מאמר בזו, ומאמר בזו--צריכות שני גיטין, וחליצה. מאמר בזו, ובעל לזו--צריכות שני גיטין, וחליצה. מאמר בזו, וגט לזו--צריכות גט, וחליצה. מאמר בזו, וחלץ לזו--הראשונה צריכה גט. גט לזו, וגט לזו--צריכות ממנו חליצה. גט לזו, ובעל לזו--צריכה גט, וחליצה. גט לזו, ומאמר לזו--צריכה גט, וחליצה. גט לזו, וחלץ לזו--אין אחר חליצה כלום. [ה] חלץ וחלץ, או חלץ ועשה מאמר, נתן גט, ובעל, או בעל ובעל, או בעל ועשה מאמר, נתן גט, וחלץ--אין אחר חליצה כלום: בין יבם אחד לשתי יבמות, בין שני יבמין ליבמה אחת. [ו] חלץ ועשה מאמר, חלץ ונתן גט ובעל, או בעל ועשה מאמר, בעל ונתן גט וחלץ--אין אחר החליצה כלום: בין בתחילה, בין באמצע, בין בסוף. הבעילה--בזמן שהיא בתחילה, אין אחריה כלום; רבי נחמיה אומר, אחת בעילה ואחת חליצה--בין בתחילה, בין באמצע, בין בסוף--אין אחריהן כלום.
ו,א הבא על יבמתו--בין שוגג, בין מזיד, בין באונס, בין ברצון, אפילו הוא שוגג והיא מזידה, הוא מזיד והיא שוגגת, הוא אנוס והיא לא אנוסה, היא אנוסה והוא לא אנוס, אחד המערה ואחד הגומר--קנה. ולא חלק בין ביאה לביאה.
ו,ב וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה, או פסולות, כגון אלמנה לכוהן גדול, גרושה וחלוצה לכוהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין--פסל. ולא חלק בין ביאה לביאה.
ו,ג אלמנה לכוהן גדול, גרושה וחלוצה לכוהן הדיוט--מן האירוסין, לא יאכלו בתרומה; רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין. נתאלמנו או נתגרשו--מן הנשואין, פסולות; מן האירוסין, כשרות.
ו,ד כוהן גדול לא יישא את האלמנה--בין אלמנה מן האירוסין, בין אלמנה מן הנשואין; ולא יישא את הבוגרת. רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין בבוגרת.
ו,ה לא יישא את מוכת עץ. אירס את האלמנה, ונתמנה להיות כוהן גדול--יכנוס. מעשה ביהושוע בן גמלה שקידש את מרתה בת בייתוס, ומינהו המלך להיות כוהן גדול; וכנסה. שומרת יבם לכוהן הדיוט, ונתמנה להיות כוהן גדול--אף על פי שעשה בה מאמר, לא יכנוס. כוהן גדול שמת אחיו--חולץ, ולא מייבם.
ו,ו [ה] כוהן הדיוט לא יישא את האיילונית, אלא אם כן יש לו אישה ובנים. רבי יהודה אומר, אף על פי שיש לו אישה ובנים--לא יישא את האיילונית, שהיא "זונה" (ויקרא כא,ז; ויקרא כא,יד) האמורה בתורה; וחכמים אומרין, אין "זונה" אלא גיורת, ומשוחררת, ושנבעלה בעילת זנות.
ו,ז [ו] לא ייבטל אדם מפרייה ורבייה, אלא אם כן יש לו בנים. בית שמאי אומרין, שני זכרים; ובית הלל אומרין, זכר ונקבה, שנאמר "זכר ונקבה, בראם" (בראשית ה,ב). נשא אישה, ושהת עימו עשר שנים, ולא ילדה--אינו רשאי ליבטל. גירשה, מותרת להינשא לאחר; ורשאי השני לשהות עימה עשר שנים. ואם הפילה, מונה משעה שהפילה. האיש מצווה על פרייה ורבייה, אבל לא האישה; רבי יוחנן בן ברוקה אומר, על שניהם הוא אומר, "ויברך אותם, אלוהים, ויאמר להם אלוהים פרו ורבו" (בראשית א,כח).
ז,א אלמנה לכוהן גדול, גרושה וחלוצה לכוהן הדיוט--הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל--עבדי מלוג, לא יאכלו בתרומה; ועבדי צאן ברזל, יאכלו. ואלו הן עבדי מלוג--אם מתו, מתו לה; ואם הותירו, הותירו לה. אף על פי שהוא חייב במזונותם, לא יאכלו בתרומה.
ז,ב בת ישראל שנישאת לכוהן, הכניסה לו בין עבדי מלוג, בין עבדי צאן ברזל--הרי אלו יאכלו; בת כוהן שנישאת לישראל, הכניסה לו בין עבדי מלוג, בין עבדי צאן ברזל--הרי אלו לא יאכלו. [ג] בת ישראל שנישאת לכוהן, ומת, והניחה מעוברת--לא יאכלו עבדיה בתרומה, מפני חלקו של עובר: שהעובר פוסל, ואינו מאכיל, דברי רבי יוסי. אמרו לו, מאחר שהעדות בנו על בת ישראל לכוהן, ועל בת כוהן לכוהן ומת והניחה מעוברת--לא יאכלו עבדיה בתרומה, מפני חלקו של עובר.
