א,א מעשר שני--אין מוכרין אותו, ואין ממשכנין אותו, ואין מחלפין אותו, ולא שוקלין כנגדו. ולא יאמר אדם לחברו בירושלים, הא לך יין ותן לי שמן; וכן שאר כל הפירות. אבל נותנין זה לזה מתנות חינם.
א,ב מעשר בהמה--אין מוכרין אותו תמים חי, ולא בעל מום חי ושחוט, ואין מקדשין בו את האישה. הבכור--מוכרין אותו תמים חי, ובעל מום חי ושחוט, ומקדשין בו את האישה. אין מחללין מעשר שני על אסימון, ולא על המטבע שאינו יוצא, ולא על המעות שאינן ברשותו.
א,ג הלוקח בהמה לזבחי שלמים, וחיה לבשר התאווה--יצא העור לחולין, אף על פי שהעור מרובה על הבשר. כדי יין סתומות--מקום שדרכן להימכר סתומות, יצא קנקן לחולין. האגוזים והשקדים, יצאו קליפיהן לחולין. התמד--עד שלא החמיץ, אינו נלקח בכסף מעשר; משהחמיץ, נלקח בכסף מעשר.
א,ד הלוקח חיה לזבחי שלמים, ובהמה לבשר התאווה--לא יצא העור לחולין. כדי יין פתוחות או סתומות--מקום שדרכן להימכר פתוחות, לא יצא קנקן לחולין. סלי תאנים וסלי ענבים עם הכלי, לא יצאו דמי הכלי לחולין.
א,ה הלוקח מים, ומלח, ופירות מחוברין לקרקע, או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלים--לא קנה מעשר. הלוקח פירות--שוגג, יחזרו דמיהן למקומן; מזיד, יעלו וייאכלו במקום. ואם אין מקדש, ירקבו.
א,ו הלוקח בהמה--שוגג, יחזרו דמיה למקומן; מזיד, תעלה ותיאכל במקום. ואם אין מקדש, תיקבר על ידי עורה.
א,ז אין לוקחין עבדים, וקרקעות, ובהמה טמאה, מדמי מעשר שני; ואם לקח, יאכל כנגדן. אין מביאין קיני זבים, קיני זבות, קיני יולדות, חטאות, ואשמות, מדמי מעשר שני; ואם הביא, יאכל כנגדן. זה הכלל--כל שהוא חוץ לאכילה ולשתייה ולסיכה מדמי מעשר שני, יאכל כנגדו.
ב,א מעשר שני ניתן לאכילה, ולשתייה, ולסיכה--לאכול דבר שדרכו לאכול, ולסוך דבר שדרכו לסוך. לא יסוך יין וחומץ, אבל סך הוא את השמן. אין מפטמין שמן של מעשר שני, ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם; אבל מפטם הוא את היין. נפל לתוכו דבש ותבלים והשביחו, השבח לפי חשבון. דגים שנתבשלו עם קפלוטות של מעשר שני והשביחו, השבח לפי חשבון. עיסה של מעשר שני שאפיה והשביחה, השבח לשני. זה הכלל--כל ששבחו ניכר, השבח לפי חשבון; וכל שאין שבחו ניכר, השבח לשני.
ב,ב רבי שמעון אומר, אין סכין שמן של מעשר שני בירושלים; וחכמים מתירין. אמרו לו לרבי שמעון, אם הקל בתרומה החמורה--לא נקל במעשר שני הקל. אמר להם, מה אם הקל בתרומה החמורה, מקום שהקל בכרשינין ובתלתן--נקל במעשר שני הקל, מקום שלא הקל בכרשינין ובתלתן.
ב,ג תלתן של מעשר שני, תיאכל צמחונין. ושל תרומה--בית שמאי אומרים, כל מעשיה בטהרה, חוץ מחפיפתה; בית הלל אומרים, כל מעשיה בטומאה, חוץ משרייתה.
ב,ד כרשיני מעשר שני--ייאכלו צמחונין, ונכנסין לירושלים ויוצאין. נטמאו--רבי טרפון אומר, יתחלקו לעיסות; וחכמים אומרים, ייפדו. ושל תרומה--בית שמאי אומרים, שורין ושפין בטהרה, ומאכילין בטומאה; בית הלל אומרים שורין בטהרה, ושפין ומאכילין בטומאה. שמאי אומר, ייאכלו צריד. רבי עקיבה אומר, כל מעשיהן בטומאה.
