א,א יש מביאין ביכורים וקורין, מביאין ולא קורין; ויש שאינן מביאין. ואלו שאינן מביאין--הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של יחיד או לתוך של רבים, המבריך מתוך של יחיד לתוך שלו או מתוך של רבים לתוך שלו. הנוטע לתוך שלו והמבריך לתוך שלו, ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע--הרי זה אינו מביא; רבי יהודה אומר, כזה מביא.
א,ב ומאיזה טעם אינו מביא--משום שנאמר "ראשית, ביכורי אדמתך, תביא" (שמות כג,יט; שמות לד,כו), עד שיהו כל הגידולין מאדמתך. האריסין והחכורות והסיקריקון והגזלן--אין מביאין מאותו הטעם, משום שנאמר "ראשית, ביכורי אדמתך".
א,ג אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינים; לא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים, ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר. אין מביאין הביכורים קודם לעצרת. אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהם קודם לעצרת, ולא קיבלו מהם, מפני הכתוב שבתורה "וחג הקציר ביכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה" (שמות כג,טז).
א,ד אלו מביאין ולא קורין--הגר מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר "אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" (דברים כו,ג); אם הייתה אימו מישראל, מביא וקורא. וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו, אומר אלוהי אבות ישראל; וכשהוא מתפלל בבית הכנסת, אומר אלוהי אבותיכם. ואם הייתה אימו מישראל, אומר אלוהי אבותינו.
א,ה רבי אליעזר בן יעקוב אומר, האישה בת גרים לא תינשא לכהונה, עד שתהא אימה מישראל; אחד גרים ואחד עבדים משוחררים, אפילו עד עשרה דורות, עד שתהא אימן מישראל. האפטרופין העבד והשליח והאישה וטומטום ואנדרוגינוס--מביאין ולא קורין, שאינן יכולין לומר "אשר נתת לי, ה'" (דברים כו,י).
א,ו הקונה שני אילנות בתוך של חברו, מביא ואינו קורא; רבי מאיר אומר, מביא וקורא. יבש המעיין, ונקצץ האילן--מביא ואינו קורא; רבי יהודה אומר, מביא וקורא. מהחג ועד חנוכה, מביא ואינו קורא; רבי יהודה בן בתירה אומר, מביא וקורא.
א,ז הפריש את ביכוריו, ומכר את שדהו--מביא ואינו קורא. השני--מאותו המין, אינו מביא; ממין אחר, מביא וקורא. רבי יהודה אומר, אף מאותו המין מביא וקורא.
א,ח המפריש את ביכוריו, נמקו, נבזזו, נגנבו, אבדו, או שנטמאו--מביא אחרים תחתיהן, ואינו קורא; והשניים, אין חייבין עליהן חומש. נטמאו בעזרה--נופץ, ואינו קורא.
א,ט ומניין שהוא חייב באחריותן, עד שיביאם להר הבית: שנאמר "ראשית, ביכורי אדמתך, תביא, בית ה' אלוהיך" (שמות כג,יט; שמות לד,כו)--מלמד שהוא חייב באחריותן, עד שיביאם להר הבית. הרי שהביא ממין אחד וקרא, חזר והביא ממין אחר--הרי זה אינו קורא.
א,י ואלו מביאין וקורין, מהעצרת ועד החג--משבעת המינין, מפירות שבהרים, מתמרים שבעמקים, ומזיתי שמן שהן מעבר לירדן; רבי יוסי הגלילי אומר, אין מביאין ביכורים מעבר לירדן, שאינה ארץ זבת חלב ודבש.
א,יא הקונה שלושה אילנות בתוך של חברו, מביא וקורא; רבי מאיר אומר, אפילו שניים. קנה אילן וקרקעו, מביא וקורא; רבי יהודה אומר, אף בעלי האריסות והחכורות מביאין וקורין.
ב,א התרומה והביכורים--חייבין עליהן מיתה וחומש, ואסורין לזרים; והן נכסי כוהן, ועולין באחד ומאה, וטעונין רחיצת ידיים והערב שמש. הרי אלו בתרומה ובביכורים, מה שאין כן במעשר.
ב,ב יש במעשר ובביכורים מה שאין כן בתרומה: שהמעשר והביכורים--טעונים הבאת מקום, וטעונין וידוי, ואסורין לאונן; רבי שמעון מתיר. וחייבין בביעור; רבי שמעון פוטר. ואסורין כל שהן מלאכול בירושלים, וגידוליהן אסורין מלאכול בירושלים אף לזרים אף לבהמה; רבי שמעון מתיר. הרי אלו במעשר ובביכורים, מה שאין כן בתרומה.
ב,ג ויש בתרומה ובמעשר מה שאין כן בביכורים: שהתרומה והמעשר--אוסרין את הגורן, ויש להן שיעור, ונוהגין בכל הפירות, בפני הבית ושלא בפני הבית, ובאריסין ובחכורות ובסיקריקון ובגזלן. הרי אלו בתרומה ובמעשר, מה שאין כן בביכורים.
ב,ד ויש בביכורים מה שאין כן בתרומה ובמעשר: שהביכורים--נקנין במחובר לקרקע, ועושה אדם כל שדהו ביכורים, וחייב באחריותן, וטעונין קרבן ושיר ותנופה ולינה.
ב,ה תרומת מעשר שווה לביכורים בשתי דרכים, ולתרומה בשתי דרכים: ניטלת מן הטהור על הטמא, ושלא מן המוקף--כביכורים; ואוסרת את הגורן, ויש לה שיעור--כתרומה.