ז,ג [ד] העובר, והיבם, והאירוסין, והחירש, ובן תשע שנים ויום אחד--פוסלין, ולא מאכילין. ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו, ספק שהביא שתי שערות ספק שלא הביא, נפל הבית עליו ועל בת אחיו ואין ידוע איזה מהן מת ראשון--צרתה חולצת, ולא מתייבמת.
ז,ד [ה] האונס, והמפתה, והשוטה--לא פוסלין, ולא מאכילין. אם אינן ראויין לבוא בישראל, הרי אלו פוסלין. כיצד: היה ישראל שבא על בת כוהן, תאכל בתרומה; עיברה, לא תאכל בתרומה; נחתך העובר במעיה, תאכל. היה כוהן שבא על בת ישראל, לא תאכל בתרומה; עיברה, לא תאכל; ילדה, תאכל. נמצא כוחו של בן, גדול משל אב. העבד פוסל משום ביאה, ואינו פוסל משום זרע. כיצד: בת ישראל לכוהן, ובת כוהן לישראל, וילדה ממנו בן, והלך הבן ונכבש על השפחה, וילדה ממנו בן--הרי זה עבד. הייתה אם אביו בת ישראל לכוהן, לא תאכל בתרומה; בת כוהן לישראל, תאכל בתרומה.
ז,ה ממזר פוסל ומאכיל. כיצד: בת ישראל לכוהן, ובת כוהן לישראל, וילדה ממנו בת, והלכה הבת ונישאת לעבד, או שנישאת לנוכרי, וילדה ממנו בן--הרי זה ממזר. הייתה אם אימו בת ישראל לכוהן, תאכל בתרומה; בת כוהן לישראל, לא תאכל בתרומה.
ז,ו כוהן גדול, פעמים שהוא פוסל. כיצד: בת כוהן שנישאת לישראל, וילדה ממנו בת, והלכה הבת ונישאת לכוהן, וילדה ממנו בן--הרי זה ראוי להיות כוהן גדול, עומד ומשמש על גבי המזבח, מאכיל את אימו; ופוסל את אם אימו, וזאת אומרת, לא כבני כוהן גדול, שהוא פוסלני מן התרומה.
ח,א הערל וכל הטמאים, לא יאכלו בתרומה; נשיהם ועבדיהם, יאכלו. פצוע דכא וכרות שופכה--הם ועבדיהם אוכלים, ונשיהם לא יאכלו; אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שופכה, הרי אלו יאכלו.
ח,ב ואיזה הוא פצוע דכא--כל שנפצעו הביצים שלו, אפילו אחת מהן. וכרות שופכה, כל שנכרת הגיד; נשתייר מעטרה אפילו כחוט השערה, כשר. פצוע דכא וכרות שופכה--מותרים בגיורת ובמשוחררת, ואינן אסורין אלא מלבוא בקהל: שנאמר "לא יבוא פצוע דכא וכרות שופכה, בקהל ה'" (דברים כג,ב).
ח,ג עמוני ומואבי אסורין, ואיסורן איסור עולם; אבל נקבותיהן, מותרות מיד. מצרי ואדומי אינן אסורים אלא עד שלושה דורות, אחד הזכרים ואחד הנקבות; רבי שמעון מתיר בנקבות מיד. אמר רבי שמעון, קל וחומר הדברים: מה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם, התיר את הנקבות מיד--מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלושה דורות, אינו דין שנתיר את הנקבות מיד. אמרו לו, אם הלכה, נקבל; ואם לדין, יש תשובה. אמר להם, לא כי, אלא הלכה אני אומר. ממזרים ונתינים אסורים, ואיסורן איסור עולם, אחד הזכרים ואחד הנקבות.
ח,ד אמר רבי יהושוע, שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו, והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו; ואין לי לפרש. אמר רבי עקיבה, אני אפרש: סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו, שהייתה לו שעת הכושר; וסריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו, שלא הייתה לו שעת הכושר. רבי אליעזר אומר, לא כי, אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו, שיש לו רפואה; וסריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו, מפני שאין לו רפואה. העיד רבי יהושוע בן בתירה על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם, וייבמו את אשתו, לקיים דברי רבי עקיבה.
ח,ה הסריס לא חולץ, ולא מייבם; וכן האיילונית לא חולצת, ולא מתייבמת. הסריס שחלץ ליבמתו, לא פסלה; בעלה--פסלה, מפני שהיא בעילת זנות. וכן איילונית שחלצו לה אחין, לא פסלוה; בעלוה--פסלוה, מפני שהיא בעילת זנות.
ח,ו סריס חמה כוהן שנשא בת ישראל, מאכילה בתרומה. רבי יוסי ורבי שמעון אומרין, אנדרוגינוס כוהן שנשא בת ישראל, מאכילה בתרומה. רבי יהודה אומר, טומטום שנקרע, ונמצא זכר--לא יחלוץ, מפני שהוא כסריס. אנדרוגינוס נושא, אבל לא נישא. רבי אלעזר אומר, חייבין עליו סקילה כזכר.
ט,א יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן, מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן, מותרות לאלו ואלו, ואסורות לאלו ואלו. אלו מותרות לבעליהן, ואסורות ליבמיהן: כוהן הדיוט שנשא את האלמנה, ויש לו אח כוהן גדול; חלל שנשא כשרה, ויש לו אח כשר; ישראל שנשא ישראלית, ויש לו אח ממזר; ממזר שנשא ממזרת, ויש לו אח ישראל. אלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן.