ב,ה מעות חולין ומעות מעשר שני שנתפזרו--מה שלקט, לקט למעשר שני עד שישלים; והשאר חולין. ואם בלל וחפן, לפי חשבון. זה הכלל--המתלקטין, למעשר שני; והנבללין, לפי חשבון.
ב,ו סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו--מביא בסלע מעות ואומר, סלע של מעשר שני, בכל מקום שהיא, מחוללת על המעות האלו; ובורר את היפה שבהן, ומחללן עליה: מפני שאמרו, מחללין כסף על נחושת מדוחק--לא שיקיים כן, אלא שהוא חוזר ומחללן על הכסף.
ב,ז בית שמאי אומרים, לא יעשה אדם את סלעיו דינרי זהב; ובית הלל מתירין. אמר רבי עקיבה, אני עשיתי לרבן גמליאל ולרבי יהושוע את כספן דינרי זהב.
ב,ח הפורט סלע ממעות מעשר שני--בית שמאי אומרים, כל הסלע מעות; ובית הלל אומרים, שקל כסף ושקל מעות. רבי מאיר אומר, אין מחללין כסף ופירות על כסף; וחכמים מתירין.
ב,ט הפורט סלע של מעשר שני בירושלים--בית שמאי אומרים, בכל הסלע מעות; ובית הלל אומרים, שקל כסף ושקל מעות. הדנין לפני חכמים אומרין, בשלושה דינרין כסף ובדינר מעות; רבי עקיבה אומר, בשלושה דינרין כסף, וברביעית כסף וברביעית מעות. רבי טרפון אומר, ארבעה אספרי כסף; שמאי אומר, יניחנה בחנות ויאכל כנגדה.
ב,י מי שהיו מקצת בניו טמאים ומקצתן טהורים--מניח את הסלע ואומר, מה שטהורים שותין, סלע זו מחוללת עליו; נמצאו הטמאים והטהורים שותין מכד אחת.
ג,א לא יאמר אדם לחברו, העל את הפירות האלו לירושלים לחלק; אלא אומר לו, העלם שנאכלם ושנשתם בירושלים. אבל נותנין זה לזה מתנות חינם.
ג,ב אין לוקחין תרומה בכסף מעשר, מפני שהוא ממעט את אכילתו; רבי שמעון מתיר. אמר להם רבי שמעון, אם הקל בזבחי שלמים, שהוא מביאן לידי פיגול נותר וטמא--לא נקל בתרומה. אמרו לו, אם הקל בזבחי שלמים, שהן מותרין לזרים--נקל בתרומה, שהיא אסורה לזרים.
ג,ג מי שהיו לו מעות בירושלים וצרך להם, ולחברו פירות--אומר לחברו, הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך; נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה, והלה עושה צורכו במעותיו. ולא יאמר כן לעם הארץ, אלא בדמאי.
ג,ד פירות בירושלים ומעות במדינה--אומר, הרי המעות ההם מחוללין על הפירות האלו; מעות בירושלים ופירות במדינה--אומר הרי המעות האלו מחוללין על הפירות ההם, ובלבד שיעלו הפירות וייאכלו בירושלים.
ג,ה מעות נכנסות לירושלים ויוצאות, ופירות נכנסין ואינן יוצאין; רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף הפירות נכנסין ויוצאין.
ג,ו פירות שנגמרה מלאכתן, ועברו בתוך ירושלים--יחזור מעשר שני שלהם, וייאכל בירושלים. ושלא נגמרה מלאכתן, כסלי ענבים לגת וסלי תאנים למוקצה--בית שמאי אומרים, יחזור מעשר שני שלהם וייאכל בירושלים; בית הלל אומרים, ייפדה וייאכל בכל מקום. רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי יוסי, לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על פירות שלא נגמרה מלאכתן, שייפדה מעשר שני שלהן וייאכל בכל מקום. ועל מה נחלקו: על פירות שנגמרה מלאכתן--שבית שמאי אומרים, יחזור מעשר שני שלהן וייאכל בירושלים; ובית הלל אומרים, ייפדה וייאכל בכל מקום. והדמאי, נכנס ויוצא ונפדה.