ב,ו אתרוג שווה לאילן בשלושה דרכים, ולירק בדרך אחד: שווה לאילן, בעורלה וברבעי ובשביעית; ולירק, שבשעת לקיטתו עישורו, דברי רבן גמליאל. רבי אליעזר אומר, שווה לאילן בכל דבר.
ב,ז דם מהלכי שתיים--שווה לדם בהמה, להכשיר את הזרעים; ודם השרץ, אין חייבין עליו.
ב,ח כוי יש בו דרכים שווה לחיה, ויש בו דרכים שווה לבהמה, ויש בו דרכים שווה לחיה ולבהמה, ויש בו דרכים שאינו שווה לא לחיה ולא לבהמה.
ב,ט כיצד שווה לחיה: דמו טעון כיסוי כדם החיה. ואין שוחטין אותו ביום טוב; ואם שחטו, אין מכסין את דמו. וחלבו מטמא טומאת נבילה כחיה, וטומאתו בספק. ואין פודין בו פטר חמור.
ב,י כיצד שווה לבהמה: חלבו אסור כחלב הבהמה, ואין חייבין עליו כרת. ואינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלים. וחייב בזרוע ובלחיים ובקיבה; רבי אלעזר פוטר, שהמוציא מחברו עליו הראיה.
ב,יא כיצד אינו שווה לא לחיה ולא לבהמה: אסור משום כלאיים עם החיה ועם הבהמה. הכותב חיתו ובהמתו לבנו, לא כתב לו את הכוי. אם אמר הריני נזיר שזה חיה ובהמה, הרי זה נזיר. ושאר כל הדרכים שווה לחיה ולבהמה: טעון שחיטה כזה וכזה, ומטמא משום נבילה ומשום אבר מן החי כזה וכזה.
ג,א כיצד מפרישין את הביכורים: יורד אדם לתוך שדהו, ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר; וקושרן בגמי ואומר, הרי אלו ביכורים. רבי שמעון אומר, אף על פי כן חוזר וקורא אותם ביכורים, מאחר שיתלשו מן הקרקע.
ג,ב כיצד מעלים את הביכורים: כל העיירות שבמעמד, מתכנסות לעירו של מעמד; ובאין ולנין ברחובה של עיר, ולא היו נכנסין לבתים. ולמשכים, היה הממונה אומר "קומו ונעלה ציון, אל ה' אלוהינו" (ירמיהו לא,ה).
ג,ג הקרובים מביאין תאנים וענבים, והרחוקים מביאין גרוגרות וצימוקים. והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו; והחליל מכה לפניהם, עד שהן מגיעין קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם, ועטרו את ביכוריהן. והפחות והסגנים והגזברין יוצאין לקראתם; לפי כבוד הנכנסין, היו יוצאין. וכל בעלי אומנייות שבירושלים עומדין לפניהם, ושואלין בשלומן, אחינו אנשי מקום פלוני, באתם בשלום.
ג,ד החליל מכה לפניהם, עד שהן מגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית, אפילו אגריפס המלך נוטל את הסל על כתפו ונכנס, עד שהוא מגיע לעזרה. ודיברו הלויים בשיר, "ארוממך ה', כי דיליתני; ולא שימחת אויביי, לי" (תהילים ל,ב).
ג,ה הגוזלות שעל גבי הסלים, היו עולות. ומה שבידן, ניתנין לכוהנים.
ג,ו עודהו שהסל על כתפו, קורא מ"הגדתי היום לה' אלוהיך" (דברים כו,ג), עד שהוא גומר את כל הפרשה; רבי יהודה אומר עד "ארמי אובד אבי" (דברים כו,ה). הגיע ל"ארמי אובד אבי", מוריד הסל מכתפו ואוחז בשפתותיו, וכוהן מניח את ידו תחתיו ומניף, וקורא מ"ארמי אובד אבי" עד שהוא גומר את כל הפרשה. הניחו בצד המזבח, והשתחווה ויצא.
ג,ז בראשונה, כל מי שהוא יודע לקרות, קורא; וכל מי שאינו יודע לקרות, מקרין אותו. נמנעו מלהביא; התקינו שיהו מקרין את מי שהוא יודע, ואת מי שאינו יודע.
ג,ח העשירים מביאין את ביכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב, והעניים מביאין אותן בסלי נצרים של ערבה קלופה; הסלים והביכורים ניתנין לכוהנים.
ג,ט רבי שמעון בן ננס אומר, מעטרין את הביכורים חוץ משבעת המינין; רבי עקיבה אומר, אין מעטרין את הביכורים אלא משבעת המינים.
ג,י רבי שמעון אומר, שלוש מידות בביכורים--הביכורים, ותוספת הביכורים, ועיטור הביכורים. תוספת הביכורים, מין במינו; ועיטור הביכורים, מין בשאינו מינו. תוספת הביכורים--נאכלת בטהרה, ופטורה מן הדמאי; ועיטור הביכורים, חייבת בדמאי.
ג,יא אימתיי אמרו תוספת הביכורים כביכורים, בזמן שהיא באה מן הארץ; ואם אינה באה מן הארץ, אינה כביכורים.
ג,יב ולמה אמרו הביכורים הן נכסי כוהן--שהוא קונה מהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה, ובעל חוב נוטלן בחובו, והאישה בכתובתה, וספר תורה. רבי יהודה אומר, אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה; וחכמים אומרין, נותנין אותן לאנשי משמר, והן מחלקין ביניהן, כקודשי המקדש.