ט,ב ואלו מותרות ליבמיהן, ואסורות לבעליהן: כוהן גדול שקידש את האלמנה, ויש לו אח כוהן הדיוט; כשר שנשא חללה, ויש לו אח חלל; ישראל שנשא ממזרת, ויש לו אח ממזר; ממזר שנשא ישראלית, ויש לו אח ישראל. מותרות ליבמיהן, ואסורות לבעליהן.
ט,ג אסורות לאלו ואלו: כוהן גדול שנשא את האלמנה, ויש לו אח כוהן גדול או כוהן הדיוט; כשר שנשא חללה, ויש לו אח כשר; ישראל שנשא ממזרת, ויש לו אח ישראל; ממזר שנשא ישראלית, ויש לו אח ממזר. אסורות לאלו ולאלו. ושאר כל הנשים, מותרות לבעליהן וליבמיהן. [ג] שנייות מדברי סופרים: שנייה לבעל, ולא שנייה ליבם--אסורה לבעל, ומותרת ליבם. שנייה ליבם, ולא שנייה לבעל--אסורה ליבם, ומותרת לבעל. שנייה לזה ולזה, אסורה לזה ולזה. אין לה כתובה, ולא פירות, ולא בלאות, ולא מזונות, והוולד כשר, וכופין אותו להוציא. אלמנה לכוהן גדול, גרושה וחלוצה לכוהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין--יש להן כתובה.
ט,ד בת ישראל מאורסת לכוהן, מעוברת מכוהן, שומרת יבם לכוהן, וכן בת כוהן לישראל--לא תאכל בתרומה. בת ישראל מאורסת ללוי, מעוברת מלוי, שומרת יבם ללוי, וכן בת לוי לישראל--לא תאכל במעשר. בת לוי מאורסת לכוהן, מעוברת מכוהן, שומרת יבם לכוהן, וכן בת כוהן ללוי--לא יאכלו בתרומה ולא במעשר.
ט,ה בת ישראל שנישאת לכוהן, תאכל בתרומה; מת, ולה ממנו בן--תאכל בתרומה. נישאת ללוי, תאכל במעשר; מת, ולה ממנו בן--תאכל במעשר. נישאת לישראל--לא תאכל לא בתרומה, ולא במעשר. מת בנה מישראל, תאכל במעשר; מלוי, תאכל בתרומה. מת בנה מכוהן--לא תאכל לא בתרומה, ולא במעשר.
ט,ו בת כוהן שנישאת לישראל, לא תאכל בתרומה; מת, ולה ממנו בן--לא תאכל בתרומה. נישאת ללוי, תאכל במעשר; מת, ולה ממנו בן--תאכל במעשר. נישאת לכוהן, תאכל בתרומה; מת, ולה ממנו בן--תאכל בתרומה. מת בנה מכוהן, לא תאכל בתרומה; מת בנה מלוי, לא תאכל במעשר. מת בנה מישראל, חוזרת אל בית אביה; ועל זו נאמר "ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל" (ויקרא כב,יג).
י,א האישה שהלך בעלה למדינת הים, באו ואמרו לה, מת בעליך, נישאת, ואחר כך בא בעלה--תצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה. ואין לה כתובה, ולא פירות, ולא בליות, ולא מזונות, על זה ועל זה; ואם נטלה מזה ומזה, תחזיר. והוולד ממזר מזה ומזה. ולא זה וזה מיטמאין לה, ולא זה וזה זכאין לא במציאתה, ולא במעשה ידיה, ולא בהפר נדריה. הייתה בת ישראל, נפסלה מן הכהונה; ובת לוי, ממעשר; בת כוהן, מן התרומה. ואין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשים את כתובתה. מתו--אחיו של זה ואחיו של זה חולצים, ולא מייבמין. רבי יוסי אומר, כתובתה על נכסי בעלה הראשון. רבי אליעזר אומר, הראשון זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפר נדריה. רבי שמעון אומר, ביאתה וחליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרותיה, ואין הוולד ממנה ממזר. ואם נישאת שלא ברשות, מותרת לחזור לו.
י,ב נישאת על פי בית דין--תצא, ופטורה מן הקרבן; ושלא על פי בית דין--תצא, וחייבת בקרבן. יפה כוחו של בית דין, שפטרוה מן הקרבן. התירוה בית דין להינשא, והלכה וקילקלה--חייבת בקרבן, שלא התירוה אלא להינשא.
י,ג האישה שהלך בעלה ובנה למדינת הים, באו ואמרו לה, מת בעליך ואחר כך מת בנך, ונישאת, ואחר כך אמרו לה, חילוף היו הדברים--תצא, והוולד הראשון והאחרון ממזר.
י,ד אמרו לה, מת בנך ואחר כך מת בעליך, ונתייבמה, ואחר כך אמרו לה, חילוף היו הדברים--תצא והוולד הראשון והאחרון ממזר. אמרו לה, מת בעליך, ונישאת, ואחר כך אמרו לה, קיים היה ומת--תצא; והוולד הראשון ממזר, והאחרון אינו ממזר. אמרו לה, מת בעליך ונתקדשה, ואחר כך בא בעלה--מותרת לחזור לו. אף על פי שנתן לה האחרון גט, לא פסלה מן הכהונה; זה מדרש דרש רבי אלעזר בן מתיה, "ואישה גרושה מאישה" (ויקרא כא,ז), ולא מאיש שאינו אישה.