ג,ז אילן שהוא עומד בפנים ונוטה לחוץ, או עומד בחוץ ונוטה לפנים--מכנגד החומה ולפנים, כלפנים; ומכנגד החומה ולחוץ, כלחוץ. בתי הבדים שפתחיהם לפנים וחללן לחוץ, או פתחיהם לחוץ וחללן לפנים--בית שמאי אומרים, הכול כלפנים. בית הלל אומרים, מכנגד החומה ולפנים, כלפנים; ומכנגד החומה ולחוץ, כלחוץ.
ג,ח הלשכות--בנויות בקודש ופתוחות לחול, תוכן חול וגגותיהן קודש; בנויות בחול ופתוחות לקודש, תוכן קודש וגגותיהן חול. בנויות בקודש ובחול ופתוחות לקודש ולחול--תוכן וגגותיהן--מכנגד הקודש ולקודש, קודש; ומכנגד החול ולחול, חול.
ג,ט מעשר שני שנכנס לירושלים ונטמא--בין שנטמא באב הטומאה בין שנטמא בוולד הטומאה, בין בפנים בין בחוץ--בית שמאי אומרים, הכול ייפדה וייאכל בפנים, חוץ ממה שנטמא באב הטומאה בחוץ; בית הלל אומרים, הכול ייפדה וייאכל בחוץ, חוץ ממה שנטמא בוולד הטומאה בפנים.
ג,י הלקוח בכסף מעשר שנטמא, ייפדה; רבי יהודה אומר, ייקבר. אמרו לו לרבי יהודה, מה אם מעשר שני עצמו שנטמא, הרי הוא נפדה--הלקוח בכסף מעשר שנטמא, אינו דין שייפדה. אמר להם, לא, אם אמרתם במעשר שני עצמו, שכן הוא נפדה טהור בריחוק מקום--תאמרו בלקוח בכסף מעשר, שאינו נפדה טהור בריחוק מקום.
ג,יא צבי שלקחו בכסף מעשר, ומת--ייקבר על יד עורו; רבי שמעון אומר, ייפדה. לקחו חי, ושחטו ונטמא--ייפדה; רבי יוסי אומר, ייקבר. לקחו שחוט, ונטמא--הרי הוא כפירות.
ג,יב המשאיל קנקניו למעשר שני--אף על פי שגפן, לא קנה מעשר. זלף לתוכן סתם--עד שלא גפן, לא קנה מעשר; ומשגפן, קנה מעשר. עד שלא גפן, עולות באחת ומאה; ומשגפן, מקדשות כל שהן. עד שלא גפן, תורם מאחת על הכול; ומשגפן, תורם מכל אחת ואחת.
ג,יג בית שמאי אומרים, מפתח ומערה לגת; בית הלל אומרים, מפתח ואינו צריך לערות. במה דברים אמורים, במקום שדרכן להימכר סתומות. אבל במקום שדרכן להימכר פתוחות, לא יצא הקנקן לחולין; אבל אם רצה להחמיר על עצמו למכור במידה, יצא קנקן לחולין. רבי שמעון אומר, אף האומר לחברו חבית זו אני מוכר לך, חוץ מקנקנה--יצא קנקן לחולין.
ד,א המוליך פירות מעשר שני ממקום היוקר למקום הזול, או ממקום הזול למקום היוקר--פודה הוא כשער מקומו. המביא פירות מן הגורן לעיר, וכדי יין מן הגת לעיר--השבח לשני, והיציאות מביתו.
ד,ב פודין מעשר שני כשער הזול--כמות שהחנווני לוקח, ולא כמות שהוא מוכר; כמות שהשולחני פורט, ולא כמות שהוא מצרף. אין פודין מעשר שני אכסרה. את שדמיו ידועין, ייפדה על פי אחד; ואת שאין דמיו ידועין, ייפדה על פי שלושה--כגון היין שקסס, ופירות שהרקיבו, ומעות שהחליאו.
ד,ג בעל הבית אומר בסלע, ואחד אומר בסלע--בעל הבית קודם, מפני שהוא מוסיף חומש; בעל הבית אומר בסלע, ואחד אומר בסלע ואיסר--את של סלע ואיסר קודם, מפני שהוא מוסיף על הקרן. הפודה מעשר שני שלו--מוסיף עליו חמישיתו, בין שהוא שלו בין שנתן לו במתנה.