י,ה [ד] מי שהלכה אשתו למדינת הים, ובאו ואמרו לו, מתה אשתך, ונשא את אחותה, ואחר כך באת אשתו--מותרת לחזור לו; הוא מותר בקרובות שנייה, ושנייה מותרת בקרוביו. ואם מתה הראשונה, מותר בשנייה. אמרו לו, מתה אשתך, ונשא את אחותה, ואחר כך אמרו לו, קיימת הייתה, ומתה--הוולד הראשון ממזר, והאחרון אינו ממזר. רבי יוסי אומר, כל שהוא פוסל על ידי אחרים, הוא פוסל על ידי עצמו; וכל שאינו פוסל על ידי אחרים, אינו פוסל על ידי עצמו.
י,ו [ה] אמרו לו, מתה אשתך, ונשא את אחותה מאביה, מתה, ונשא את אחותה מאימה, מתה, ונשא את אחותה מאביה, מתה, ונשא את אחותה מאימה--מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית, ופוטרות את צרותיהן; ואסור בשנייה וברביעית, ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה. ואם בא על השנייה, לאחר מיתת הראשונה--מותר בשנייה וברביעית, ופוטרות צרותיהן; ואסור בשלישית ובחמישית, ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה.
י,ז [ו] בן תשע שנים ויום אחד--הוא פוסל על ידי אחים, והאחים פוסלין על ידו; אלא שהוא פוסל תחילה, והאחים תחילה וסוף. כיצד: בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, פסל על ידי אחים; באו עליה אחים, ועשו בה מאמר, ונתנו גט או חלצו--פסלו על ידו. [ז] בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ואחר כך בא אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד עליה--פסל על ידו; רבי שמעון אומר, לא פסל. [ח] בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ואחר כך בא על צרתה--פסל על ידי עצמו; רבי שמעון אומר, לא פסל.
י,ח בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו, ומת--חולצת, ולא מתייבמת; נשא אישה, ומת--הרי זו פטורה.
י,ט בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ומשהגדיל נשא אישה אחרת--אם לא ידע את הראשונה משהגדיל--השנייה או חולצת, או מתייבמת; הראשונה חולצת, ולא מתייבמת. רבי שמעון אומר, מייבם לאיזו שירצה, וחולץ לשנייה. אחד שהוא בן תשע שנים ויום אחד, ואחד שהוא בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות.
יא,א נושאין על האנוסה, ועל המפותה. והאונס והמפתה על הנשואה, חייב. נושא אדם אנוסת אביו, ומפותת אביו, אנוסת בנו, ומפותת בנו; רבי יהודה אוסר באנוסת אביו, ובמפותת אביו.
יא,ב גיורת שנתגיירו בניה עימה, לא חולצין ולא מייבמין--אפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה, והשני הורתו ולידתו בקדושה. וכן השפחה שנשתחררו בניה עימה.
יא,ג חמש נשים שנתערבו ולדותיהן, הגדילו התערובות, ונשאו נשים ומתו--ארבעה חולצין לאחת, ואחד מייבם; הוא ושלושה חולצים לאחת, ואחד מייבם. נמצאו ארבע חליצות וייבום לכל אחת ואחת.
יא,ד האישה שנתערב ולדה בוולד כלתה, הגדילו התערובות, ונשאו נשים, ומתו--בני הכלה חולצין, ולא מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו, ואשת אחי אביו; בני הזקנה, או חולצין או מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו, ואשת בן אחיו. מתו הכשרים--בני התערובת לבני הזקנה, חולצין ולא מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו, ואשת אחי אביו; ולבני הכלה, אחד חולץ ואחד מייבם.
יא,ה כוהנת שנתערב ולדה בוולד שפחתה--הרי אלו אוכלין בתרומה, וחולקין חלק אחד על הגורן, ואינן מיטמאין למתים; ואינן נושאין נשים, בין כשרות בין פסולות. הגדילו התערובת, ושיחררו זה את זה--נושאים נשים הראויות לכהונה, ואין מיטמאין למתים; ואם נטמאו, אינן סופגין את הארבעים. ואינן אוכלין בתרומה; ואם אכלו, אינן משלמין קרן וחומש. ואינן חולקין על הגורן, ואין מוכרין את התרומה; ואם מכרו, הדמים שלהן. ואינן חולקין בקודשי המקדש, ואין נותנין להם קודשים, ואין מוציאין את שלהם מידם, ופטורים מן הזרוע ומן הלחיים ומן הקיבה, ובכורם ירעה עד שיסתאב. ונותנין עליהן חומרי ישראל וחומרי כוהנים.
יא,ו מי שלא שהת אחר בעלה שלושה חודשים, ונישאת, וילדה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון--היו לה בנים מן הראשון, ובנים מן השני--חולצין, ולא מייבמין; וכן הוא להם--חולץ, ולא מייבם. היו לו אחים מן הראשון, ואחים מן השני שלא מאותה האם--או חולץ, או מייבם; והם--אחד חולץ, ואחד מייבם.
יא,ז היה אחד ישראל ואחד כוהן--נושא אישה הראויה לכוהן, ואינו מיטמא למתים; ואם נטמא, אינו סופג את הארבעים. ואינו אוכל בתרומה; ואם אכל, אינו משלם קרן וחומש. ואינו חולק על הגורן, ואינו מוכר את התרומה; ואם מכר, הדמים שלו. ואינו חולק בקודשי המקדש, ואין נותנין לו קודשים, ואין מוציאין את שלו מידו, ופטור מן הזרוע ומן הלחיים ומן הקיבה, ובכורו יהא רועה עד שיסתאב. ונותנין עליו חומרי ישראל וחומרי הכוהנים. היו שניהם כוהנים--הוא אונן עליהם, והם אוננין עליו; הוא אינו מיטמא להם, והם אין מיטמאין לו; הוא אינו יורש אותם, אבל הם יורשים אותו. ופטור על מכתו וקללתו של זה ושל זה, ועולה במשמרו של זה ושל זה, ואינו חולק; ואם היו שניהם במשמר אחד, נוטל חלק אחד.
יב,א מצות חליצה בשלושה דיינין, ואפילו שלושתם הדיוטות. חלצה במנעל, חליצתה כשרה; באמפליא, חליצתה פסולה. בסנדל שיש לו עקב, כשר; ושאין לו עקב, פסול. מן הארכובה ולמטן, חליצתה כשרה; מן הארכובה ולמעלן, חליצתה פסולה.
יב,ב חלצה בסנדל שאינו שלו, או בסנדל של עץ, או בשל שמאל בימין--חליצתה כשרה. חלצה בגדול שהוא יכול להלך בו, או בקטן שהוא חופה את רוב רגלו--חליצתה כשרה. חלצה בלילה, חליצתה כשרה; רבי אליעזר פוסל. ובשמאל, חליצתה פסולה; ורבי אליעזר מכשיר.
יב,ג חלצה ורקקה, אבל לא קראה; חליצתה כשרה. קראה ורקקה, אבל לא חלצה; חליצתה פסולה. חלצה וקראה, אבל לא רקקה--רבי אליעזר אומר, חליצתה פסולה; רבי עקיבה אומר, חליצתה כשרה. אמר רבי אליעזר, "ככה ייעשה" (דברים כה,ט)--דבר שהוא מעשה, מעכב; אמר לו רבי עקיבה, משם ראיה--"ייעשה לאיש" (שם), דבר שהוא מעשה באיש.
יב,ד החירש שנחלץ, והחירשת שחלצה, והחולצת לקטן--חליצתה פסולה. קטנה שחלצה, תחלוץ משתגדיל; ואם לא חלצה, חליצתה כשרה.
יב,ה חלצה בשניים, או בשלושה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול--חליצתה פסולה; רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר מכשירין. מעשה שחלצה בינו לבינה ולבית האסורים; בא מעשה לפני רבי עקיבה, והכשיר.
יב,ו מצות חליצה: בא הוא ויבמתו לבית דין; והם נותנין לו עצה ההוגנת לו, שנאמר "וקראו לו זקני עירו, ודיברו אליו" (דברים כה,ח). והיא אומרת, "מיאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל--לא אבה, יבמי" (דברים כה,ז); והוא אומר, "לא חפצתי לקחתה" (דברים כה,ח). ובלשון הקודש היו אומרין. "וניגשה יבמתו אליו, לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו, וירקה בפניו" (דברים כה,ט), רוק שהוא נראה לדיינין. "וענתה, ואמרה, ככה ייעשה לאיש, אשר לא יבנה את בית אחיו" (שם), עד כאן היו מקרין. וכשהקרא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר עכו וגמר את כל הפרשה, הוחזקו להיות מקרין את כל הפרשה. "ונקרא שמו, בישראל: בית, חלוץ הנעל" (דברים כה,י)--מצוה בדיינין, ולא מצוה בתלמידים; רבי יהודה אומר, מצוה על כל העומדים שם לומר, "חלוץ הנעל", "חלוץ הנעל".
יג,א בית שמאי אומרין, אין ממאנין אלא ארוסות; ובית הלל אומרין, ארוסות ונשואות. בית שמאי אומרין, בבעל; בית הלל אומרין, בבעל וביבם. בית שמאי אומרין, בפניו; ובית הלל אומרין, בפניו ושלא בפניו. בית שמאי אומרין, בבית דין; ובית הלל אומרין, בבית דין ושלא בבית דין. אמרו בית הלל לבית שמאי, ממאנת והיא קטנה, אפילו ארבעה וחמישה פעמים; אמרו להם בית שמאי, אין בנות ישראל הפקר, אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל, ותמאן, ותינשא.
יג,ב איזו היא קטנה שהיא צריכה למאן, כל שהשיאתה אימה או אחיה לדעתה; השיאוה שלא לדעתה, אינה צריכה למאן. רבי חנינה בן אנטיגנוס אומר, כל תינוקת שאינה יכולה לשמור את קידושיה, אינה צריכה למאן. רבי אליעזר אומר, אין מעשה קטנה אלא כמפותה: בת ישראל לכוהן, לא תאכל בתרומה; בת כוהן לישראל, תאכל בתרומה.
יג,ג רבי אליעזר בן יעקוב אומר, כל עכבה שהיא מן האיש, כאילו היא אשתו; וכל עכבה שאינה מן האיש, כאילו אינה אשתו. [ד] הממאנת באיש--הוא מותר בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה; נתן לה גט--הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה. נתן לה גט, והחזירה, ומיאנה בו, ונישאת לאחר--נתאלמנה או נתגרשה, מותרת לחזור לו; מיאנה בו, והחזירה, ונתן לה גט, ונישאת לאחר--נתאלמנה או נתגרשה, אסורה לחזור לו. זה הכלל--גט אחר מיאון, אסורה לחזור לו; מיאון אחר גט, מותרת לחזור לו. [ה] הממאנת באיש, ונישאת לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה בו, לאחר וגירשה, לאחר ומיאנה בו: זה הכלל--כל שיצאת ממנו בגט, אסורה לחזור לו; במיאון, מותרת לחזור לו.