ד,ד מערימין על מעשר שני. כיצד: אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים, לעבדו ולשפחתו העבריים, הא לך את המעות האלו, ופדה לך בהן את המעשר הזה. אבל לא יאמר כן לבנו ולבתו הקטנים, לעבדו ולשפחתו הכנעניים, מפני שידם כידו.
ד,ה היה עומד על הגורן, ואין בידו מעות--אומר לחברו, הרי הפירות האלו נתונים לך מתנה; וחוזר ואומר, הרי הם מחוללין על המעות שבבית.
ד,ו משך ממנו מעשר בסלע, ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתיים--נותן לו סלע, ומשתכר בסלע; ומעשר שני שלו. משך ממנו מעשר בשתיים, ולא הספיק לפדותו עד שעמד בסלע--נותן לו סלע מחוליו, וסלע של מעשר שני שלו; ואם היה עם הארץ, נותן לו מדמיו.
ד,ז הפודה מעשר שני, ולא קרא שם--רבי יוסי אומר, דייו; רבי יהודה אומר, צריך לפרש. היה מדבר עם האישה על עסקי גיטה וקידושיה, נתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש--רבי יוסי אומר, דייו; רבי יהודה אומר, צריך לפרש.
ד,ח המניח איסר ואכל עליו חצייו, והלך למקום אחר והרי הוא יוצא בפונדיון--אוכל עליו עוד איסר; המניח פונדיון ואכל עליו חצייו, והלך למקום אחר והרי הוא יוצא באיסר--אוכל עליו עוד פלג. המניח איסר של מעשר שני, אוכל עליו אחד עשר באיסר ואחד ממאה באיסר. בית שמאי אומרים, הכול עשרה; בית הלל אומרים, בוודאי אחד עשר, ובדמאי עשרה.
ד,ט כל המעות הנמצאין בירושלים--הרי אלו חולין, אפילו דינר זהב עם הכסף ועם המעות; מצא בתוכן חרס וכתוב עליו מעשר, הרי זה מעשר.
ד,י המוצא כלי וכתוב עליו קרבן--רבי יהודה אומר, אם היה של חרס, הוא חולין ומה שבתוכו קרבן; ואם היה של מתכת, הוא קרבן ומה שבתוכו חולין. אמרו לו, אין דרך בני אדם להיות כונסים חולין לקרבן.
ד,יא המוצא כלי וכתוב עליו ק', קרבן; מ', מעשר; ד', דמאי; ט', טבל; ת', תרומה--שבשעת הסכנה, היו כותבין ת' תחת תרומה. רבי יוסי אומר, כולן שמות אדם הן. אמר רבי יוסי, אפילו מצא חבית והיא מלאה פירות, וכתוב עליה תרומה--הרי אלו חולין: שאני אומר אשתקד הייתה מלאה תרומה, ופינה.
ד,יב האומר לבנו מעשר שני בזווית זו, ומצא בזווית אחרת--הרי אלו חולין. הרי שם מנה, ומצא מאתיים--השאר חולין; מאתיים, ומצא מנה--הכול מעשר.
ה,א כרם רבעי, מציינין אותו בקוזזות אדמה; ושל עורלה, בחרסית; ושל קברות, בסיד, וממחה ושופך. אמר רבן שמעון בן גמליאל, במה דברים אמורים, בשביעית. והצנועין מניחין את המעות ואומרין, כל הנלקט מזה, מחולל על המעות האלו.
ה,ב כרם רבעי עולה לירושלים, מהלך יום לכל צד. ואיזה הוא תחומה--אילת מן הדרום, עקרבת מן הצפון, לוד מן המערב, והירדן מן המזרח. ומשרבו הפירות, התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה. ותנאי היה הדבר--אימתיי שירצו, יחזור הדבר לכמות שהיה. רבי יוסי אומר, משחרב בית המקדש, היה תנאי זה; ותנאי--אימתיי שייבנה בית המקדש, יחזור הדבר לכמות שהיה.
ה,ג כרם רבעי--בית שמאי אומרים, אין לו חומש ואין לו ביעור; בית הלל אומרים, יש לו. בית שמאי אומרים, יש לו פרט, ויש לו עוללות, ועניים פודין לעצמן; בית הלל אומרים, כולו לגת.
ה,ד כיצד פודים נטע רבעי: מניח את הסל על פי שלושה ואומר, כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו; ומניח את המעות ואומר, כל הנלקט מזה, מחולל על המעות האלו מכך וכך סלים בסלע.