יג,ד [ו] המגרש את האישה, והחזירה--מותרת ליבם; רבי אלעזר אוסר. וכן המגרש את היתומה, והחזירה--מותרת ליבם; רבי אלעזר אוסר. קטנה שהשיאה אביה, ונתגרשה--כיתומה בחיי האב; החזירה, אסורה ליבם.
יג,ה [ז] שני אחים נשואים לשתי אחיות יתומות קטנות, מת בעלה של אחת מהן--תצא משום אחות אישה; וכן שתי חירשות. גדולה וקטנה, מת בעלה של קטנה--תצא משום אחות אישה. מת בעלה של גדולה--רבי אליעזר אומר, מלמדים את הקטנה שתמאן בו. רבן גמליאל אומר, אם מיאנה, מיאנה; ואם לאו, תמתין עד שתגדיל, ותצא הלז משום אחות אישה. רבי יהושוע אומר, אי לו על אשתו, ואי לו על אשת אחיו; מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו בחליצה.
יג,ו [ח] מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות, ומת--ביאתה וחליצתה של אחת מהן, פוטרת את צרתה; וכן שתי חירשות. קטנה וחירשת--אין ביאת אחת מהן, פוטרת צרתה. פיקחת וחירשת--ביאת הפיקחת, פוטרת את החירשת; ואין ביאת החירשת, פוטרת את הפיקחת. גדולה וקטנה--ביאת הגדולה, פוטרת את הקטנה; ואין ביאת הקטנה, פוטרת את הגדולה.
יג,ז [ט] מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות, ומת--בא יבם על הראשונה, וחזר ובא על השנייה, או שבא אחיו על השנייה--לא פסל את הראשונה; וכן שתי חירשות. קטנה וחירשת--בא היבם על הקטנה, וחזר ובא על החירשת, או שבא אחיו על החירשת--לא פסל את הקטנה; בא היבם על החירשת, וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה--פסל את החירשת.
יג,ח [י] פיקחת וחירשת--בא היבם על הפיקחת, וחזר ובא על החירשת, או שבא אחיו על החירשת--לא פסל את הפיקחת; בא יבם על החירשת, וחזר ובא על הפיקחת, או שבא אחיו על הפיקחת--פסל את החירשת.
יג,ט [יא] גדולה וקטנה--בא היבם על הגדולה, וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה--לא פסל את הגדולה; בא היבם על הקטנה, וחזר ובא על הגדולה, או שבא אחיו על הגדולה--פסל את הקטנה. רבי אליעזר אומר, מלמדין את הקטנה שתמאן בו.
יג,י [יב] יבם קטן שבא על יבמה קטנה, יגדלו זה עם זה; בא על יבמה גדולה, תגדלנו. היבמה שאמרה בתוך שלושים יום, לא נבעלתי--כופין אותו שיחלוץ לה; לאחר שלושים יום, מבקשים ממנו שיחלוץ לה. ובזמן שהוא מודה--אפילו לאחר שנים עשר חודש, כופין אותו שיחלוץ לה.
יג,יא [יג] הנודרת הניה מיבמה--בחיי בעלה, כופין אותו שיחלוץ לה; לאחר מיתת בעלה, מבקשין ממנו שיחלוץ לה. אם נתכוונה לכן--אפילו בחיי בעלה, מבקשין ממנו שיחלוץ לה.
יד,א חירש שנשא פיקחת, ופיקח שנשא חירשת--אם רצה, יוציא; ואם רצה, יקיים. כשם שהוא כונס ברמיזה, כך הוא מוציא ברמיזה. אבל פיקח שנשא פיקחת, ונתחרשה--אם רצה, יוציא; ואם רצה, יקיים. נשתטת, לא יוציא. נתחרש הוא, או נשתטה--אינו מוציא עולמית.
יד,ב אמר רבי יוחנן בן נורי, וכי מפני מה אמרו האישה שנתחרשה יוציא, והאיש שנתחרש אינו מוציא עולמית. אמרו לו, אינו דומה האיש המגרש לאישה המתגרשת: האישה יוצאה לרצונה, ושלא לרצונה; והאיש אינו מוציא אלא לרצונו.
יד,ג [ב] העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החירשת שהשיאה אביה, שהיא יוצאה בגט; אמרו לו, אף זו כיוצא בה.
יד,ד [ג] שני אחים חירשים, נשואים לשתי אחיות פיקחות, או לשתי אחיות חירשות, או לשתי אחיות, אחת חירשת ואחת פיקחת, וכן שתי אחיות חירשות נשואות לשני אחים פיקחים, או לשני אחין חירשין, או לשני אחין, אחד פיקח ואחד חירש--הרי אלו פטורין מן החליצה, ומן הייבום; אם היו נוכרייות, יכנוסו; ואם רצו להוציא, יוציאו. [ד] שני אחים, אחד פיקח ואחד חירש, נשואים לשתי אחיות פיקחות--מת חירש בעל הפיקחת, מה יעשה פיקח בעל הפיקחת: תצא משום אחות אישה. מת פיקח בעל הפיקחת, מה יעשה חירש בעל הפיקחת: מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם. שני אחים פיקחים נשואים לשתי אחיות, אחת פיקחת ואחת חירשת--מת פיקח בעל החירשת, מה יעשה פיקח בעל הפיקחת: תצא משום אחות אישה. מת פיקח בעל הפיקחת, מה יעשה פיקח בעל החירשת: מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו בחליצה. שני אחים, אחד חירש ואחד פיקח, נשואים לשתי אחיות, אחת חירשת ואחת פיקחת--מת חירש בעל החירשת, מה יעשה פיקח בעל הפיקחת: תצא משום אחות אישה. מת פיקח בעל הפיקחת, מה יעשה חירש בעל החירשת: מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם. שני אחים, אחד חירש ואחד פיקח, נשואים לשתי נוכרייות פיקחות--מת חירש בעל הפיקחת, מה יעשה פיקח בעל הפיקחת: או חולץ, או מייבם. מת פיקח בעל הפיקחת, מה יעשה חירש בעל הפיקחת: כונס, ואינו מוציא לעולם. שני אחים פיקחים נשואים לשתי נוכרייות, אחת חירשת ואחת פיקחת--מת פיקח בעל החירשת, מה יעשה פיקח בעל הפיקחת: כונס; ואם רצה להוציא, יוציא. מת פיקח בעל הפיקחת, מה יעשה פיקח בעל החירשת: או חולץ, או מייבם. שני אחים, אחד חירש ואחד פיקח, נשואים לשתי נוכרייות, אחת חירשת ואחת פיקחת--מת חירש בעל החירשת, מה יעשה פיקח בעל הפיקחת: כונס; ואם רצה להוציא, יוציא. מת פיקח בעל הפיקחת, מה יעשה חירש בעל החירשת: כונס, ואינו מוציא לעולם.
טו,א האישה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, שלום בינו לבינה, שלום בעולם--באת ואמרה מת בעלי, תינשא; מת בעלי, תתייבם. שלום בינו לבינה, מלחמה בעולם, קטטה בינו לבינה, ושלום בעולם--באת ואמרה מת בעלי, אינה נאמנת. רבי יהודה אומר, לעולם אינה נאמנת, אלא אם כן באת בוכה ובגדיה קרועים. אמרו לו, אחת זו ואחת זו, תינשא.
טו,ב בית הלל אומרין, לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד. אמרו להם בית שמאי, אחת הבאה מן הקציר, ואחת הבאה מן הזיתים, ואחת הבאה ממדינת הים; לא דיברו בקציר אלא בהווה. חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי. [ג] בית שמאי אומרין, תינשא ותיטול כתובה; בית הלל אומרין, תינשא ולא תיטול כתובה. אמרו להם בית שמאי, התרתם את הערווה החמורה, ולא תתירו את הממון הקל. אמרו להם בית הלל, מצינו שאין האחים נכנסין לנחלה על פיה. אמרו להם בית שמאי, והלוא מספר כתובתה נלמוד, שהוא כותב לה, שאם תינשאי לאחר, תיטלי מה שכתוב ליך. חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
טו,ג [ד] הכול נאמנין להעידה--חוץ מחמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה. מה בין גט למיתה, אלא שהכתב מוכיח. עד אומר, מת, ונישאת, ובא אחר ואמר, לא מת--הרי זו לא תצא. עד אומר מת, ושניים אומרין לא מת--אף על פי שנישאת, תצא. שניים אומרין מת, ועד אומר להם לא מת--אף על פי שלא נישאת, תינשא.
טו,ד [ה] אחת אומרת מת, ואחת אומרת לא מת--זו שאמרה מת--תינשא, ותיטול כתובה; וזו שאמרה לא מת--לא תינשא, ולא תיטול כתובה. אחת אומרת מת, ואחת אומרת נהרג--רבי מאיר אומר, הואיל והן מכחישות זו את זו, הרי אלו לא יינשאו; רבי יהודה ורבי שמעון אומרין, הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים, הרי אלו יינשאו. עד אומר מת, ועד אומר לא מת, אישה אומרת מת, ואישה אומרת לא מת--הרי זו לא תינשא.
טו,ה [ו] האישה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, באת ואמרה מת בעלי--תינשא, ותיטול כתובה; וצרתה אסורה. הייתה בת ישראל לכוהן, תאכל בתרומה, דברי רבי טרפון; ורבי עקיבה אומר, אין זו דרך מוציאתה מידי עבירה--עד שתהא אסורה להינשא, ואסורה מלאכול בתרומה. [ז] אמרה מת בעלי, ואחר כך מת חמי--תינשא, ותיטול כתובה; וחמותה אסורה. הייתה בת ישראל לכוהן, תאכל בתרומה, דברי רבי טרפון; רבי עקיבה אומר, אין זו דרך מוציאתה מידי עבירה--עד שתהא אסורה להינשא, ואסורה לאכול בתרומה.
טו,ו קידש אחת מחמש נשים, ואין ידוע איזו מהן קידש, וכל אחת ואחת אומרת אותי קידש--נותן גט לכל אחת ואחת, ומניח כתובה ביניהן ומסתלק, דברי רבי טרפון; רבי עקיבה אומר, אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה--עד שייתן גט וכתובה לכל אחת ואחת. גזל אחד מחמישה בני אדם, ואין ידוע איזה מהן גזל, וכל אחד ואחד אומר אותי גזל--מניח את הגזילה ביניהם ומסתלק, דברי רבי טרפון; רבי עקיבה אומר, אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה--עד שישלם את הגזילה לכל אחד ואחד.