ה,ה ובשביעית, פודהו בשווייו. אם היה הכול מופקר, אין לו אלא שכר לקיטה. הפודה נטע רבעי שלו--מוסיף עליו חמישיתו, בין שהוא שלו בין שניתן לו במתנה.
ה,ו ערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית, היה הביעור. כיצד היה הביעור: נותנין תרומה ותרומת מעשר לבעליה, מעשר ראשון לבעליו, מעשר עני לבעליו. מעשר שני והביכורים, מתבערים בכל מקום; רבי שמעון אומר, הביכורים ניתנין לכוהנים כתרומה. והתבשיל--בית שמאי אומרים, צריך לבער; בית הלל אומרים, הרי הוא כמבוער.
ה,ז מי שהיו לו פירות בזמן הזה, והגיעה שעת הביעור--בית שמאי אומרים, צריך לחללן על הכסף; בית הלל אומרים, אחד שהן כסף ואחד שהן פירות.
ה,ח אמר רבי יהודה, בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות, ואומרין להן מהרו והתקינו פירותיכם, עד שלא תגיע שעת הביעור: עד שבא רבי עקיבה ולמד, שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות, פטורין מן הביעור.
ה,ט מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו, צריך לקרוא להם שם. מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באין בספינה, אמר רבן גמליאל לזקנים, עישור שאני עתיד למוד, נתון ליהושוע, ומקומו מושכר לו; עישור אחר שאני עתיד למוד, נתון לעקיבה כדי שיזכה בו לעניים, ומקומו מושכר לו. אמר רבי יהושוע, עישור שאני עתיד למוד, נתון לאלעזר בן עזריה, ומקומו מושכר לו. ונתקבלו זה מזה שכר.
ה,י במנחה ביום טוב, היו מתוודים; כיצד היה הווידוי: "ביערתי הקודש מן הבית" (דברים כו,יג), זה מעשר שני ונטע רבעי. "נתתיו ללוי" (שם), זה מעשר לוי. "וגם נתתיו" (שם), זו תרומה ותרומת מעשר. "לגר ליתום ולאלמנה" (שם), זה מעשר עני, ולקט שכחה ופיאה, אף על פי שאינן מעכבין את הווידוי. "מן הבית", זו חלה.
ה,יא "ככל מצותך, אשר ציוויתני" (דברים כו,יג)--הא אם הקדים מעשר שני לראשון, אינו יכול להתוודות. "לא עברתי ממצוותיך" (שם)--לא הפרשתי ממין על שאינו מינו, לא מן התלוש על המחובר, ולא מן המחובר על התלוש, ולא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש. "ולא שכחתי" (שם), לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו.
ה,יב "לא אכלתי באוני ממנו" (דברים כו,יד)--הא אם אכלו באנינה, אינו יכול להתוודות. "ולא ביערתי ממנו בטמא" (שם)--הא אם הפרישו בטומאה, אינו יכול להתוודות. "ולא נתתי ממנו, למת" (שם)--לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת, ולא נתתיו לאוננים אחרים. "שמעתי, בקול ה' אלוהיי" (שם), הביאותיו לבית הבחירה. "עשיתי, ככול אשר ציוויתני" (שם), שמחתי ושימחתי בו.
ה,יג "השקיפה ממעון קודשך מן השמיים" (דברים כו,טו)--עשינו מה שגזרת עלינו, אף אתה עשה עימנו מה שהבטחתנו: "השקיפה ממעון קודשך מן השמיים, וברך את עמך את ישראל" (שם), בבנים ובבנות. "ואת האדמה, אשר נתת לנו" (שם)--בטל, ובמטר, ובוולדות בהמה. "כאשר נשבעת לאבותינו, ארץ זבת חלב ודבש" (שם), כדי שתיתן טעם בפירות.
ה,יד מכאן אמרו, ישראל וממזרים מתוודים; אבל לא גרים ולא עבדים משוחררים, שאין להם חלק בארץ. רבי מאיר אומר, אף לא כוהנים ולויים, שלא נטלו חלק בארץ; רבי יוסי אומר, יש להן ערי מגרש.
ה,טו יוחנן כוהן גדול העביר הודית המעשר; אף הוא ביטל את המעוררים, ואת הנוקפים. עד ימיו, היה פטיש מכה בירושלים; ובימיו, אין אדם צריך לשאול על הדמאי.