טו,ז [ח] האישה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים, באת ואמרה מת בעלי, ואחר כך מת בני--נאמנת. מת בני, ואחר כך מת בעלי--אינה נאמנת; וחוששין לדבריה--חולצת, ולא מתייבמת. [ט] ניתן לי בן במדינת הים--אמרה מת בני, ואחר כך מת בעלי--נאמנת. מת בעלי, ואחר כך מת בני--אינה נאמנת; וחוששין לדבריה--חולצת, ולא מתייבמת.
טו,ח [י] ניתן לי יבם במדינת הים--אמרה מת בעלי, ואחר כך מת יבמי, מת יבמי, ואחר כך בעלי--נאמנת. הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים, ובאת ואמרה מת בעלי, ואחר כך מת יבמי, יבמי, ואחר כך מת בעלי--אינה נאמנת: שאין האישה נאמנת לומר מת יבמי, שתינשא; ולא מתה אחותי, שתיכנס לביתה. ואין האיש נאמן לומר מת אחי, שייבם את אשתו; ולא מתה אשתי, שיישא את אחותה.
טז,א האישה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים, באו ואמרו לה, מת בעליך--לא תינשא, ולא תתייבם: עד שתדע, שמא מעוברת היא צרתה. הייתה לה חמות, אינה חוששת. יצאה מלאה, חוששת; רבי יהושוע אומר, אינה חוששת.
טז,ב שתי יבמות, זו אומרת מת בעלי, וזו אומרת מת בעלי--זו אסורה, מפני בעלה של זו; וזו אסורה, מפני בעלה של זו. לזו עדים, ולזו אין עדים--את שיש לה עדים, אסורה; ואת שאין לה עדים, מותרת. לזו בנים, ולזו אין בנים--את שיש לה בנים, מותרת; ואת שאין לה בנים, אסורה. נתייבמו, ומתו היבמין--אסורות להינשא; רבי אלעזר אומר, הואיל והותרו ליבמין, הותרו לכל אדם.
טז,ג אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החוטם, אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו; אין מעידין אלא עד שלושה ימים. אפילו ראוהו מגוייד, וצלוב על הצלוב, וחיה אוכלת בו--אין מעידים אלא עד שתצא נפשו. רבי יהודה בן בבא אומר, לא כל האדם, ולא כל המקומות, ולא כל השעות שוות. [ד] כיצד: נפל למים--בין שיש להם סוף, בין שאין להם סוף--הרי אשתו אסורה. אמר רבי מאיר, מעשה באחד שנפל לבור הגדול, ועלה לאחר שלושה ימים. אמר רבי יוסי, מעשה בסומא אחד שירד לטבול במערה, וירד מושכו אחריו, ושהו כדי שתצא נפשם, והשיאו את נשותיהם. שוב מעשה באסיא באחד ששילשלוהו לים, ולא עלת בידם אלא רגלו. אמרו חכמים, מן הארכובה ולמעלה, תינשא; מן הארכובה ולמטה, לא תינשא.
טז,ד [ה] אפילו שמע מן הנשים אומרות, מת איש פלוני, דייו. אמר רבי יהודה, אפילו שמע מן התינוקות אומרין, הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני, בין מתכוון בין שאין מתכוון. רבי יהודה בן בבא אומר, בישראל, עד שיהא מתכוון; ובגוי--אם היה מתכוון, אין עדותו עדות.
טז,ה [ו] מעידין לאור הנר, ולאור הלבנה, ומשיאין על בת קול. מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר, איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני מת, והלכו ולא מצאו אדם שם; והשיאו את אשתו. שוב מעשה בצלמין באחד שאמר, אני איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני, נשכני נחש, והרי אני מת, והלכו, ולא הכירוהו; והשיאו את אשתו.
טז,ו [ז] אמר רבי עקיבה, כשירדתי לנהרדעא לעבר את השנה, מצאני נחמיה איש בית דלי; אמר לי, שמעתי שאין משיאין את האישה בארץ ישראל על פי עד אחד, אלא יהודה בן אוא. ונמתי לו, כן הדברים. אמר לי, אמור להם משמי, אתם יודעים שהמדינה הזאת משובשת בגייסות; מקובל אני מרבן גמליאל הזקן, שמשיאין את האישה על פי עד אחד. וכשבאתי והרצתי את הדברים לפני רבן גמליאל, שמח לדבריי, ואמר, מצינו חבר ליהודה בן אוא. מתוך הדברים נזכר רבן גמליאל, שנהרגו הרוגים בתל ארזא; והשיא רבן גמליאל הזקן את נשותיהם, על פי עד אחד. והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד, מפי אישה ואישה מפי אישה, מפי עבד, מפי שפחה. רבי אליעזר ורבי יהושוע אומרין, אין משיאין את האישה על פי עד אחד. רבי עקיבה אומר, לא על פי אישה, ולא על פי קרובים. אמרו לו, מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים, וחלה אחד מהם, והניחוהו בפונדק, ובחזירתן אמרו לפונדקית איה חברנו, ונמת להם מת וקברתיו; והשיאו את אשתו. אמרו לו, לא תהא כוהנת כפונדקית. אמר להם, ובשתהא הפונדקית נאמנת. והפונדקית הוציאה להם מקלו, ותרמילו, ומנעלו, ואפונדתו, וספר תורה שהיה בידו.